פעם ראיתי מם צנומה, וזה עוד לפני שהקאתי את כל מה שהו-הוכ-הוכנ-הוכנס אחר כבוד אל פי בחג העצמאות. עצמאות שלי. של החבר הכי טוב שלי המם והיא דקה דקה. לא של איזה ממריד או ממליך או ממטיר אבק כוכבים, לא של גור בצ'וב או צלל או יכין. תמיד שיחקתי את מיכאיל בנחש מי אני, באסוציאציה. אז פקחתי חזק חזק עיניים גדולות לבדוק אולי פספסתי מעדתי או סתם בלבלתי במוח [ואני הרי מלכת הבלבליזם] אז הוצאתי מארגז הכלים את הכליבה [והיא גדולה. טוב נו. יחסית. לא כמו של ההוא בלי ה ו'] ואז איבדתי את חוט המחשבה.

                                                          *    

היום היה יום גדוש דוגמאות! שמעתי שלושה חומרים. הזדעזעתי לגמרי. הרמתי גבה כל כך גבוה ועוד לפני שזו הספיקה לחזור למקומה הטבעי, אחת מהם [מהשלושה, כן?] העיפה אותי מהכסא! השתן-חצץ-לאט-לאט-שואב-אגסים-קטן! כל שדרוש הוא להתקין מצלמה לצד חיפושית IF28, לערוך, לא לתת לאיילת להכין פופקורן, ולבכות. הפסיק האחרון לפני הוו הוסף כאות הזדהות עם זו שעשתה משהו ממש טוב להוא [במחילה על איחוד הפיסקא]

                                                         *

היום נכנס אלי הביתה תור. בטעות. סבתא פֶלה [עם פ' רפה] אומרת שזה מזל, בתנאי שהוא גם יוצא חזרה החוצה. חשבתי אם היה מת תוך מאבק השחרור, מה אז היה על המזל שלי. אבל סבתא פֶלה שיחקה אותה, הוא יצא בכוחות עצמו והמזל בדרך. הייתי מאושרת כשלבשתי חולצה ענקית על גדת הירדן. [הייתי מאושרת כשהרמתי ת'אמברקס על כביש רטוב אבל זה בקליפה של אגוז קוקוס]. הייתי מאושרת כששכבתי הפוך על המיטה עם רגליים מקופלות זזות מצד לצד. הייתי מאושרת כשראיתי כוכבים ולא הבנתי כלום. הייתי מאושרת כשראיתי קיפוד.

היום יש לי טבעת ענקית על האגודל ודרך לא קצרה. מזל.

                                                        *

חשבתי על זה. הייתי לוקחת מלא נקודות אדומות מחליקה ומבהירה אותן. הייתי עוצמת עיניים ועפה.