(מזמן לא היתה פה רטרוספ-כתיבה. אז הנה).

מי שמסתכל בעמוד הנוכחי של הבלוג הזה, יכול להתרשם, ובטעות, שאני מושפע עמוקות מאביתר בנאי.

הטאג-ליין כאן הוא הרי "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד", משירו "פקק תנועה". בנוסף, בפוסט ה"יש לי, אין לי" מצוטט "תיאטרון רוסי" המופלא שלו.

הרושם הזה, כאמור, די שגוי. אביתר בנאי מעולם לא היה שייך לאותה קבוצה קטנה של אמנים שאהובים עלי במיוחד ומשפיעים עלי בצורה בולטת משמעותית מאחרים (הדוד שלו אהוד, אגב, כן שייך לה).

לשירי הדיסק הראשון שלו פיתחתי אלרגיה בזמן אמת, עקב הטחינה הבלתי נפסקת שלהם בגלגל"צ כשיצאו, שהמאיסה אותם עלי. רק שנים מאוחר יותר למדתי לאהוב את האלבום המוצלח הזה. ל"שיר טיול", הדיסק השני והנסיוני יותר שכאילו נועד לשבור חזק הצידה ולמנוע מיתוג של זמר פלייליסטים, לא התחברתי.

במספר הופעות שלו שראיתי (לפני צאת הדיסק השלישי), לא נהנתי במיוחד, והרגשתי כל פעם שהוא פשוט פרפורמר לא מספיק טוב.

ואז הגיע הדיסק השלישי, "עומד על נייר", שהיה פשוט מקסים ונוגע ללב. אהבתי כמעט כל רגע ממנו. כמה משפטים מתוכו נשמעו לי כאילו נתפרו למידותי. "כשאני יוצא מזה - אני קונה מתנות לכולם" ("מתנות"), למשל, שבא לי מאוד נכון בתקופה בה ניסיתי ללא הצלחה להוציא משהו מהראש. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד" גם מרגיש לי כמשפט שמאפיין רובד מסוים שלי, זה שמתעקש כל פעם לברור בדיוק את המילה המתאימה והקולעת ביותר עבור תיאור. לא להגזים מצד אחד, לא להמעיט מהצד השני. להיכנס לאופציית העריכה של פוסט כדי למחוק מילה לא מספיק מדויקת, להוריד את ה"מאוד" מ"היה טוב מאוד", כי היה רק "טוב". לכתוב פוסט על ניסוח שיווקי שמכיל בטעות דו משמעות. להשתדל להימנע מ"מדהים" ו"מהמם", כי האינפלציה שיש בשימוש במילים האלה היום גורמת לכך ששום דבר כבר לא באמת מדהים ולא באמת מהמם. להתרגז כשאנשים מכתירים דיסק כ"מופתי" כי הוא רק "טוב מאוד", וכשהם מכתירים אדם מוכשר כ"גאון", כי "גאון זה איינשטיין, לא ארז טל". אין ספק, "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד" הוא משפט מדויק מאוד.

הלינק שלשמו התכנסנו הפעם לקוח מאותה תקופת פרה-אלבום שלישי, בה יצא לי לראות את אביתר בנאי כמה פעמים בהופעה. כל פעם הרגשתי ש"זה לא זה", והפעם השלישית או הרביעית גרמה לי לשבת עם עצמי ועם רופא דמיוני, ולנסות לבדוק ולנתח למה בעצם זה לא זה.

זה מה שיצא.

לשמחתי, במספר ההופעות שלו שראיתי אחרי צאת האלבום השלישי - כן הצלחתי ליהנות. אביתר בנאי הוא עדיין לא אחד האמנים שהכי מרגשים אותי במופע חי, אבל לפחות כרגע הוא נמצא במצב ובמקום שיכול לעניין אותי, לרגש אותי ולגרום לי ליהנות.