
לפעמים אדם מגיע לקצה ומרגיש אז לא מרוצה. באמצע החיים - כאילו קיר, ולפתע איש אותו אינו מכיר. פתאום חרדות ומרוצת הדופק ואין לכאורה שום תקווה באופק. הוא מרים ביאושו את כפיו לבורא ושואל: "למה דווקא לי זה קורה? החיים כל כל יפים ופתאום - נפילה, אנא עזור לי"כך נושא הוא תפילה. מתוכו אז נשמעת הבנה חרישית - כנראה שאני נמצא בהשגחה אישית. העובדה שאת העבר עלי לקפל, היא בגלל שבעתיד עלי לטפל. הייתי בסדר ולא עשיתי טעות, זה פשוט עוד שיעור בהבנת המציאות. והקיר אותו ראיתי כמציאות נוראה, הוא, סוף סוף, הקיר של המדרגה הבאה. אז נעשה שינוי ונאסוף ת'כוחות, בעתיד מחכים לי עוד הרבה לקוחות, משפחה וחברים וחיים של שמחה, ואני ברגל ימין, בדרך להצלחה...
(נכתב כתגובה ל- http://cafe.themarker.com/view.php?t=421601) |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה סמדר,
לחיי החופש ולחופש החיים...
אני אוהבת את מה שכתבת
נהנתי לקרוא
אשמח לקבל עוד בהמשך
לחיי החופש
הקיר לחלוטין הוא שני דברים או מדרגה או מחסום...בחרת לעצור...גם אם תפנה ימינה ושמאלה עדיין עד שלא תתגבר על המכשול..תתקל בו שוב ושב...
כל מכשול יכול היות מחשל או מכשיל..
db
את הקיר הוא נתן,
כמו את המאור הקטן -
למבוגר ולצעיר
ב"לילה" להאיר ...
את הקיר הוא נתן,
כמו את המאור הקטן -
למבוגר ולצעיר
ב"לילה" להאיר ...
תודה בשמתי
הקושי מראה על בניין, על הרגשה, על טל חיים...
מכיר את הקיר...
צריך רק לבדוק,
את הראש לא לדפוק.
ובלי להסס,
להמשיך לטפס...
מקסים
*
מתחברת לגישה שלך
קושי= קו שינוי
קושי הוא הזדמנות נפלאה לשינוי וצמיחה.
קושי במהלך החיים נותן לנו לעצור, להתבונן
להבין, להתחבר, להאמין.
ואז להחליט, מכאן אני ממשיך
והחיים הם כמו גלגל ענק
אם נזהה את הקושי כהזדמנות
נגיע למעלה הרבה יותר מהר.
תודה מיכֹל [ה]לב ...
האם ה-100 הוא היעד של עדי...?
תודה לך מעיין.
מטיפה ועוד טיפה נאספות,
שלל של תגובות יפות.
מדהים!
כוכב
איזה כתיבה נחמדה
אל יאוש - החיים שווים יותר מגרוש (חחחחחחחח סתם ככה יצא לי עכשיו)
אם הגוף מאותת לנו "עצור"
זה סימן שהגיע הזמן להחליף הילוך
לשנות הרגלים
לפתוח צוהרים
להסתכל על החיים במבטים חדשים.
אל דאגה - ברור שיהיה בהצלחה.
אופטימיות ותקווה וקבלת העובדה
שינוי הוא לטובה.