לפעמים אדם מגיע לקצה

ומרגיש אז לא מרוצה.

באמצע החיים - כאילו קיר,

ולפתע איש אותו אינו מכיר.

פתאום חרדות ומרוצת הדופק

ואין לכאורה שום תקווה באופק.

הוא מרים ביאושו את כפיו לבורא

ושואל: "למה דווקא לי זה קורה?

החיים כל כל יפים ופתאום - נפילה,

אנא עזור לי"כך נושא הוא תפילה.

מתוכו אז נשמעת הבנה חרישית -

כנראה שאני נמצא בהשגחה אישית.

העובדה שאת העבר עלי לקפל,

היא בגלל שבעתיד עלי לטפל.

הייתי בסדר ולא עשיתי טעות,

זה פשוט עוד שיעור בהבנת המציאות.

והקיר אותו ראיתי כמציאות נוראה,

הוא, סוף סוף, הקיר של המדרגה הבאה.

אז נעשה שינוי ונאסוף ת'כוחות,

בעתיד מחכים לי עוד הרבה לקוחות,

משפחה וחברים וחיים של שמחה,

ואני ברגל ימין, בדרך להצלחה...

(נכתב כתגובה ל- http://cafe.themarker.com/view.php?t=421601)