11 לפברואר  2000. חורף.  גשום וקר.  השעה 16.30 אוטוטו מסתיים יום עבודה אפור ועגמומי שהוקדש רובו ככולו לניירת. מי אידיוט לצאת  החוצה ביום שכזה. אפילו לגנבים יש כבוד כנראה. הטלפון מצלצל.  "שלום, מדברת בתיה  מ***, תשמע. שתי בנותיי נסעו לעיר לקנות נעליים ולא שבו הביתה...  " אוקיי, מתי יצאו? מתי אמורות לשוב ובנות כמה הן?... אני שואל.  "יצאו בשמונה בבוקר, היו אמורות לשוב בצהריי ועכשיו כבר תיכף ערב.  שושנה בת 15 ולאה בת 12...  היא עונה  והחשש נשמע בקולה. אני מריח צרות אבל אין ברירה. "תמתיני לי בבית ובבקשה הכיני תמונות עדכניות של הבנות, ואם אפשר רשימת חברות.. "בסדר, אתה יודע היכן אנו גרים? היא שואת. "בוודאי, הרי כבר הייתי אצלכם בבית... אני משיב. הייתי גם הייתי. המשפחה מוכרת בהחלט. מדובר במשפחה  ברוכת ילדים ו...ברוכת בעיות. ההורים חזרו בתשובה לפני מספר שנים ונסיונות החינוך הנוקשה  הביאו אותי מספר פעמים לבית המשפחה. הייתה שם גם אלימות, גם חוסר הבנה בין ההורים לילדים וגם כמובן  טיפול של מחלקת הרווחה.  מכיר גם מכיר. 

מגיע לבית, מחנה את הרכב והראש עובד שעות נוספות. ברור לי בוודאות כי מדובר בהיעדרות של הבנות, לא סתם הן לא שבו הביתה. אבל איך לכל השדים אני חודר לעומק העניין הזה. הרי ההורים סגורים כמו כספת של הבנק הלאומי האמריקאי.  מקיש בדלת שנפתחת מיד, המראה הראשוני שקולטות עיני הוא ההזנחה. הזנחה כמו  מהסרטים., ערימות בגדים מוטלות באי סדר כבר בכניסה.  בליל ריחות בלתי מזוהים של בישול, של טחב ושל עוד מליון סיבות אחרות. האם בחלוק מהוה מקבלת את פני והחשש ניכר על פניה.  אני כמובן נזהר לא ללחוץ יד, כך מקובל שם במגזר הדתי חרדי. "אוקיי, יש תמונות? אני שואל. כן. היא מובילה אותי לסלון הבית. ארונות עמוסי ספרי קודש וויטרינה ענקית עם כלי כסף מהודרים במיוחד מחזירים אותי  לבית סבא. המראה וריח הספרים הקדושים מוכרים לי מהילדות.  על השולחן המצופה שעוונית לבנה ולא ממש חדשה מונחות מספר תמונות. תמונה אחת משכה את עיני, שתי הבנות מופיעות בה יחד.   נערות צעירות דתיות ע"פ הלבוש והתסרוקות. "אוקיי, את זו אני אקח ... אני מודיע.  "רשימת חברות שאצלן הן עלולות להימצא יש?  אני שואל? "יש משהו, עדיין לא הספקתי, גם ניסיתי לחפשן במספר טלפונים והן לא נמצאו..אני לוקח את התמונה, מתחיל בגביית העדות מהאם ודי מהר מתבהרת לי תמונה עגומה. האם מספרת כי בין הנערה הבוגרת ובין האב התנהלו לאחרונה לא מעט וויכוחים על דת ואמונה, על התנהגות ומוסר. הנערה לא ממש התחברה  לרצונותיו ועל זה  התנהלו וויכוחים ומריבות. הנערה שהשפעתה על האחות הצעירה ניכרה והייתה ידועה איימה לא פעם כי תברח מהבית.  ההורים כמובן לא לקחו ברצינות  איומים אלו ולכן לא עשו עם זה דבר. אני דווקא נרגעתי קצת. נערה שמאיימת לברוח , תברח אבל לפחות לא תפגע בעצמה. מקסימום תברח לכמה ימים למקום בטוח, תרגע ותתחיל להתגעגע ואז תשוב. אבל לפחות לא תעשה לעצמה משהו קיצוני, מה גם שלו הייתה מתכננת משהו קיצוני לא הייתה גוררת את אחותה.  כמובן שלא הודעתי לאם מה דעתי ומה המחשבות שלי . שאלתי היכן האב? והיא ענתה "בבית הכנסת, לומד...  "הוא יודע על ההיעדרות? ואם כן מה הוא עושה בעניין? שאלתי, "הוא יודע ואומר תהילים ... היא השיבה. "אה, אוקיי, הבנתי  עניתי ובליבי חשבתי "קיבנימט, הבנות שלו ברחו מהבית והוא אומר תהילים, יופי של טיפול, יופי של עשייה.... חבל שלא צריך רישיון כדי להיות הורים, האיש היה נכשל בכל טסט  שכזה. 

יצאתי מהבית תוך הבטחה שנהיה בקשר ובבקשה שאם משהו משתנה והבנות שבו או יצרו קשר אז בבקשה להודיע לי (זה כנראה לא ברור מאליו  אצל החבר'ה הללו). התקשרתי הביתה להודיע שלא אגיע בזמן הקרוב וביקשתי מרעייתי שתלך לאירוע המשפחתי לבדה ושתסביר שאני בעבודה ושצץ משהו חריג. ואז טלפון לקצין התורן בתחנה  שיתחיל להתארגן לאירוע נעדרים בסיכון. האיש קצת קילל, ובצדק . אבל אין ברירה. נתן הנחיות לביצוע "תתחיל בעדות מההורים, נסה להשיג תמונות ועוד ועוד... "הכל כבר  בוצע, תזיז את עצמך לכאן ונתחיל לעבוד.  עניתי לו. "חולה עליך.... אני בדרך  הוא אמר.  "התחלתי בגיוס מתנדבים  ובמקביל בנסיונות  להבין לאן לכל השדים הן יכולות ללכת. הרי זה לא יום קיץ, חורף, צריך מקום לישון בו. להיות בו.  

אחד הטלפונים הראשונים היה למנהל הישיבה שנמצאת ביישוב.  " תשמע ידידי הרב. אני זקוק לסיוע שלך. יש לי שתי נערות נעדרות ואני זקוק למספר רב של תלמידים לצורך סריקה ביישוב, יש לסרוק מחסנים, מקלטים וכל מקום  אחר...ביקשתי . "יש לי בעיה קלה הוא ענה... יש לי שלושה נערים שמהבוקר נעלמו ואני ממש לא יודע היכן הם, התלמידים מחפשים כבר שעות ביישוב וללא תוצאה... "יש לך מה?... אני שואל.  "שלושה תלמידים, מכיתה י"א, נעלמו מהבוקר כאילו בלעה אותם האדמה.... "מהיכן הנערים? אני שואל (מדובר בישיבה עם פנימיה  שאליה מגיעים תלמידים מכל הארץ) "הם מהעיר הקרובה הם מ****. "אוקיי אני משיב. "בדקת בבתיהם? אני שואל. "בוודאי שבדקתי, המשפחות לא יודעות על שום דבר שכזה. הם לא בבתים.... הוא עונה. מתגנבת לי תחושת בטן שיש קשר בין שני המקרים. "תגיד לי, אתה יכול להגיע לנקודה שלי? אני שואל... "בהחלט יכול, אבל אני קצת עסוק בחיפושים... הוא עונה. "זה חשוב לי כי לדעתי יש קשר בין שני המקרים ואני רוצה לתחקר אותך קצת, ואם יש מישהו קרוב לחבר'ה הלוו תביא אותו איתך.... אני מבקש, "אוקיי, אני מגיע מיד וביחד איתי חבר שלהם וגם המדריך שלהם.... 

אני מתארגן על חפ"ק (חדר פיקוד קדמי) מכין את גבולות הגזרה על מפת היישוב ומחלק את היישוב לגזרות משנה לצורך חיפוש מסודר וכדי למנוע כפילויות. ודי מהר הם מגיעים אלי. ביחד איתם מגיעים שני מתנדבים שהוקפצו בטלפון שלוקחים פיקוד על הלוגיסטיקה. ואני מתפנה לגבות עדויות. בעדויות מתברר כי מדובר  בשלושה פורקי עול סדרתיים, פרחחים  במלוא מובן המילה. ודי מהר גם מברר מהחבר שאחד מהם גם יצר קשר עם הנערה, קשר שנעשה כמובן בסתר.. לחצתי קצת על הבחור והוא כמובן פתח וסיפר כי לבחור יש ידיד עבריין בעיר, לידיד יש דירה  שאליה היו הולכים לפעמים לעשן ולראות סרטים כחולים. שאלתי לכתובת והוא לא ידע לומר, ידע רק לתאר בערך. "אוקיי... אמרתי. תוכל להשיג לי טלפון של אותו חבר עבריין? שאלתי, "לא, ממש לא יודע מה הטלפון שלו.   אבל יש חבר אחר, מישיבה אחרת שאולי יכול לעזור. הוא ענה.הקצין התורן מגיע לחפ"ק. ביחד איתו מתחילים להיאסף מתנדבים שממתנים למשימות. "תגיד לי, למה אתה לא מתחיל לשלוח מתנדבים לחיפושים הוא שואל.."כי ייתכן ולא יהיה  צורך, יש התקדמות כלשהי  בפעולות החקירה ... אני עונה ומתאר לו  מה  המידע שהשגתי עד כה. הקצין לוקח פיקוד ודי מהר משיגים את אותו תלמיד ישיבה שמוסר מספר טלפון של העבריין מהעיר.  הטלפון אליו נענה בתשובות מתחמקות ודי מהר אנחנו מבינים שהוא מנסה לחפות על החברים שלו. במקביל לשיחת הטלפון שמאריכים אותה בכוונה נשלחת ניידת מאותה עיר לכתובת שהבחור נתן. חששנו שהבחור ינתק את השיחה ויגרום לחבר'ה שם להיעלם. יספר להם שהמשטרה מחפשת אותם והם ייעלמו לנו. הניידת מגיעה לבית המדובר ודי מהר אני מקבל במכשיר הקשר את הבשורה ש"האבדה נמצאה... "אוקיי, תבדוק אם בדירה יש גם בנים... אני מבקש מהשוטר במכשיר הקשר... "יש, שלושה ... הוא עונה..  "תעכב את כולם ותביא אותם לתחנה..   "רות היישר... (קבלתי ומבצע). 

  נוסעים לתחנה, קצינת הנוער מעודכנת וממתינה במקום, העובדת הסוציאלית מעודכנת ובדרך לתחנה. ההורים  קבלו את הבשורה והחליטו שאין טעם להגיע. זה כמובן מעיד עד כמה הם מעורבים, החינוך שם הוא משהו שצריך לחקור.  

מגיעים לתחנה.  אני נכנס למועדון הסיירים  ומבחין בשתי הנערות המפוחדות  "שלום לכן, יש לכן משהו לספר לי?  אני שואל. "כן, הרבה עונה הגדולה מביניהן.. "אני מקשיב.... "אז ככה, תשמע, אבא מתעלל בנו, כופה עלינו אורח חיים נוקשה, חרדי. קשה לנו עם זה ושום שיחה לא עוזרת. זה רק מחמיר והולך. לאחרונה גם מכה אותנו  כמעט בלי הפסקה.  "החלטנו לברוח מהבית...  אני מזמין את העובדת הסוציאלית להיכנס למועדון. היא נכנסת  ובדלת אני אומר לה בלחש "הפעם זה נגמר כך, יש צורך דחוף למצוא חלופות. בפעם הבאה, שתגיע בטוח... זה יסתיים אחרת.. חייבים לעשות משהו דחוף....  היא  מביטה בעיניי  ולא אומרת מילה.   אני מבחין שהדברים חלחלו לתוכה ושהפעם, לשם שינוי יהיה טיפול. 

יוצא מהמועדון ומבחין בשלושת הפרחחים. "אבו-ענטרים" ע"פ העגה המשטרתית, עברייני לגו, צעצוע.  הם נכנסים לחקירה אחד אחרי השני, קצינת הנוער מנסה לבדוק האם היו שם גם מעשים מיניים. האם החבר'ה הללו נגעו בבנות. די מהר מתברר לרווחתנו שלא.  לפחות  את זה הם לא ביצעו. בהם הטיפול יהיה מעט שונה, נוקשה. 

לאחר כחצי שעה יוצאת העובדת הסוציאלית מהמועדון ובמסדרון מתחילה בסדרת טלפונים.  די מהר היא מודיעה לי שיש סידור זמני לנערות. משפחות אומנה מתאימות. "אנחנו נוציא צו דחוף להוצאת הבנות מהבית... היא מכריזה. "רק אמתין לעדויות ולחומר החקירה כדי להציג בפני השופט ובינתים אכין דו"ח רווחה...  "שיהיה בהצלחה.... אני אומר לה ועוזב את המקום....

מביט בשעון. 20.15...  פחות מארבע שעות והפרשיה שהייתה אמורה לקחת שעות רבות פוצחה. מחייך לעצמי בדרך הביתה כשברקע  מצטלצל לו במוחי הפתגם הידוע "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם...  "ומי שמציל שתיים?..... וממהר לאירוע המשפחתי.למרות שתחושת הבטן אומרת לי שלא נאמרה המילה האחרונה ויהיה המשך.  

ו...יהיה המשך.