שמח שזה מעלה זכרונות, (חוץ מאלו שקיבלו אהבה דרך הצמות...)

לפעמים אני הולך לגן של הילדה ועומד ליד השער בלי שהיא תראה אותי,

צופה איך הזכרונות שיהיו לה עוד 20 שנה קורים בזמן אמת...

צטט: vg10 2007-05-26 12:24:36

 

חחחחחחחחחחחחח....

 

נכון.

 

לידי ישב ילד תכול עיניים שהיה מאוהב בי עד כלות...:)

 

עופר קוראים לו.

 

הוא היה קושר לי את הצמה לכיסא...:)

 או מקשקש בעט על רגליי החשופות בחצאית (קלוש קצר משובץ...:))

 

איזה ימים יפים.

 

:)

 

הימים אכן היו יפים. ולא משנה אם זה היה בארץ או בחו"ל.

אמנם אחריי הבנים לא "חיזרו" ככה כי הייתי "אחלה גבר" של הכיתה.

יריות מרוגטקה, יריקות כדורי נייר, הנחת נעצים על הכסאות, גראפיטי מגונה - הכל היה מעשה ידיי. אבלמה-זה בשקט! אף מורה לא יכלה להאמין שאני, מצטיינת יתרה בלשון וספרות, הייתי מסוגלת לזה.

צטט: לא-רואה-ממטר 2007-05-26 12:00:07

איזה נחמד זה!

ובבית הספר שבו למדתי היה שונה: ככל שהבת יותר מוצאת חן בעיניי הבן, כך הוא היה מרביץ לה חזק יותר. או מושך בשיער וכמעט תולש אותו לחלוטין. איכסה!

חחחחחחחחחחחחח....

נכון.

לידי ישב ילד תכול עיניים שהיה מאוהב בי עד כלות...:)

עופר קוראים לו.

הוא היה קושר לי את הצמה לכיסא...:)

 או מקשקש בעט על רגליי החשופות בחצאית (קלוש קצר משובץ...:))

איזה ימים יפים.

:)

איזה נחמד זה!

ובבית הספר שבו למדתי היה שונה: ככל שהבת יותר מוצאת חן בעיניי הבן, כך הוא היה מרביץ לה חזק יותר. או מושך בשיער וכמעט תולש אותו לחלוטין. איכסה!

צטט: ~~{?}~~ 2007-05-23 21:59:07

 

צטט: ainhorn 2007-05-23 21:43:14

הקטע הוא-שאתם הבנים...גברים

מוטלת עליכם חתיכת אחריות

תמיד מצפים ממכם לעשות את הצעד הראשון...

בעיקר בעבר

היום נראה לי שזה קצת יותר גמיש בלשון המעטה

 

תגידו לי מי זה שכתב את החוקים האלה?הייתי רוצה לפגוש אותו...

נראה לי שאתן כתבתן את החוקים, אנחנו רק משחקים במגרש שלכן...

רגע.

על איזו מאה אנחנו מדברים????

אני מזכירה לכל נשות העולם (טוב, נו, רק אלה שבאו לבלוג הזה לקרוא), את הניסיון להפוך את הקערה על פיה.

עכשיו-אנחנו משלמות על זה.  מחכות ומחכות.

אלה שמחכות כמובן....:)

אין כללים.

לכו על זה.

הזכיר לי נשכחות .......

אין על הריגוש שמכיל- העזה  החשפות ותקוה לסיפור אהבה.

 העיקר לעשות את הצעד! 

איך בשניה

החזרתי אותי לספסל האדום

שעמד יתום במגרש משחקים

אני והילד המתותל.

דקות של מבוכה,

חיוך.

תודה

זה מקסים.

הפעם הראשונה שהביישנות ניצחה את האומץ אבל הוא היה חייב להשיב, הייתה אצלי דווקא בגיל 22. אחרי קורס פסיכומטרי שלם שבו הסתכלתי עליה שיכור.

נתתי לה מכתב, אולי רגשני מדי מיד אחרי הבחינה.

אני מניח שכמו בסיפור שלך - זה לא משנה איך זה הסתיים (אבל בכל זאת - בעיקר הסתיים. ראיתי אותה פעמיים-שלוש מאז), אבל זו הפעולה עצמה שהיא הריגוש.

אבל משהו בסיפור שלך - גם כי הוא קסום וגם כי הוא ילדותי, עושה אותו פשוט מתוק.

כוכב, כאילו דהה.

(-:

צטט: ainhorn 2007-05-23 21:43:14

הקטע הוא-שאתם הבנים...גברים

מוטלת עליכם חתיכת אחריות

תמיד מצפים ממכם לעשות את הצעד הראשון...

בעיקר בעבר

היום נראה לי שזה קצת יותר גמיש בלשון המעטה

 

תגידו לי מי זה שכתב את החוקים האלה?הייתי רוצה לפגוש אותו...

נראה לי שאתן כתבתן את החוקים, אנחנו רק משחקים במגרש שלכן...

הקטע הוא-שאתם הבנים...גברים

מוטלת עליכם חתיכת אחריות

תמיד מצפים ממכם לעשות את הצעד הראשון...

בעיקר בעבר

היום נראה לי שזה קצת יותר גמיש בלשון המעטה

תגידו לי מי זה שכתב את החוקים האלה?הייתי רוצה לפגוש אותו...

מוכר, כל כך מוכר.

מוכרת הבטן המתהפכת.

מוכר הראש המסתחרר לו

עם "מה יהיה עכשיו?"

"הנה עשיתי זאת!"

"אין דרך חזרה".

צטט: el_greco 2007-05-22 23:26:32

נא להוסיף גם שלושה חודשים של התלבטות לפני, לפחות.

 

שבמהלכם אתה עלול לגלות שדני מכיתה ה' 5 כבר הזמין אותה למסיבה,

יום שישי ב שש וחצי, אצל רון, יהיה סלואו...

נא להוסיף גם שלושה חודשים של התלבטות לפני, לפחות.

כל בעיות העולם היו נפתרות,

אם רק היינו חוזרים ומתמודדים, מקווים ורוצים, כמו שרק ילדים יודעים,

מגיעים מהמקום הכי נקי וטוב שיש בשאלה אחת קטנה,

"אפשר להציע לך חברות ?"

7 דקות של פחד, חיים שלמים של סיפוק

כולם רצים לכיתה, חוששים להכנס ולו שניה אחרי המורה, כי אז ברור מה שיקרה...

ואז שוב במדרגות, היא רצה מעלה עם שתי חברות, שוב לידי, והן מצחקקות...

תודה אלוהים? תודה?

החברה שלה יורדת נגד כיוון התנועה אבל בדיוק לכיווני, עם הפתק שלי ממש.

אני אפתח? לא אפתח! אפתח?

פתחתי.

טוב, נפגש אחרי השיעור? מאחורי הבירזיה? היא רשמה לי חזרה. בעפרון.