בעולם הבנקאות ולווייניו כבר שנים אין חידושים של ממש, ובכל זאת התחרות בענף מובילה את הבנקים לגישה שיווקית אגרסיווית המתבטאת בקמפיינים יקרים ומתוחכמים. למעשה, הנתון הזה לא יוצר הבדל של ממש בין שוק הבנקאות לשווקים כמו הקמעונות או הסלולר. השוני נעוץ בעובדה שהמוצרים הבנקאיים דורשים יותר שיקול דעת טרם רכישתם.

    רפורמת האשראי של 2006, שהיתה אמורה לחנך את הישראלים לא להשליך את יהבם על משיכת יתר, רק החמירה את המצב: בעקבות הרפורמה פותחו מוצרי אשראי חלופיים מאינספור סוגים המאפשרים לישראלים להכניס את עצמם עמוק יותר לבוץ, ובמצפון יותר שקט.

לצד מסגרת האשראי בחשבון העו"ש בבנק - ממנה ניתן לחרוג היום באותה קלות כמו בעבר - מציעות חברות כרטיסי האשראי "מסגרת חוץ בנקאית". הלוואות של עשרות אלפי שקלים ניתנות בקלות רבה.

בשנים האחרונות מוצפים מסכי הטלוויזיה והאינטרנט, כמו גם שלטי החוצות והעיתונים, בפרסומות למוצרי אשראי למיניהם. הפרסומות הללו הופכות את הגלולה למרה כפליים, משום שהן מחנכות את הישראלים בדיוק לדבר ההפוך מהכוונה המקורית של המחוקק ברפורמת האשראי: אפשר לצרוך יותר מההכנסה. מותר להיכנס לחובות כי כולם עושים את זה - אפילו יובל סגל וקרן מור.

קשה להתנהל באופן מחושב נוכח אותן פרסומות מתוחכמות המציירות מציאות מעוותת. כולנו זוכרים את הזוג המאושר החוזר מחופשת סקי על חשבון הפער הגדל בין ההכנסה החודשית להוצאה. יש גם מי שזוכר את אותו הבנק שמושך אליו לקוחות בהצעה של מסגרת גבוהה פי 3 מהמשכורת.

חברה אחת, שעד עכשיו עסקה רק בביטוח, מציעה לנו אשראי בקמפיין טורדני באינטרנט שבו מצלצל הטלפון הסלולרי לחתן בחופתו. ברקע מוקרנת הסיסמה: "הבנק לא מפסיק להטריד אותך? קח אשראי חוץ בנקאי עכשיו".

מדובר באחד מתחלואיו המוכרים של השוק החופשי. התנהלות כלכלית דורשת מהאדם הפרטי אחריות. כסף הוא תמיד כסף, אך רכישתו בדרך של אשראי דורשת בחינה מדוקדקת, לכל הפחות באותה רמה שבה היינו נוהגים ברכישת טובין באותו סכום. גם כאן, השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא "האם אני יכול להרשות את זה לעצמי?". השאלה השנייה היא "האם אני בכלל צריך את זה?".

מצד אחד ידי הממשל כבולות. הטלת מגבלות על מוסדות פיננסיים בישראל היא צעד פסול ומיותר הנוגד את המשנה הכלכלית של הממשלה הנוכחית, וגם יגרום, בלי ספק, לנזק עצום למשק. מאידך, לקיחת אשראי באופן חסר אחריות היא כמעט בגדר מכת מדינה. מדובר באחד הגורמים המרכזיים להגדלת הקיטוב: או שאתה מחושב ומשקיע - ומעצים את עושרך; או שאתה בלתי מחושב, לווה, ואז לווה עוד - ומעצים את חובך.

ובכל זאת, יש דבר אחד שניתן לעשות. כאמור, התופעה הזו מקבלת רוח גבית עצומה מהפרסום האגרסיווי. אותו פרסום ממש יכול להפוך לאמצעי להחדרת מעט שיקול דעת כלכלי בקרב הצופים. אם המדינה תיישם את השיטה המקובלת בפרסום טבק גם בפרסום אשראי - המצב צפוי להשתפר באופן משמעותי. כל פרסומת למוצר אשראי, מפתה ככל שתהיה, תלווה בכיתוב בנוסח "משרד האוצר מודיע: "רכישת מוצרי אשראי דורשת שיקול דעת כלכלי"; "האחריות למצבך הכלכלי מוטלת על כתפיך" וכדומה.

חבר הכנסת שיישם את ההצעה המובאת כאן ייהנה גם מבונוס שמן: יש בקרבנו אנשים שנזכרים בשמו של ח"כ גלעד ארדן כל אימת שהם רואים אדם לובש אפוד צהוב בצד הכביש. אחרים נזכרים באריאל אטיאס למשמע המשפט "השיחה מועברת לתא הקולי".

אם לא תהיה זו טובת הכלל שתניע את הח"כים לחוקק את החוק הזה, לפחות תהיה זו האפשרות ליהנות מחשיפה במשבצות הפרסום היקרות במדיה, על חשבון חברות האשראי.