כותרות TheMarker >
    ';

    איך להפסיד מיליונים מבלי להתאמץ

    בשנים האחרונות אנו נחשפים לזרם הולך וגובר של סיפורי הצלחה של יזמים ש\"עשו את זה\". העיתונות הכלכלית, מגזינים, עיתוני סוף השבוע ואף סדרות טלוויזיה אשר עוסקות כולן ביזם המצליחן ובהצלחתו. אך מה לגבי כל אותם יזמים אלמונים אשר ניסו ולא הצליחו? כל אלה שחלמו ונלחמו ולבסוף נכשלו? מי יספר את הסיפורים שלהם?

    בבלוג זה אציג מיזמים כושלים החל משלב הרעיון ועד הכשלון הבלתי נמנע. מטרתו הראשונה של הבלוג היא ביצוע Case Studies לכשלונות והבנת הטעויות שנעשו וכיצד ניתן היה למנוע אותן. מטרה נוספת ואולי חשובה יותר היא ביסוס קהילה אשר מעבר לידע שתתרום לאותם יזמים גם תספק להם תמיכה ותסייע להם לשאוב את הכוח למיזם הבא.

    כל מי שחושב שיש לו הארות או רעיונות כיצד ניתן היה למנוע את הכשלון, מוזמן להגיב ולתרום מהידע והנסיון שלו.

    מיזם 1 - חלק שני

    3 תגובות   יום רביעי, 23/5/07, 00:29

    המשך סיפורו של א., יזם צעיר עם רעיון מבריק, שנכשל כשלון חרוץ

        תקציר הפרק הקודם: בדרך לניו-יורק עצרתי לשבע שעות באמסטרדם ועליתי על רעיון עסקי מבריק –  השכרת סרטי די.וי.די בשדות תעופה באירופה. לאחר בדיקת התכנות וכתיבת תכנית עסקית, נתקלתי במשקיע שסרב להשקיע ורשימת דרישות בלתי מתפשרת מצד רשות שדות התעופה בלונדון. שיניתי את המודל העסקי להשכרת סרטים על גבי רכבות והתחלתי לחפש תחביבים לפרישה.

     

    שותף אסטרטגי 

     לאחר ששיניתי את המודל העסקי, התחלתי לחפש נקודות חדירה. פניתי למספר חברות רכבות באירופה ונתקלתי ברשימת דרישות כל כך מופרכת שלידה רשימת הדרישות של רשות שדות התעופה בלונדון נראתה כמו טיול בפארק. בין היתר ביקשו רקורד עסקי רווחי של עשר שנים, שווי חברה של מאה מליון יורו לפחות (ולא, הם לא הסכימו עם הערכות השווי העתידיות שלי, הם דרשו שווי אמיתי כאן ועכשיו) וכן רקורד מוכח של שיתוף פעולה עם חברות רכבות באירופה. אם נדמה לכם שיש כאן מלכוד, אז אתם צודקים לגמרי. קצת הזכיר לי את מלכוד ה"נסיון במלצרות".

    לאחר ימים רבים, העלתה חברתי באותם ימים (ולאחר מכן אשתי ומתישהו אם ילדי ובסוף בטח אלמנתי) את הרעיון לחבור למישהו שכבר נמצא על הרכבות. למצוא שותף מבפנים שכבר מחובר לחברות האלה ובכך למעשה לעקוף בסיבוב את כל הדרישות שלהן. הרעיון הוכתר מיד כרעיון הגאוני של אותו ערב ומיד פניתי לחפש שותף כזה. המלאכה לא הייתה קשה במיוחד. מסתבר שרוב חברות הקייטריניג שמפעילות את קרונות המזנון ברכבות ברחבי אירופה שייכות לאחת משתי חברות. החלטתי לפנות לגדולה שבהן – RailGourmet. שלחתי מייל מנוסח היטב לסמנכ"ל הפיתוח העסקי של החברה, בחור שוודי ממוצא אסייאתי עם שם איטלקי. התשובה לא איחרה להגיע. לאחר מספר ימים קיבלתי מייל ובו הוא הזמין אותי לבוא להפגש איתו במשרדי החברה בציריך ולהציג בפניו את הרעיון. כדי לחזק את רוחי ולתת לי מוטיבציה, הוא גם טרח לציין שהם מקבלים עשרות פניות כאלו בשנה ושעד היום לא יצא כלום מאף אחת מהן. הפגישה נקבעה לחודש מאוחר יותר וזו הייתה הזדמנות מצוינת לקנות חליפת ורסאצ'ה. 

    פגישה בציריך 

     הפגישה עם סמנכ"ל RailGourmet הייתה יותר ממוצלחת. הוא אהב את הרעיון מהרגע הראשון ולא הפסיק לשאול את עצמו איך הוא לא חשב על זה בעצמו. הוא הסביר לי שהחברה שלהם עובדת במספר רב של ארצות באירופה (היום גם בסין) ובכל מדינה הם מקימים מיזם משותף עם חברת הרכבות המקומית ומחזיקים בו באחוזים שווים. עוד הוא אמר לי שהחברה הבת הפינית מחפשת נואשות דרכים להגדיל את ההכנסות שלה מכיוון שמספר נוסעי הרכבת נמצא בירידה. המודל שהצעתי לו התאים כמו כפפה. על פי הצעתי, אני אממן את כל ההקמה של המיזם, אספק את המכשירים, הסרטים והרשיונות ממפיצי הסרטים וכן אדאג לתחזוקה שוטפת של המכשירים ולהחלפה סדירה של סרטים. החברה הפינית תהיה אחראית על השיווק, ההפצה והתפעול על הרכבות. בצורה זו הם לא נושאים בשום סיכון ויכולים רק ליהנות מההצלחה.

    קבענו את הפגישה הבאה בפינלנד לשלושה חודשים מאוחר יותר ובהשתתפות ההנהלה הבכירה של החברה הפינית – Avecra oy. 

    פגישה בהלסינקי 

     כשנחתתי בפעם הראשונה בהלסינקי, בדיוק התחילה זריחה. לא סתם זריחה, אלא זריחה של שמש שלא תשקע כל הקיץ. במונית משדה התעופה למלון הסתכלתי על הקרניים הראשונות של השמש שמנצנצות על המדרכות והעצים הקפואים ושאלתי את עצמי האם זה שחר של יום חדש בחיי? האם כאן מתחילה הדרך שלי להצלחה?

     

    התכוננתי לפגישה היטב, הכנתי מצגת מרשימה, נאום מרגש וחומר לחלוקה (חומר כתוב, לא חומר להסנפה). למרבה הזוועה, הלפטופ המשוכלל שלי סרב לדבר עם המקרן הפיני. הכל היה מחובר אבל לא הוקרנה תמונה על המסך. בשלב זה החלטתי לעבור לתכנית ב' אותה הגיתי שניות מעטות קודם לכן, ולהציג את הנושא בלי פרזנטציה. עמדתי ודיברתי במשך עשר דקות כאשר לפתע המחשב והמקרן הגיעו להבנה ביניהם ותמונה הוצגה על המסך. התמונה היתה כמובן של שומר המסך שלי והמלים DON’T PANIC ריקדו על המסך שמאחורי, לקול צחוקם הרועם של הויקינגים הפרימיטיביים מלפלנד.

    על אף המצגת הכושלת, הרעיון התקבל באהדה ולאחר כשבוע קיבלתי מהם תשובה חיובית. הוחלט לבצע פיילוט בן 6 שבועות על קו אחד.

     

    בחלק הבא והאחרון:  פיילוט וכשלון.

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/5/07 20:39:

       

      צטט: ed111 2007-05-29 19:44:44

      בהמשך לבמבריק, מה קרה לחלק השלישי והאחרון :-(

      יש לינק בתחתית הפוסט השני וכן בצד שמאל, תחת פוסטים אחרונים.

       

       

        29/5/07 19:44:
      בהמשך לב\מבריק, מה קרה לחלק השלישי והאחרון :-(
        29/5/07 19:42:

      מבריק

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      hitchhiker
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין