-         הפעם זה יהיה שונה! – הוא נשבע לעצמו. הפעם זאת תהיה המסיבה שתשנה את חייו! הפעם יגיע עם תחפושת, ובחסותה יוכל סוף סוף למצוא מישהי. הכוונה למישהי שווה. שווה באמת. לא שמנה, לא שעירה, לא גמדה, לא עם קול חורק, ולא עם אף שהולך לפניה! מישהי שווה באמת! 

                                  אז נכון שהוא עצמו לא כליל היופי. בסדר, אז מה? ממתי גבר צריך להיות יפה? בייחוד שהוא סטרייט ,ואין לו שום כוונות להיות דוגמן אי פעם. לא שמישהו ייקח אותו. חחח  מי שמע על דוגמן בשם-יחזקאל פרחי?  אם לא אימא שלו, כבר מזמן היה מחליף שם. אבל לא נעים לו ממנה. מאז נפטר אביו, שעל שמו הוא נקרא, אין סיכוי לשנות שם. אצל הספרדים קוראים לבן על שם האב, בעודו בחיים. וכך קיבל את השם יחזקאל. "אתה תעבוד אתי בעסק, ואז נשים שלט –" יחזקאל את יחזקאל" – חלם אביו.

אבל החלום לא התגשם. לאחר פטירת אביו הכניס יחזקאל שותף , וזה לחץ עליו לשנות את "יחזקאל דפוס" ל- "דפוס בן רגע", שם עדכני ותוסס, בדיוק כמו השותף החדש, ברק.

ברק, ברק. איזה שם! ליד יחזקאל, זה בערך כמו מטוס בואינג שפולח את השמים מעל סוברו 79 המקרטעת על דרך עפר. כמה נמאס לו להיות סוברו ישנה! ברק, המתנשא לגובה 1.90 ומאובזר בכל מה שצריך – עיניים ירוקות,שפעת תלתלים בלונדיניים הצונחים על אף סולד, קוביות בחזהו השרירי,דירה  ב"מגדלי רמת גן", עם נוף מהמם של כל בנייני גוש דן, מכונית ספורט אדומה.....ויחזקאל? מאובזר בגוף קצר, שמנמן ושעיר וראש מקריח, עיניים חומות מאחורי זגוגיות משקפיים מיושנים, אף גבנוני, דירת שיכון קומה ג' בלי מעלית, עם נוף של דודי שמש וחבלי כביסה.

וכך המשיכה ותיארה את יחזקאל. השורות זרמו. הדפים התארכו. את השורות האחרונות הקלידה בתנועות ניצחון. כן! היא הצליחה ליצור דמות משכנעת! איזה יופי! אמנם למרבה הצער עברה את מכסת 1000 המילים שמוקצבות לה בעיתון "האישה העכשווית", אבל אין ספק שזה יביא לה תהילת עולם. סוף סוף סיפור עם עומק! בתנועות עולצות הקליקה על "שלח", והמייל של מיכאלה, העורכת הזועפת שלה , לא איחר לבוא. יותר נכון –להלום:

"נו, באמת, דנית, מה קורה לך? הידרדרת לגמרי! אמנם יפה שהתאפקת עם שלוש הנקודות שאת אוהבת לדחוף אחרי כל משפט,אבל זה ממש ארוך! הקטע עם ההשוואה בין ברק ויחזקאל טרחני ומתחיל ליגע. הרעיון מובן כבר אחרי שתי שורות! קצרי דראסטית, או שכל הקוראים שלנו יפסיקו את המנוי! בכל כך הרבה מילים יכולת גם לפתח את הסיפור  וגם לגמור אותו!"

הדור הקר, המנוכר, השטחי הזה.

אבל אולי באמת דמות כזאת לא קיימת ? אחרי הכול מעולם לא פגשה אחת כזו. איך בכלל הרהיבה עוז להשלות את עצמה שהיא יכולה להמציא דמות כל כך רחוקה מהמציאות העכשווית? יחזקאל, נו, באמת! אפילו בדור של ההורים שלה כבר נעלם השם הזה יחד עם ירחמיאל, יורם ודומיהם.

פסעה בשדרה ליד הבית, ראשה מחפש בקדחתנות רעיונות אחרים.1 בלילה. היא הבטיחה למיכאלה שתוך שעה תשלח לה סיפור נורמלי, כמו שהיא רגילה, עם דמות פלסטית מוכרת מהביצה התל אביבית.

 נכנסה ל"קפה כאילו" שקועה במחשבות, והתיישבה בפיזור נפש ליד אחד השולחנות. בשולחן הסמוך הבחינה במעיל עור שחור עם הגב אליה. כן, זהו, היא תנסה לפתח את הדמות הזאת כמו שהיא יודעת. יהיו לו משפטים שנונים, מבט חודר, מפשיט, עיניים משועממות, שכבר ראו הכול. רק השם חסר לה. איך תקרא לו? למה שלא תשאל אותו, בעצם? כך תהיה לה דמות אותנטית לגמרי.

"קוראים לי יחזקאל".

ואז- דממה. היא מנסה לדבר, אך דבר לא יוצא מגרונה. היא מתחילה להשתעל. תחילה קצת, ואחר כך השיעול מתגבר, והיא חשה שכל הקרביים שלה עומדים להתפרץ החוצה. דמעות זולגות מעיניה, היא שומעת צפצופים באוזניה, מבחינה בעיניו החומות, החמות, של יחזקאל רוכנות אליה בדאגה, הכול מסתובב סביבה כסביבון ענק, וברקע קולות עמומים – "מים!", "היא מתעלפת!", תשכיבו אותה על הרצפה!".

דומה היה שעבר נצח. אך היו אלה, כך מסתבר, רק דקות ספורות. בעל בית הקפה המודאג ואישתו ההיסטרית חזרו ושאלו אם היא בסדר,ואם היא רוצה שיזמינו רופא. היא הנידה בראשה בשלילה. לא, הכול בסדר, סתם חולשה רגעית. זה קורה לה לפעמים במקומות הומים  מאדם. היא הרימה את מבטה וסקרה את השולחנות לאיטה. יחזקאל לא היה שם.

   המוזר ביותר היה, שבעל בית הקפה חזר וטען שהיא הייתה הלקוחה היחידה במקום, כאשר החליט ששעה 1 בלילה מספיקה בהחלט כדי לסגור וללכת לישון .

כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@