את המילים שכתבת לכבודי היום, אקפל ואכניס למגירה. מעניין כמה ריקות מילים יכולות להיות, מילים ריקות ושטוחות. חלל המגירה לא קטן מנפחם.
את המחשבות שחשבת עלי היום, אשמור במוחי. כמה מהן יאפירו תאי האפורים ממילא, והשאר ישארו פרוסות שם, ללא כול משמעות השווה התייחסות.
ואילו הרגשות שהרגשת, ובכן את אלה קשה לרסן, בלתי אפשרי להכניסן לקופסא. הן משתוללות להן בחופשיות. בלתי נשלטות, בלתי חוקיות בעליל.
רואה אתה אותי, בונבוניירה עטופה בסרט כחול, גונחת, נפתחת, פוקחת, צורחת: בוא תדפוק אותי עוד קצת, בוא תשתתף בי, בוא גמע נוזליי.
ואותי מדהים , שאתה עדיין בא...
|
אוסי-אבן
בתגובה על כך
shauli-nameri
בתגובה על כיוונים
זיוית קרגמן
בתגובה על **
amnondahan
בתגובה על ריח 2
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה הייתי אמור לשאול?
התענוג כולו שלי אדם
נאמנוש,
שאתה תשאל שאלה כזו?
גמאני מבין, אך לא אפרט
לא בטוחה שהוא יאהב את ההבחנה הזו שלך...
אם יורשה לי בכלל - נדמה לי שבנפש, רוחנית, את מזלזלת בו לגמרי.
גופנית, חומרית - את משתמשת בו.
לפחות זה מה שנדמה לי...
נראה לי שעד מחר בערב
אצליח להחליט...
אודיע לך, מבטיחה
נאמנוש ממוש
גם אני דנה עם עצמי אם הבחור חיובי או שלילי,
עדיין אין לי מושג. אם תגיע למסקנות כלשהן, תודיע לי
אולי זה יעזור לי להחליט...
אם הייתי חי בזמן הגמרא וקורא את השיר הזה, הייתי אומר "יש פה תרתי דסתרי".
אם הייתי אמריקאי הייתי אומר "I'm quite puzzled".
אם הייתי צרפתי הייתי אומר "הו, קֶל מֶרְד!".
אבל אני אני, ואין לי הרבה מילים, ולכן אסתום. ואמשיך להתדיין ביני לבין עצמי אם זה הבחור בשיר חיובי או שלילי.
:-()
וואו....אהבתי....
גונחת,
נפתחת,
פוקחת,
צורחת:
בוא תדפוק אותי עוד קצת,
בוא תשתתף בי,
בוא גמע נוזליי.
זה מחרמן אותי
המילים עטולות בהבל פה
אך נצררות ונשמרות במצגי זיכרון
וההתנהגות היא בפועל
אך מתאדית בהבל הזמן
ובכל זאת הפראות שבה
מזרימה אנרגיה
הממצת את עצמה
בשאיבת נוזלים של מיצי תשוקה