מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
0
מפגש הזמנים
בלילה חלמתי חלום חלום משונה חלום מוזר, אבל אולי הוא ייתן לי תקווה למחר. בחלום שכבתי במיטה, מעברו האחד של החדר הגיח צל מפחיד. . לאחר כמה שניות צעקתי-זה אני!!!!!!!!!!. הצל היה אני בערך מגיל הבר מצווה ומעברו השני של החדר הגיח של החדר הגיח זה יהיה אני בעוד 25 שנה. הילד נראה מתוק ,תמים, בישן ואילו המבוגר נראה מאיים. פתאום הם צועקים לעברי: תחליט,תבחר עכשיו,מהר! כי לא נבוא יותר. במי לבחור? את מי להעדיף? או שפשוט את שנייהם להעיף? האם להיפרד מהילד הבישן והחמוד? ,האם לבחור בבוגר והחצוף? ומה עם ההווה,עם עכשיו, למה הוא לא נחשב?. עכבר,הווה עתיד,חבל שאי אפשר בנייהם להפריד. אם העבר שלי היה רע,לא נורא,אבל אם העתיד שלי יהיה שחור,לא בטוח שאחזור;להיות מי שהייתי או מי שאהיה בעתיד או אפילו,מי שאני עכשיו. רגע לפני שהחלום נגמר,קרה משהו מוזר, אחרי שהעבר והעתיד כבר הלכו,לפתע הם חזרו. התפתח ויכוח על נושא,מאוד שטוח צעקתי ושאלתי איפה ההווה? למה ממנו מתעלמים? לפתע התעוררתי בבהלה,וגילתי להחריד, שאני בהווה,בהווה המתמיד. |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אה מתוק שלי,מקסים ויפה תואר ונפש.
גם אני מוגדרת כנכה.-100%.
חולת טרשת נפוצה,קמתי משיתוק מוחלט וכיום אני מתפקדת ברמה הפיזית והריגשית טוב מאי פעם.
מתפקדת כבריאה לכל דבר.
רוצה להתכתב איתך ,אפילו להפגש להתחלק איתך מתובנותיי שליקטתי במסעי להחלמה.
תקווה ואמונה כלים חשובים ביותר להחלמה.
כולם נכים ברמה זו או אחרת.כך שאנחנו לא יוצאי דופן.
יש הנכים ריגשית שאפילו לא מודעים ,סובלים וסוחבים את נכותם כל חייהם.
יכול להיות שבהבטים מסויימים אתה נכה,מהמעט שכתבת אני רואה שבהבטים אחרים אתה בריא יותר מהרבה "בריאים" וזה נכס שאין לזלזל בו,אלא להתגאות ולהריע לעצמך.
מורידה לך את כל הכוכבים שבשמיים.
ביחד ננצח ונגשים את יעודנו
אור יקר
אני חושבת שהתחושה שאתה חש לא מאפיינת רק אותך, החרדה הזאת שאנחנו מפספסים את ההווה, כי חופרים בעבר וחושבים מה יהיה בעתיד, זה משהו שאני מוצאת את עצמי לעתים קרובות בתוכו.
נדמה לי שיש בך את המקום הזה של ההווה, זה שכותב את הטקסט הזה עכשיו, זה שמאוד מודע, חרד, אבל עם זאת בעל רצון, ואני מאמינה שיצליח ויגיע למקום שהוא רוצה להיות שם בדיוק.
המון המון הצלחה. ריגשת אותי עד מאוד.
נעמי
הילד יישאר כפי שהוא נראה: הביישן והחמוד, כי הוא נמצא בעבר.
ואילו האיש הבוגר יוכל להיות מה שתבחר כי הוא העתיד.
וההווה ניתן לנו כדי לבחור את עתידנו.
אני חושבת שהשם נכה מצוי נותן בראש - מאד מוצא חן בעיני
וההווה המתמיד הוא כל שיש לנו, נותר לנו ללמוד ליהנות מהדרך, מלבד חלומות מדי פעם, תתענג עליהם :)
ואני רואה שאתה ואני בערך היחידים שלא רואים את גמר הישרדות :)
ודאי שאין,אך דרך הניק רציתי להעביר מסר ןהמסר הוא שחלקים נרחבים מן החברה מתיחסת לנכים כאל זן נכחד ובמקום לשמור על אותו זן רק דורכים עליו ומעלימים אותו משל היה פרח שאסור לקטוף. וחלק מן החברה לא מקבלת את הנכה המצוי.
אגב באומרי נכה מצוי אני מתכוון לכך שנכים הם אנשים רגילים כמו כולם את המילה מצוי אפשר להחליף ברגיל אך אני עדיין משאיר את הותרת על כנה כי כך המסר יעבור באופן חלק יותר.
אור יקירי,
אין דבר כזה "נכה מצוי",
כל אדם הוא יחיד ומיוחד וכן גם אתה,
אין שני בני אדם זהים גם אם הנכות
הפיסית שלהם זהה. אתה מזדהה יתר על המידה
עם הגוף שלך. אתה בעל מחשבה ורגש ותבונה,
אני מסכימה עם אסתי, גם אני חושבת שכדאי
שתשנה את שם הניק שלך כי אין דבר כזה
"נכה מצוי" אור .
אני לא מתקרבן ורחוק מליהת מסכן,כך תחושתי
ביום שתשנה את שם הבלוג, יתחיל השינוי, אור יקר.
עצם השם אומר לי שאתה מרגיש נוח בפוזיצית המסכן.
פעם כתבתי לך את דעתי הכנה. אל תתקרבן יותר.
נכות לא מצריכה תחושת נחיתות עצמית.
מקוה שתפנים את זה. :)
תודה רבה אחי,זה מחמם את הלב
אחי,
הכתיבה שלך נוגעת, ובעיקר מעצם הכנוּת שבה.
הבלבול, ההתלבטות בין מה שהיית ובין מה שאתה הולך להיות...
אני רואה בזה המון חוזק ועוצמה. התפּכּחוּת והתפקחות.
עמוק בפנים אתה יודע מה טוב.
בטחון עצמי זה חשוב, אבל לא על חשבון אחרים. רצון לשנות או להציג עוולות - בהחלט, אבל אסור שהיצר השלילי יהיה מרכז הדברים.
אפשר להתמודד ולהיות חזק גם מבלי לפנות אל מנגנון הכעס או הניתוק.
אני לא חושב שמבוגר בהכרח מתקשר עם חצוף. בגרות, לדעתי, היא קודם כל ההבנה שיש גם צד שני מולך, אותו אתה צריך לכבד.
ולדעתי, דברים טובים יכולים לבוא רק ממקום טוב (בנפשו של האדם).
וחלום הוא ראי הנפש. תת התודעה.
כמו שהמרצה שלי לכתיבה אומר: גם כשאתה חולם על רכבת, הרכבת היא אתה...
ואפשר לראות בו דרך התמודדות. רמזור או תמרור לקראת צומת...
זה רק חלום חמודי
אתה צעיר
אם תרצה תגיע רחוק
וגם את אתה חושב שההווה המדמיד יכול להיות יותר טוב
אז אתה בטח יודע גם שהוא יכול להיות הרבה יותר גרוע . . ..
תודה לכל המגבים
הי אור... לא קראתי את הרקע שלך... לפני שהגבתי סורי.
נראה לי שהכוונה נשארת אותה כוונה. קח ממנה את מה שאתה יכול להפנים. את השאר שלא הבנת אתה כבר תבין בהמשך.
אין דבר העומד בפני הרצון. זה בדוק !
אל פחד מההווה זה הדבר היחיד שקיים לך !
למד לאהוב אותו... ואת עצמך בו. כל פרט ופריט בו. ההווה זה התוצאה של הבחירות של הילד. .... העתיד יהיה תוצאה של הבחירות שלך היום....
אם הילד טענה והגעת למשהו שאינך מרוצה בו. נסה לשפר עמדות כדי שהעתיד יהיה מזמין יותר.
ואל תשכח .. שיש אנשים שמתעוררים בבוקר, ופוצחים בתפילת הודיה על פקיחת העניים. לא מובן מאיליו בכלל מסתבר. ( "מודה אני"... הילדים שלי מזמזמים את זה להנאתם לאחרונה )