כשאני הייתי ילד חגיגות ימי ההולדת היו ארוע שכל המשפחה נטלה חלק בהכנתו. היינו יושבים ומחברים חידונים (שחזרו על עצמם אצל כל ילדי השכונה), קשרנו נרות בחבל כדי להשחיל לבקבוק, ניפחנו בלונים, והראשון שהצליח לשבת עליהם ולפוצץ זכה בפרס. היו גם ילדים ברי מזל עם אבא ואקורדיון שפצח בשירי יומולדת. סיימנו תמיד בצלחות פלסטיק עם ופלה בטעם בייגלה, ומיץ פטל ושקית קטנה עם ממתקים. אבא תייק את החידון לשנה הבאה, אמא הורידה את הכתמים מהשמיכה שעל הספה, וחזרנו לשגרה.
היום הכל כבר מתועש ומכני וגדול. אורנה ומשה דץ קבעו ש"בליבליבלי חגיגה איןאיןאין שום עוגה", וכל ההורים ממהרים למלא אחר ההוראות. ההכנות הן מאוד פשוטות: אחד טלפון לליצן, אחד עוגה מהקונדיטוריה, אחד כרטיס אשראי - מתכון בטוח, כנראה, לילד מאושר ומצפון שקט. המתכונת משתנה מבית לבית, מליצן לקוסם, למתנפחים, אבל העיקרון דומה.
בעצם, העיקרון כמעט דומה. חברים שלנו עשו את זה בגדול. ככה זה כשאתה מצטרף לחברה הנכונה בזמן הנכון עם האופציות הנכונות. מאז שהם עברו לגור בסביוני נווה צהלה, הקשר קצת התמעט, אבל בכ"ז בין חוג לחוג, ובין חג לחג ניהלנו מספר שיחות טלפון על ילדים ואופציות, לאו דווקא לפי הסדר הזה.
לפני שבועיים, הגיע לביתנו שליח עם הזמנה אישית. בתם נהוגה, חוגגת ארבעה אביבים ואנו מוזמנים. מה קונים לילדה שיש לה הכל? אני מניח שבניגוד למקומותינו היא לא תסיים את חגיגת יום ההולדת עם 12 ערכות יצירה "עשי לך שרשרת" ושמונה ערכות "האיפור הביתי הלכה למעשה". התקשרתי לאב, וכיוון שמיהר לפגישתו הבאה ("אתה מבין, הטיפול באבנים חמות הבוקר התחיל קצת באיחור"), המליץ בקצרה על שיעור טיס פרטי "אבל עם זה קצת מעל התקציב תתחלקו עם עוד מישהו".
ביום שישי בצהריים הלבשנו את הילדים, ונסענו. "בטח יהיה ליצן", הבטחתי מתוך הנחה שמי ששולח הזמנות עם שליח, משאיר תקציב גם לליצן.
בכניסה לרחוב עלה באפנו ניחוח עדין של קטורת. העצים לאורך הדרך היו עטופים בבדי משי צבעוניים, חיצים מוארים ברכות הראו לנו את הדרך, ומערכת רמקולים זעירה ליוותה אותנו בדרכנו. מאה מטר לפני הוילה עצר אותנו איש חביב מחברת שירותי החנייה שנשכרה לטובת הארוע. דיילת חביבה בסרי מיהרה להדביק על מצחם של הילדים קעקוע הודי, וללוות אותנו עד הבית. "נושא יום ההולדת השנה הוא תורות זן בודהיזם. נהוגה מאוד התחברה לתחום בשנה האחרונה, ואמא שלה חשבה שכדי לעודד את האנרגיות הטובות בסביבה הקוסמורוחנית מטאפיזית באזור, זה הנושא המתאים". הילדים ניסו לרוץ קדימה כדי לראות כבר את הליצנים, אבל שיר הדיילת הסבירה להם שזה עלול לפגום ב"ווא" של נהוגה, ובכלל אין כמו מדיטציה טובה, לפני שמתחילים לחגוג.
את הליצן החליף הפעם מדריך היוגה השכונתי. נהוגה חילקה לכולם במבה אורגנית, ומים עם ברכה מיוחדת מהדלאי למה. "כבר חששנו שלא יגיעו בזמן" לחשה לי המארחת. "נאלצנו להביא את המים בפדקס מהודו". הילדים באמת ניסו להתחבר לאווירה, אבל כנראה שריח הקטורת פגם במעגלי האנרגיה החיובית שהתעטפו בהם. אחרי מדיטציה שלא הניבה גלידה, ואף לא שינוי חיובי אחר, התחילו הילדים להוציא אנרגיה (חיובית), בריצה וצעקות ברחבי הבית. אמא של נהוגה עוד ניסתה לשמור על שלווה זן בודהיסטית מתבקשת, אבל אחרי שהקטנה טענה בעוז שהקצפת על בסיס נבט חיטה לא טעימה, וזרקה מעט מהעוגה לעבר מדריך היוגה, נשברה המארחת, נטשה את תורתו של בודהא, התחברה לשיטת פאולה, ותוך שהיא משחררת את הסוגרים, הראתה לנו את הדרך החוצה.
חצי שעה מאוחר יותר המשכנו את החגיגה בסניף מקדונלדס הסמוך, עם צ'יפס רווי שמן, המבורגר, קטשופ, מעט ווא והרבה וואו. |