נח נראה בהתחלה מאוד נח. נפגשתי אתו בבית קפה כחודש לאחר שנפרדתי מארז והוא התגלה כבעל תכונות רבות שלא היו לארז, החל במכונית המנהלים המרווחת שלו ועד לנדיבותו האינסופית. הוא היה נאה ואיש שיחה מעניין במיוחד, והחלטתי לפצות את עצמי בגבר כזה. הבעיה שלו היתה אחרת והתגלתה במהרה: חוסר יזמה טוטאלי מצידו. בכל פעם שאני התקשרתי אליו ויזמתי מפגש הוא הסכים בשמחה אבל אחר כך יכולתי שלא לשמוע ממנו במשך מספר ימים. במשך המפגשים שלנו הוא מאוד נהנה, הוא גם אמר שאני נותנת לו המון עניין מאתגרת אותו וכיף לו אתי. אפילו כשטלפנתי לו תמיד שמח לקראתי. אבל לחוסר היזמה שלו היה הסבר הגיוני. הוא טען שהוא לא מרגיש ניצוצות.
"ניצוצות?" אמרתי לו בפליאה,למה אתה מתכוון?" מעולם לא פגשתי אדם מבוגר הממתין לאבקת קסמים."כשפגשתי את אשתי לשעבר היו ניצוצות, הרגשתי געגוע, ומאוהבות, כאן אין לי את אותה תחושה".נותרתי נעלבת, ללא מילים, אבל לאחר שחשבתי על כך החלטתי לא לוותר עליו כל כך מהר אלא לוותר על האגו שלי. הסתכלתי על זה כמו תרגיל עצמי בסבלנות בראייה נרחבת של הדברים, ובוויתור על הערצה מיידית ואגו טריפ."חמוד, זה היה לפני עשרים שנה." אמרתי לו:"אתה לא יכול לצפות היום לתחושות זהות. אתה צריך לפתח עולם מושגים חדש בדייטינג של המאה העשרים ואחת. תן לזה יותר זמן, בוא נכיר אחד את השנייה, נבלה זמן ביחד, נזרום, ונראה לאן זה מוביל. הרי לא היינו יחד יותר מכמה שעות בכל פעם."
כשהצגתי את הדברים בצורה כזו רווח לו. הרגשתי שאני מפוגגת אצלו הרבה חששות.הוא אמר לי:" בסך הכול לא רציתי לפגוע בך" וכשאמר זאת הבנתי שבסך הכול לא רצה להיפגע בעצמו. הפחד הזה ממחויבות לקשר, מהיכן הוא נובע? כל כך עמוק וחסר שליטה. החלטתי לעשות ככל שביכולתי כדי לפוגג אותו. הייתי קלילה וסקסית. הייתי לא מחייבת וחמודה. נתתי המון ספייס ועסקתי בענייני. לא שאלתי שאלות מיותרות אבל גיליתי מעורבות היכן שהיה צריך.
"סטואיקה" קראה אביגיל לגישה ההתנהגותית הזו עליה עבדנו מידי יום בשיחת קיטורין מתמשכת. זה היה שילוב של סטואיות ורגיעה. את הלחץ שלי הייתי צריכה להוציא באיזשהו מקום, והיא סיפקה לי עצות למכביר:" אל תראי לו לחץ, היי חמודה ומקסימה בלתי תובענית בעליל ובקיצור- צמה ורודה." צמה ורודה היה שם קוד אותו המצאנו לכל הנשים הקטנות הכאילו צייתניות, שבעצם החזיקו את הגברים שלהן בנעימות בצבתות של ברזל. נשים אלו היו מושא קנאתנו מזה שנים, שכן הצליחו באיצטלה של חוסר אונים מתמשך לרתום לצידן את הגברים השווים ביותר. בשלב זה נח נראה לי גבר שווה בעליל. הסרבנות הזו להתמסר בשלמות העניקה לו אפילו ארומה נוספת של משיכה.
כך עברו להם כמה שבועות בנעימים בהם התראינו לסירוגין בתנאים שנח קבע, לפי יוזמות שלי. ראיתי שכשקבענו מראש דברים הוא התנהל לפיהם, לכן השתדלתי למסמר אותו לסרטים הצגות ופעילויות שונות שהרי הציג עצמו כשוחר תרבות. במקביל עקבתי בחשאי אחר פעילותו באתרי ההיכרויות וראיתי שהיא פסקה כליל. הוא לא הסתיר את סלידתו מהנשים שפגש בצורה כזו. "בסך הכל הוא בחור ישר עם אינטגריטי שלא מספר סיפורים" דיווחתי לאביגיל. "המשיכי בסטואיקה" הייתה התשובה הלאקונית שלה.בערב ששי אחד הזמנתי אותו למפגש עם החברים שלי, לארוחת ערב משותפת. הוא אמר שיבוא אבל ברגע האחרון הודיע שהילד שלו חולה והוא חייב להישאר בבית.
נסעתי לארוחה לבדי. אותו דבר קרה שבועיים אחרי כן כשהזמנתי אותו לסופשבוע בו זכיתי והוא הסכים לבוא. התהלכתי כל הזמן בהרגשה שיבטל, ואמנם כמה ימים לפני כן סיפר לי על איזה אורח עסקי מחו"ל שהוא מחויב לו ואולי יצליח לצאת מזה אבל הוא לא רוצה שאתקע."איזו התחשבות" אמרתי לאביגיל שכבר החלה לגלות סימני חוסר סבלנות ולקלל אותו ברומנית כהרגלה. "תמיד מדובר בנסיבות שמעבר לשליטתו ותמיד הוא יוצא סופר בסדר. את מזהה פה כבר פטרן קבוע?" "כן בהחלט ואני לא כל כך אוהבת את זה, אבל זכרי יקירתי- הברירה בידיך,תמיד את יכולה להחליט לפרוש מהניסוי בבני אדם אם הוא מעיק עליך"."את הרי יודעת שתמיד יש לי תכנית מדף" הרי הכנתי מראש בת לוויה אחרת לוויקנד שהיתה מודעת לבעייתיות וידעה מהסיפור כולו. מקסימום אם באמת יבטל, אסע אתה ואיהנה לא פחות.
באותו לילה ממש כששקעתי בעייפות בפוך הנוצות המשובח שלי ועצמתי את עיני לאחר יום מייגע, הופיע במפתיע לראשונה הגבר מאיקאה. הוא היה בלונדיני עם עיניים תכולות חסון ונאה מאוד. הוא אסף אותי לחיקו בזרועות שריריות. לא היה עליו גרם שומן מיותר. החיבוק שלו היה עוטף וגברי, ולא הרגשתי בו כל היסוס. יחד סידרנו מדפים וריפדנו אותם בנייר חדש. הדירה היתה מסוידת לחלוטין ללא כל סימני רטיבות וכתמי זוקן. היתה גם חניה פרטית לדירה הנהדרת הזו, דבר שהקל מאוד על כל המעבר. הנוף שנשקף מחלונות הקומה השמונה עשרה היה קסום. מאוחר יותר הסתבר שגם החבר שלו שעזר לנו בסידור המדפים בחריצות עובר אלינו לדירה בינתיים לחדר העבודה. לא היה ברור אם זה סידור זמני או קבוע, אבל גם הוא היה בלונדיני ונראה גם כן כאילו נלקח מחוברת ההזמנות של איקאה. אמא שלי גם נכנסה לתמונה נותנת עצות מתחום התמחותה לגבי סידור המדפים ויעילות בעבודה. אם אמא שלי כבר נתנה גושפנקא חוקית לכל העניין כנראה שהיא בעד הקשר. הגברים של איקאה המשיכו לעבוד ביעילות וליפות את הדירה. הם תלו תמונות וניקו בחריצות אחר כך הרכיבו את כל המטבח. הם היו גברים מודולאריים כאלה, שאפשר היה לעשות אתם כל מיני דברים: לרהט, לתלות, לחבק ואפילו להציג בפני אמא. |