אני דוחף סמרטוט לפי בכוח שלא אצעק שלא תשמעו את הזעקה הזו מתגלגלת מההרים. אני קושר את ידי בחבלים ומהדק אותם באזיקונים שלא ארביץ לעצמי שלא ארע לי. אני הכיסא שלופת אותי נצמד לגופי מתגולל על משטח בטון שלא אזוז מכאן. שלא אזוז מילימטר שלא אשתחרר שלא יישמע קולי |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואוסיף לתגובתך ברשותך רונית כי..
אנחנו גם השופט וגם התליין...
לעיתים קרובות מידי אנו מחמירים עם עצמנו.
.
בשירךָ זועק הכאב והתסכול מהמילים.
שבת שלווה!!
אנחנו האסיר והסוהר גם יחד...