| בשבוע שעבר,יום שבת ,שמש מוזרה עם גשם לפרקים מצאתי את עצמי בפארק ולא על הירקון שנקרא פארק וולפסון- אפשהו על דרך הטייסים ,פארק יפה ,מי שמע עליו קודם..אממה –שוקחתן -יוזמה של אנשי אתר בשותף,מביאים שק עם זבל ויוצאים בחיוך עם שק של מישו אחר.נחמד לאאלה כל הרעיון הזה- בדכ סידור והחלפת הארון חורף \קיץ נגמר אצלי בשקית בדגירה זמנית מאחורי הדלת- עד שיחולק השלל בין החברות והשכנה הפיליפינית.אבל הפעם מצאה עצמה השקית מטיילת למחוזות חדשים ולא ידועים, משחקת משחק חדש- היום הולכים השוקה.על משטח דשא הרבה יותר ירוק ודרוך מזה שאני מכירה שצמוד לרחוב אוסישקין חיכו שלל עוגות ביתיות קפים ומאפים של אנשים טובים ובעלי יכולת נתינה.תמורת 10 שח קיבלתי גם אני מדבקת סמיילי והייתי חלק ממלכת השיתוף.איך זה הולך אני שואלת והתשובה" את לוקחת מה שאת רוצה" ניעור תודעתי קל ואני עוברת ממצב צבירה ציני למצב צבירה של..לא יודעת עוד איך בדיוק קוראים לו אבל הוא הרבה יותר נעים . מימין בגדי נשים וגברים פרוסים ומקופלים על שמיכה ,באמצע משחקי ילדים, צעצועים, ספרים ודיסקים, בין 2 עצים על חבל מתוח קולקציית "הייתי שמח שתיקח אותי הביתה למרות שיש לי חור בבית השחי",של סוודרים ושמלות משנות ה-80 ועד ימינו.מאד מצאה חן בעיני כל ההתנהלות הנעימה של אנשים מגיעים, מקפלים, מפשפשים, נותנים, לוקחים, מוצאים, שמחים, רגועים, שותים, אוכלים,יושבים,מדברים,מכירים..מן מיקרו של חברה אוטופית.ככ שמחתי שראיתי בחורה נגשת ולוקחת בהתלהבות את שמלת הכותנה בכחול נייבי שריצתה אצלי בארון אולי 10 שנים בעוון אורך שלא סגור על עצמו – איזה כיף יהיה לה עכשיו כשיצאה להתאוורר ומעניין איפה היא תטייל.יפה ומצחיק הוא הסיפור על מה שווה? מה אנשים זורקים? כמה זבל ואוצרות נמצאים באותו מקום בדיוק.. גם אני יצאתי באוצר גדול כשמצאתי דיסק במצב דנדש של זמרת אהובה שעד היום התנגן אצלי בגרסה הצרובה ואפילו לא ידעתי כמה הארט וורק על העטיפה מקסים. קבלו בדוגמית:
|