
כל אשה וגם כל גבר, הם למעשה רק אבר. כל אחד הוא חלק מיוחד, מזוגיות שלמה שהיא גוף אחד. ואם החלק עובד לפי אינטרס, שלמות הגוף עלולה לההרס. המטרה היא לראות את הגוף צומח, כשהוא מחובר, בריא וגם שמח. את זה צריכים לדעת כל איש ואשה, וזה השורש בבסיס הגישה. על כל הרצונות יש לעבור בנחת, אם הם בעד החלק או בעד הביחד!
(נכתב כתגובה ל- http://cafe.themarker.com/view.php?t=434958)
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא נותר לי אלא להסכים.
בהשראת תגובתך, כנראה כשחיפשתי את הנשמה באיברים,
גיליתי שאותן אותיות יוצרות את המילה 'איבר' ואת המילה 'בריא'
איבר ללא נשמה איננו איבר...
איבר שמודע לעובדה שהוא חלק מגוף הוא איבר בריא שמעבר לנשמה יש לו אפילו תודעה.
הכל תלוי בזווית הראיה ...
ו... תודה על הכוכב.
ישות אחת
ועם זאת מורכבת משתי ישויות נפרדות
כמה מורכב
וכמה מקסים כשזה מוצלח
אהבתי את זווית הראיה של הזוגיות
אף שהמילה איבר קצת צרמה לי והייתי מחליפה אותה במילה עם נשמה...
כוכב
תודה פנחס,
כאשר אתה מרגיש את הנשמה,
השירים הם רק תוספת...
התגובה ששלחת לי היא שיר בפני עצמו
השירים שלך הם חגיגה לנשמה
שלום אבהיטי,
ראשית, קריאת תגובתך מילאה אותי בשמחה ותודה לך על כך...
לגבי הכתיבה, אני כותב מתוכי, אבל חושב גם המילים - זה אומר שאפשר ורצוי גם לשים לב לכל מילה.
השאלות מחדדות את תפיסת המציאות אצל השואל ויותר מכך אצל הנשאל...
בתפיסת עולמי,
הזוגיות היא כלי הכרחי לתפיסת הביחד הכללי (אם לא הצלחתי ליצור 'אחד' עם עוד אדם, איך אוכל ליצור 'אחד' עם הוויה שלמה...).
ישנו שורש אחד למציאות כולה המהווה ומחיה את הכל ומקדם את המציאות מתוכה לתעודתה השלמה והאחדותית.
כל אחד ואחת מאיתנו (וכך גם כל פרט בהוויה הגשמית והרוחנית), הם למעשה חלקים בנדרשים לשלמות ההוויה. כאשר החלק מבין את העובדה שהוא חלק ומבין גם את חלקו ואת ה'אחד' שהוא חלק ממנו,
הרי שהתקדמנו עוד צעד חשוב בדרך למימוש העצמי של ההוויה.
כל פרט בהוויה אחראי על חלקו.
זה לא נגמר באדם הפרטי, גם הבית והמשפחה הם חלק שצריך להבין את אחריותו ואת תפקידו בהוויה.
זה נכון גם לארגונים - לכל חברה (company) ולכל חברה (society), לכל עם ולאנושות כולה...
הדומם, הצומח, החי והעולם הרוחני ממלאים את תפקידם.
האדם... עדיין בדרך...
בברכה ובתקווה,
שחל
בוקר אור לך,
ללא ספק הבאת את אחד האתגרים הגדולים שיש לנו, כאן, בעולמנו המודרני...
מסכימה איתך שלאינטרס אין מקום, בודאי בזוגיות, ובכלל, בעיניי, במערכות יחסים ובעצם בכל דבר. האינטרס היחיד שכדאי שיהיה לנו הוא להיטיב בכלל, בלי קשר אליי...
יש כאן איזון עדין בין לראות אותי, לחוש אותי, להבין את הצרכים שלי לבין היותנו חלק משניים.
אני מאמינה שכמו בכל דבר, אם מאפשרים לאמונה, לבורא, לאלהים, ליקום, כל אחד ואמונתו, להיות בינינו לבין כל דבר זה עשוי להצליח, ואף להצליח בגדול...
אתה חושב שהגוף יכול לצמוח רק ביחד ? או שמא הצמיחה של כל אחד מאיתנו בנפרד
מצמיחה גם את היחד ?
או שבכלל, לא התכוונת שנתייחס לכל מילה וחיברת שיר מתוך ליבך והאוטנתיות שלך ?!
באהבה
אבהיטי