כותרות TheMarker >
    ';

    פרו דה קוביליו - מרגל פורטוגלי שהיה לרוזן אתיופי

    24 תגובות   יום שישי , 16/5/08, 10:59

     

    פעם אחת, במסגרת קורס שנשלחתי אליו מטעם העבודה,  הייתי באיזה דינמיקה קבוצתית של פסיכולוגיה התנהגותית. ביום הראשון של הסדנה ביקש המנחה מכל אחד מהמשתתפים, לבחור בחפץ או באישיות שבאמצעותה הוא מבקש להציג את עצמו. כשהגיע תורי, סיפרתי למשתתפי הסדנה שאני בוחר להציג את עצמי דרך פרו דה קוביליו, הנוסע המופלא, שהקדים את לורנס איש ערב בארבע מאות שנים.  אם הייתי יכול לבחור, זה האיש שהייתי רוצה לחיות את חייו . אני חושב שהספור שלו הוא פנטסטי. 

    פרו דה קוביליו – כן כך מבטאים את שמו, פרו ולא פדרו – מת באתיופיה כנראה ב-1530, רוזן אתיופי, בעל אדמות, איש משפחה, אב להרבה ילדים. יועץ בכיר של המלך . ב-1520 מגיע לאתיופיה שגריר פורטוגזי ראשון. כמה שנים קודם לכן שלחו האתיופים משלחת לרומא ולפורטוגל וביקשו את עזרתם של הפורטוגזים כדי שיגנו עליהם מהתקפות המוסלמים.  כאשר הגיעו הפורטוגזים  לחצר המלך בגונדאר הם מצאו לתדהמתם איש זקן כבן שבעים, נמרץ וחסון גוף שדיבר פורטוגזית. לישיש קראו פרו דה קוביליו. הכומר, האב פרנסיסקו אלווארז, שהיה עם המשלחת הפורטוגזית, שוחח עימו במשך ימים  רבים ושמע ממנו תיאורים מפורטים על המדינה הנוצרית המוזרה הזו. ארצו של המלך הנוצרי יוחנן. הספר שנכתב בעקבות זאת הוא התיאור המהמן הראשון של אתיופיה הנוצרית שנכתב על ידי אירופי.  ספרו של אלווארז הוא גם מקור המידע העיקרי שיש לנו על חייו ומסעותיו של פרו דה קוביליו.   

    מי היה פרו דה קוביליו, כיצד הגיע לחצרו של מלך אתיופיה? 

    בהסטוריה של מסעות הגילויים הפורטוגזים, בספור המופלא של החיפוש אחרי הדרך להודו, יש מגלים ונוסעים רבים: אנריקה הספן שהתחיל את כל הפרוייקט הלאומי הגדול הזה ב-1415, סבסטיאן קאנו, ברתולימאו דיאז, קאברל, אלבוקרק, מגלן. מעטים יודעים על תרומתו של פרו דה קוביליו  ועל המכתב ששלח למלך מקהיר בערך ב-1490. מכתב  שהשלים את החוליה שהייתה חסרה עד אז – תיאור הדרך ממזרח אפריקה להודו -  כדי שתמונת הדרך, הנתיב להודו, תהיה שלמה.

     

    כמה שנים קודם לכן  מפליג הספן ברתולמאו דיאז דרומה מהאיזור שהיום נמצאת בו קונגו. לאחר כמה שבועות של הפלגה, נקלעו יורדי הים לסערה איומה שנמשכה כמה ימים. כאשר שוכך הים מזעפו, עוגנת הקרוולה של ברתולמאו דיאז  מול החוף שהיה פתאום - בניגוד למה שהכירו במשך שבועות וחדשים - ממערב לאניה. לאחר עשרות שנים של מסעות ימיים הבינו הפורטוגזים, שהגיעו סוף סוף לקצה הדרומי של יבשת אפריקה. בדיקה במכשיר האצטרולב איששה את השערתם. מסתבר שהאניה שינתה את כוון הפלגתה והחלה להתקדם  צפונה.  ברתולמאו דיאז קרא לכף אותו הקיפו, כף הסערות. מאוחר יותר, אחרי שהספינה חזרה לפורטוגל, הורה המלך גו'או ה-2 לשנות את השם לכף התקווה הטובה. היום נמצאת שם העיר קיפטאון. ברתולמאו דיאז המשיך בדרכו צפונה עד שהגיע לאיזור שבו נמצאת  היום מוזמביק ולאחר מכן לא העיז להמשיך במסעו וחזר לפורטוגל. 

     

    בשנה שבה יוצא ברתולמאו דיאז למסעו הימי ,שולח המלך ג'ואאו ה-2 משלחת נוספת בדרך היבשה. המשימה שקיבלו שני הנוסעים, פרו דה קוביליו ואלפונסו דה פאיבה, הייתה למצוא את הנתיב לארצו של המלך יוחנן. באותה תקופה כבר התחילו להגיע לאירופה רסיסי  מידע שהארץ הנוצרית המיסתורית הזו, נמצאת  כנראה מדרום למצריים, באתיופיה. אלפונסו דה פאיבה לא השלים את מסעו ונפטר בדרך, פדרו דה קוביליו לעומת זאת, הצליח למצוא  את ארצו של הכומר יוחנן ואף הגיע רחוק יותר, עד להודו.

     

    העיר קוביליה שבה נולד פרו  דה קוביליו נמצאת במזרח  פורטוגל, קרוב לגבול עם קסטיליה . כאשר היה נער, התגלגל פרו  לשירותו של דוכס קסטיליאני חשוב, הדוכס דה גוזמאן . באותן שנים למד לשלוט בחרב והשתתף בקרבות רבים באותו איזור, שהיה איזור מריבה בין הפורטוגזים לספרדים. באחד ממסעותיו של הדוכס דה גוזמאן לליסבון, שם המלך הפורטוגזי את עינו על הנער הנמרץ וביקש  להשאירו בשירותו. באותה תקופה היו סכסוכי ירושה וגבול  רבים בין מלכי קסטיליה ופורטוגל. מלך פורטוגל נוסע לצרפת ולקח עימו  את פרו הצעיר כבן לוויה . באותו מסע  ביקש מלך פורטוגל לשכנע את מלך צרפת, שיסייע לו במלחמתו בספרדים וימנע את הכתרתה של איזבל הקתולית כמלכת קסטיליה. מלך צרפת מסרב ומלך פורטוגל ,אלפונסו, שכבר היה זקן ,פורש  מהכתר ומעבירו לבנו גו'אאו השני. במשך כמה שנים נאלץ המלך הצעיר להאבק בהתנגדויות רבות של האצילים הפורטוגזים. כמה אצילים חתרנים נאלצים לברוח לקסטיליה  והמלך שחשש ממזימותיהם, שולח את פרו דה קוביליו, שדיבר קסטיליאנית ללא רבב, לרגל אחרי האצילים הפורטוגלים ולברר מי מגיע לבקרם, כדי לתכנן מרד כנגד השלטון. המידע שהעביר המרגל הצעיר, איפשר למלך לגלות את ראשי המורדים ולהוציאם להורג. פרו הפך לבן לוויה נאמן שהמלך ייעד למשימות סודיות. בשנים שלאחר מכן , יצא פרו  כמה פעמים לצפון אפריקה וחתם על הסכמי סחר ובריתות צבאיות  עם השליטים של פס וטלמסן במרוקו. במסעות  אלה למד היטב ערבית.  

    שליטתו המושלמת של פרו בערבית, מיומנתו  באמנות החרב וכשרון המשחק שלו, שאפשר לו ללבוש ולפשוט דמויות כרצונו, הפכו אותו לאיש המתאים כדי לחפש באפריקה את  הדרך לממלכתו של הכומר יוחנן.

    פרו, ועמיתו למסע, אלפונסו דה פאיבה, יוצאים לדרכם במאי 1487. המלך מצייד אותם בכתבי אשראי בבנק של בני מדיצ'י מפירנצה כדי שיוכלו לממן את הוצאות מסעם.  הם נוסעים דרך איטליה   לרודוס, שם הם קונים מאה כדים של דבש ומפליגים לאלכסנדריה כדי למכור אותם כשהם מחופשים לסוחרים מוסלמים. באלכסנדריה הם נופלים למשכב והאחראי למכס בנמל, שחושב שקיצם קרוב, מחרים את הדבש ומוכר אותו. אף על פי כן הם מתאוששים וממשיכים במסע יחד עם חבורת עולי רגל צפון אפריקאים, מבקרים בדרך את הר סיני ואחר כך מגיעים למכה ולמדינה. פרו דה קוביליו  ואלפונסו דה פאיבה הם ככל הנראה, בני המערב הראשונים שהגיעו למכה וראו את אבן הכעבה ואת טקסי העליה לרגל.   לאחר מכן הם ממשיכים לעדן  בדרום תימן ושם נפרדות דרכיהם. אלפונסו דה פאיבה חוצה את מיצרי ים סוף לעבר אתיופיה ופרו דה קוביליו מצליח לעלות על ספינה ערבית ומפליג  עם רוחות המונסון מזרחה להודו . יש הסטוריונים הטוענים שהאניה  עליה עלה, הייתה של גדול הנווטים המוסלמים באותה תקופה והוא  - מבלי שידע זאת -חשף בפני הפורטוגלי המחופש לערבי, את סודות רוחות המונסון ועל ידי כך פתח  בפני האירופאים את הדרך להודו.  תוך כמה עשרות שנים השתלטו הפורטוגלים ואחריהם אומות ימיות אחרות מאירופה, על הסחר הימי  עם המזרח, והביאו בעקבות זאת למשבר חריף בכלכלתן  של המדינות הערביות ששלטו קודם לכן על הסחר הזה. מי שנפגע בעיקר הייתה  מצריים הממלוכית  והמשבר הכלכלי שנקלעה אליו , היה בין הסיבות שהקלו על כיבושה ב-1516 על ידי העותומאנים.

     

     

    העיר קאליקוט בדרום הודו  - ציור מהמאה השש עשרה

    פרו דה קוביליו מגיע לקאליקוט ובחדשים הבאים הוא מבקר בערי החוף של דרום מערב הודו, במאלאבר, קאנאנורה וקוצ'ין. קאליקוט הייתה הנמל הגדול של הודו. הנמל שאליו הגיעו התבלינים מהאיים של מאלקה      ( מאלזיה)  והאיים הרחוקים יותר של מולוקה (אינדונזיה). באותם ימים היו התבלינים מוצר הסחר הרווחי ביותר . האניות הקטנות של אז יכלו לשאת מטען מוגבל בלבד . התנאים הסניטרים של  התקופה חייבו המלחה ותיבלון של הבשר כדי לשמור אותו מפני ריקבון. עריה המלוכלכות של אירופה היו מליאות בסחי וסרחון. איש לא חשב בכלל שאפשר להתרחץ. הדרך היחידה להפיג את הריחות הרעים היתה על ידי בשמים ותבלינים ואלה היו בנמצא רק במזרח. מחירה של שקית קטנה של צפורן במולוקה היה 2 דוקאטים . אותה שקית נמכרה באלכסנדריה ב-50 דוקטים  ובלונדון כבר האמיר מחירה ל-250 דוקטים. רוב האניות שהובילו מטענים בים טבעו בסערות, אך אם הצליחה אניה לחזור בשלום , הרויחו אלו שהשקיעו במסע, הון עתק.   

     

    פרו דה קוביליה רשם בשקדנות את כל הפרטים, תיאר את ערי הנמל של הודו ואת המקומות מהם הגיעו התבלינים  - הצפורן, הפלפל  ואגוז המוסקט, הזנגויל והקינמון. כאשר התחלף הכוון של רוחות המונסון באביב,  הפליג חזרה להורמוז שבמוצא הים הפרסי ומשם  המשיך לזנזיבר וממנה דרומה  לאורך חופי אפריקה המזרחית, עד העיר סופאלה שבמוזמביק של ימינו. פחות ממאתיים ק'מ צפונה מהנקודה אליה הגיע ברתולמאו דיאז שנתיים קודם לכן, לאחר שהקיף את כף התקווה הטובה.  מסופאלה חוזר פרו דה קוביליו לקהיר שם קיוה למצוא את חברו אלפונסו דה פאיבה. פרו הגיע לקהיר ב-1490 אך שם חיכתה לו הבשורה המרה שחברו נפטר בדרך.

     

     

      

    תבליני המזרח 

     

     

    המלך גו'אאו שלח בינתיים לקהיר  שני יהודים, הרב אברהם מבג'ה ושמואל  מלאמגו , כדי לברר מה עלה בגורלם של פרו דה קוביליו ואלפונסו דה פאיבה.  פרו דה קוביליו כתב מכתב ארוך למלך גו'אאו ושלח אותו עם שמואל מלאמגו חזרה לפורטוגל. במכתב הוא תאר את נתיבי הרוחות והסחר הימי בין מזרח אפריקה להודו, את משטר רוחות המונסון ואת הנמלים שבדרך. מידע זה הצטרף למידע שהביא עימו ברתולמאו דיאז. הרכבת הפסיפס הסתיימה. נתיבי הדרך להודו היו ברורים. המשלחת הבאה שתפליג  כבר תדע איך נוסעים להודו. ואכן המשלחת הזאת ובראשה ואסקו דה גאמה, יצאה לדרכה ב-1495 וחזרה לליסבון שלוש שנים אחר כך  עם הבשורה שהדרך להודו פתוחה. 

     

    פרו דה קוביליו, לא חזר לפורטוגל והחליט להמשיך במשימה שידידו אלפונסו דה פאיבה לא הצליח להשלים - למצוא את  הדרך לממלכתו של הכומר יוחנן.  

    ב-1493 הוא מגיע לגונדאר באתיופיה , שם שולט המלך אסקנדר. המלך מקבל אותו בברכה מרעיף עליו עושר רב ואף ממנה אותו כמושל של אחד המחוזות, אך הוא אינו מתיר לו לעזוב את אתיופיה.  פרו נישא לאישה מקומית ונולדים לו כמה ילדים. כמה שנים אחר כך מת המלך, אשתו הלנה שולטת במשך שנים רבות על אתיופיה כעוצרת ופרו דה קוביליה הוא היועץ   הבכיר שלה. באותה תקופה יש באתיופיה מלחמות בין השבטים היהודים והנוצרים שבסופם ניגפים היהודים בקרב ומסתגרים מאז בכפרים מבודדים ברמת גונדאר. ב-1514 בהמלצתו של פרו דה קוביליו יוצאת משלחת אתיופית לפורטוגל כדי לבקש סיוע צבאי וב-1520 מגיעה משלחת פורטוגלית לאתיופיה ומוצאת בחצר המלך את פרו דה קוביליו הזקן שלא ראה את בני עמו כמעט שלושים וחמש שנה. כמה שנים לאחר מכן שולח פרו דה קוביליו לפורטוגל את בנו בכורו כדי שילמד בקואימברה אך  ההסטוריונים לא מספרים לנו מה עלה בגורלו של הנסיך האתיופי לאחר שהגיע לפורטוגל. 

      Abyssinians from the land of Prester John, in Itinerário, by Jan Huygen Van Linschoten, 1595 

     

    פעם חשבתי שיום אחד אכתוב רומן היסטורי על פרו דה קוביליו. במהלך שיטוטי במרחבי האינטרנט גיליתי שמישהי  כבר כתבה עליו בפורטוגל סידרה של ספרי הרפתקאות לבני הנוער, משהו בסגנון אינדיאנה ג'ונס פורטוגזי. הספר האחרון בסדרה מתאר אפילו מסע דמיוני שלו למכרות המלך שלמה, ארבע מאות שנה לפני אלן קואטרמן. 

    אז אני כנראה כבר לא אכתוב את הרומן ההיסטורי הזה ואולי כן ,אבל אם אכתוב אותו, אנסה להבין את נפשו המורכבת רבת הזהויות של  הפורטוגלי שהפך את עורו והיה במשך כמה שנים לקסטיליאני ואחר כך סוחר מוסלמי צפון אפריקאי ובסופו של דבר סיים את חייו כרוזן אתיופי. הרפתקן שלמד שפות במהירות וחיפש תמיד ריגושים. קצת עצוב שבסופו של דבר הוא נתקע בחצרו של המלך האתיופי ושוב לא יכול היה להמשיך במסעותיו אבל את תרומתו להסטוריה הוא כבר תרם. לאחר מכן הוא פשוט התענג על מנעמי העושר ובודאי מצא עונג רב בחיקה של אשתו השחומה האתיופית היפה ואולי בכלל היו לו כמה נשים ? אחרי שנכווים מאש התאווה של אישה לוהטת אפריקאית כזו מי בכלל רוצה לחזור לקתרינה , בת הסוחרים הפורטוגזית שהשיאו לו בצעירותו.  אני מתאר בדמיוני את האישה הזו, לבושת שחורים כדרך הפורטוגזיות,  פלומת זקן על שפתה העליונה פניה מקומטות, זועפות והיא  מקללת יום יום  את בעלה שנעלם במזרח והשאיר אותה לבד בליסבון מוכרת לפרנסתה דגים בשוק.  מעטות המדינות בעולם בהן הנשים כל כך מכוערות כמו בפורטוגל, ואולי מלך אתיופיה בכלל לא אסר על פרו לחזור? אולי הוא פשוט העדיף להשאר עם חתולות המין האתיופיות?

     

    הייתי רוצה לחיות את חייו של פרו דה קוביליו, איש חרב, מרגל, דיפלומט, נוסע, מגלה ארצות, רוזן עשיר ויועץ בכיר בחצר המלך. כמוהו הייתי רוצה  להחליף זהויות ולסיים את חיי במקום אחר בחיקה של איזה מולאטית אולי, מנהל לי פונדק קטן באיזה חוף קסום ברזילאי.  קורין אלאל שרה פעם על אנטרטיקה ויצחק בן נר כתב על נהג מונית שחולם להיות מגדל כבשים בניו זילנד ואני  דווקא הצלחתי לחיות פעם קצת כמו פרו דה קוביליה אך  שלא כמוהו, חזרתי להתחמם מאורה המצמרר של מדורת השבט  ומאז אני נכווה יום יום מגחליה. מלקק  בייאוש את הכוויות וחולם לעיתים   על חיים  במקומות   אחרים.  מחפש קסם של רגע בחיקן של נשים מסתוריות,  מנסה להפליג עימן למחוזות הפנטסיה. כמו פרו דה קוביליו . כמוהו ממש, אך אני כנראה לא אשאיר את חותמי בהיסטוריה ואיש לא יגלה את הדרך להודו בזכותי........ואולי, אולי הייתי אני פרו דה קוביליו בגלגול אחר?

     

    ספור ההמשך שלמעשה נכתב קודם המתאר את הרגע שבו חזרו ספינותיו של ואסקו דה גאמה לליסבון וגם את החלומות והגעגועים של העם הפורטוגזי המלנכולי

    פורטוגל והמסעות - פנטסיה ומחוזות חלום

     

    ועוד ספור על דמות אחרת שההיסטוריה שכחה שגם עימה אני מזדהה...

    גונזאלו גררו - ספרדי שהיה לבן מאיה במכסיקו

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/8/08 20:42:
      תודהנשיקה
        17/5/08 23:38:

       

      פשוט תענוג תודה.....*

        17/5/08 19:31:

       

       

      אני אקח מפה את הקטע האחרון שהוא אתה !!!

       

      רונית

       

       

        17/5/08 19:14:

      מרתק!! לך תדע אולי  דה קוביליו היווה את ההשראה מאות שנים אחרי כן לבן מולדתו לפרננדו פסואה...

      באשר לך, יקירי, זו כנראה הבחירה שלך להסתפק,היום, בחלום אבל כך מתחיל הכל, לא?

      תודה שחלקת ואנא המשך להעשיר.....

      שלך, דליה

        17/5/08 10:01:

      יש בך ממנו, יקירי.

      אין ספק...

        17/5/08 00:21:

      מרתק

      תודה לך.. 

        16/5/08 23:54:

      סיפור מעניין, תודה.

      אתה רומנטיקן ללא תקנה. אל תשכח שהספינה שלך משוכללת פי כמה מאלו שאתה מתאר. לך יש את הרשת ואתה נווט מעולה. 

        16/5/08 22:24:

      "........ואולי, אולי הייתי אני פרו דה קוביליו בגלגול אחר?"

      אולי...היית..אבל

      מה שבטוח שבגלגול הזה

      אתה יוצא להרבה מסעות  פנימה והחוצה עם המילים

      שלך.

        16/5/08 20:04:
      נבוךוואווו
        16/5/08 18:34:
      סיפור של עונג שבת, שווה ומהנה
        16/5/08 17:26:

      סיפור נפלא

       

      שבת מבורכת

       

      *

        16/5/08 16:37:

      חזרתי עם *

        16/5/08 15:15:

      רקדן

      סיפור מאלף

       

      כיכבתי לך

      אפרת

      סיפור מקסיםנשיקה
        16/5/08 14:50:
      סיפור נהדר ומרתק. איזה יופי.
        16/5/08 14:20:

      רקדן יקר,

      זה היה כל כך מרתק. שכחתי להוציא את האוכל מהתנור. שכחתי שיש לי עוד משימות על הפרק. הפלגתי יחד איתך לארצות רחוקות וקסומות. הפלגתי בחזרה לילדות, לעידן שלפני האינטרנט, כשהייתי גומעת ספרי מסע, ספרי היסטוריה, מביטה באלטסים ומדמיינת ששם הייתי גם אני...

      כמובן שרציתי להודות לך באמצעות כוכב אבל איאלץ להמתין לחידוש המלאי, היות והסלסלה כעת ריקה.

      אחזור, ידידי, כי זה באמת היה נפלא!

        16/5/08 14:16:
      מתחברת לגילגולים זה אולי אתה?...............פוסט מרתק כיכבתי.
        16/5/08 13:23:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=256110

      הנה מה שכתבתי על אתיופיה.

      כוכב לך על הפוסט המושקע

        16/5/08 13:21:

      סיפור משגע. נפעמתי לגמרי

      מחבר לי את המסעות בים ואת אתיופיה הקסומה ההסטורית

      היתה אגב הראשונה שהפכה לנוצרית אחרי שהמון זמן שלטה שם היהדות. מזמן שמלכת שבא חזרה מעוברת משלמה המלך.

      ונולד להם מנליק. היה סב סבו של היילה סילאסי

      הכרתי המון פורטוגלים באפריקה.

        16/5/08 12:17:

      מאוד מעניין

      תודה.

        16/5/08 11:43:

      יפה ומענין...

      שבתשלום דנה.

        16/5/08 11:42:
      נפלא! מבינה מה מרגש אותך אצלו.  
        16/5/08 11:28:
      מעולה !!! תודה. פוסט ממש מעניין

      מרתק

      אין כמו סיפורים של פעם. ספינות, מגלי ארצות,

      אולי באמת זה אתה בגלגול?

      ארכיון

      פרופיל

      רקדן המילים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין