'איי דונט אנדרסטנד', הוא אומר לי ואז עוצר, מנגב את הזיעה שניגרת ממצחו בשולי שרוולו, החליפה של הוגו בוס כך נדמה לי, ומיד ממשיך 'איי דונט אנדרסטנד וויי ווי הב טו גו ביי יור קאר וויזאאוט איירקונדישיננינג?!' ג'ורג' ואני ממתינים בפינת הרחוב עד שהשיירה הנשיאותית תחלוף על פנינו. אנחנו נגיע לבית ראש הממשלה כמה דקות אחריה. השוטרת במחסום המאולתר משתפת אותנו במחשבות שלה על האידיוט הטקסני הזה שבגללו לא ראתה את החבר שלה כבר שבוע. מאחורי הפיאה והשפם עשה ג'ורג' את עצמו כמי שאינו מבין אותה. הוא באמת לא הבין. 'ווט דיד שי סיי?' שאל אותי אחרי שעזבה אותנו בריצה תוך שמנופפת ידיה בתנועות מאיימות לעבר נהג שניסה להתקדם לצומת. 'שי סייד  זט יו אר דה בסט פרנד אוף יזראל. דט שי רילי לובס יו,' ג'ורג' נראה מרוצה מהתשובה שלי אבל חוזר להקשות 'איי נוו דט איט איז פור מיי סייפטי, בט וויי ויזאאוט אירקונדישנניג? איי קנט טולרייט דה היט'. אני מנסה להסיח את דעתו 'לוק הוו מני קרס אין יור שיירה... לטס קאונט דם' ג'ורג' סופר בקול במבטא טקסני כבד אני סופר בלב בעברית. שמונה אופנועים, שתי ניידות כחולות, אחריהן שני ג'יפים אחד טויוטה ואחד מיצובישי, שש מכוניות קדילק שחורות שחלונותיהן הכהים מונעים מהצופים לזהות היכן ג'ורג' ואז אמבולנס, רכב של חבלה ושוב  שלוש ניידות ועוד ארבעה רכבים אזרחיים עם לוחיות זיהוי של הקונסוליה האמריקאית. המסוק מרחף מעלינו כל הזמן. 'תוונטי סיקס' צועק ג'ורג' כשהמכונית האחרונה חולפת על פנינו ביללת סירנה. אני מחייך אליו. בשלושת הימים שאני הנהג שלו הוא תמיד טועה בפלוס מינוס שתיים. למרות החום אני מאוד נהנה מהתפקיד שקיבלתי על עצמי. הסתבר שיש לי פרצוף של הכל ולא כלום גם יחד. אנשים לא יכולים להתעלם ממני אבל גם לא זוכרים אותי אחרי שחלפתי על פניהם. קצת כמו לעמוד ולהתפעל מזיקוקי דינור מרהיבים ואז לנסות לתאר אותם לעיוור. אני מושך תשומת לב אבל לא מותיר כל רושם. המפקד שלי אומר שאני קצת כמו הגיבור של הספר 'הבושם'. שאני לא משאיר אחריי עקבות. שאלתי אותו אם הוא מתכוון שאני גם פסיכופט אבל הוא לא ענה לי, רק חייך בשביעות רצון מכך שקרא ספר בשנה האחרונה. ובאמת הבעיה היא עם המזגן. בפעם הקודמת היה חורף אז לא היה כל כך נורא אבל פתאום נפל חמסין על ירושלים ומה להגיד, נשיא או לא, דם כחול או לא, כשג'ורג' מזיע ותאמינו לי הוא מזיע לא מעט הטקסני המעצבן הזה, בעיקר כי הפיאה והשפם שהדבקנו לו לפני שיצאנו מהמלון עשויים משיער סינתטי, לא נעים כל כך לשבת לידו. אני עובד בשירות כבר שלוש שנים. קודם בתור מאבטח מטוסים ואחרי שנתיים הציעו לי לעבור ליחידה לאבטחת אישים. בהתחלה לא כל כך התלהבתי, חששתי לבלוט לרעה. בכל זאת, מטר שישים ושמונה, גם אם יצוק וחסון, מתאים לימים שראש הממשלה היה שמיר, אולי גם ברק. אבל אולמרט. הוא גבוה מאוד. חשבתי שאני לא אוכל לשמור לו על הראש. קחו למשל את קווין קוסטנר. זה שומר ראש. גבוה. יפה. חיוך של מיליון דולר. אני מטר שישים ושמונה. עם נעליים כמובן. בדייטים אני תמיד מקדים לקפה ומחכה לבחורה בישיבה. או שאני מציע לאסוף אותה מהבית. אנחנו נוסעים ברכב מוסווה של השירות ובגלל שאני תמיד בכוננות הנסיעה לבית הקפה מתארכת. אני דואג שיקראו לי בקשר ואז מפעיל את הסירנה ומבקש ממנה לשמור על מה שהיא תראה בסוד. אחרי נסיעה מהירה בנתיב הציבורי אני מגיע למתחם של רוה"מ, מוסר לראש חוליית האבטחה מעטפה ריקה שתמיד מוכנה לי בכיס ואז ממשיך איתה לבית הקפה. כשאנחנו יוצאים מהאוטו אני הכי גבוה בעולם מבחינתה. אז היססתי אם לקבל את ההצעה. במטוס יש יתרון למאבטחים נמוכים. פחדתי שאתבזה. אבל הם הפתיעו אותי בהצעה לתפקיד הזה. אני נוהג ברכב המוסווה של השירות שבו נוסע האח"ם. הכינוי שלי בקשר הוא "בחור הישיבה". בשנה האחרונה נהגתי עבור בוש, הצרפתי הזה עם הדוגמנית שדווקא נסעה בשיירה, פרס כשביקר בשדרות ועוד כמה שאני מנוע מלהזכיר. שירות חשאי או לא? אני תמיד צופה בשיירה. אף פעם לא בתוכה. 'יו נוו' ממשיך ג'ורג' בטרוניותיו 'איט רימיינדס מי דה ויזיט אין סאודי אראביה. זיי פורסד מי טו וור כאפיה. בט דה אירקונדישן ווז גוד'. האמת היא שברכב שבו אנחנו נוסעים פשוט אין מזגן. אומנם מדובר בפיזו 106 שלא היתה זוכה למבט שני גם משמיניסט שזה עתה קיבל את רשיון הנהיגה ומחפש מכונית מתוקה וזולה. וגם חברה כזו. מתוקה וקומפקטית אני מתכוון. לא זולה. ככה לפחות אני הייתי. אבל מתחת לחזות התמימה של המכונית מסתתרים מיטב השכלולים שכמותם ראיתם רק בסרטי ריגול שנדמו לכם בדיוניים. המושבים שלנו הם כסאות מפלט. בדיוק כמו במטוס קרב רק עם עוצמה כזו שתעיף אותנו לשמיים שניה אחרי שהחיישנים שמקיפים אותה יזהו תנועה של תחמושת חיה לעברנו לגובה של קילומטר לפחות. המצנחים שלנו יאפשרו לנו לתמרן את הנחיתה למקום בטוח. ג'ורג' היה טייס בצבא האמריקאי אז הוא העמיד פנים של "קטן עלי" בתדריך שנתנו לו לפני שבועיים בארה"ב, כשנסענו לשם להכין את הביקור. בלילה חלמתי שאנחנו פולטים ומתנגשים במסוק שמעלינו. התעוררתי שטוף זיעה. אז בגלל כל השכלולים לא נשאר מקום למזגן. אבל יש מאוורר.