אבי עבד בחברת תקליטים

כשהייתי בין הגילאים 6-17

בזמן שאנחנו הילדים בבית ספר,

אמרנו חבל שאבא שלי לא עובד בקוקה קולה, ויטמן או אחרים,

אני הייתי מרוצה.

מה רע לקבל כל אלבום חדש שיוצא לשוק,

חלקם אפילו במהדורה מיוחדת עבורי.

החומה של פינק פלויד באדום-לבן במקום ויניל שחור.

כשהייתי בן 12 יצא האלבום

WISH YOU WERE HERE

כשאבי ניגן לי אותו, עצר הזמן מלכת.

גיליתי שיש מוסיקה אחרת.

עמוקה, מעניינת ובעלת מסרים (אותם עדיין לא הבנתי).

מגילוי האלבום הזה בזמן שחבריי שמעו אבבא, בוני אם,

טינה צ'רלס וחבריהם, הייתי אני בחיפוש.

דרך החיפוש הגעתי (בעזרת חברים גדולים ממני),

לג'נסיס, יס, קינג קרימזון, הדלתות ועוד.

עד היום, להקות אלו עמדו במבחן הזמן הרבה יותר מאותם אמני פופ מזדמנים.

רוצה להודות לאבי, לדיוויד גילמור, רוג'ר ווטרס, ריצ'ארד רייט וניק מייסון.