כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נישה

    חשיפה למאהלר

    17 תגובות   יום שישי , 16/5/08, 11:27

     החשיפה שלי למאהלר.

    החשיפה שלי למאהלר הייתה מאוחרת.

    כמו רבים מאיתנו החשיפה הראשונית שלי למוסיקה קלאסית הייתה דרך תוכניות הרדיו של יום שישי ואיכשהו מהלר התפספס שם.גם בתיכון כשכבר נחשפתי ללא מעט מוסיקה סמפונית...איכשהו ברהמס וצ'ייקובסקי קיבלו הרבה יותר תשומת לב ומאהלר, הוא היה בשבילי סתם עוד מלחין.ואז, במפתיע, זה קרה.

    חבר נתן לי לשמוע קלטת (אתם זוכרים שהיה דבר כזה) של הסימפוניה השניה של מאהלר תוך כדי נסיעה ארוכה באוטובוס.  שמעתי את הפרק הראשון והתאהבתי  - המלודיה, הקונטרפונקט, הפיתוח המוטיבי,  סערת הרגשות,  ובעיקר התזמור גרמו לי צמרמורות. גם הפרקים השני והשלישי סיפקו הנאה לא מבוטלתכל כך רציתי לשמוע עוד...אז הפכתי צד...ובצד השני...הייתה לה איזו יצירה עם מקהלה...זה נשמע לא שייך, אבל הקשבתי.

    לימים הסתבר שאלו היו פרקים 4 ו5 של היצירה הארוכה הזו. טובים גם הם, אבל הם מעולם לא השאירו את המשקע שהשאיר הפרק הראשון אצלי.

     

    אז לטובת אלו שלא מכירים, קצת על המלחין , היצירה, ועל הפרק הראשון שהוא לטעמי אחת מפסגות היצירה של המלחין.לטובת מי שבאמת רוצה להנות מחווית השמיעה של היצירה אני ממליץ לעזוב את המחשב ולהתחיל עם דיסק  עם ביצוע טוב של היצירה.

    על המלחין

     מאהלר נולד ב1860 באיגלאו שבמורביה (גבול אוסטריה/צ'כיה) למשפחה יהודית ואת רוב פרסומו קיבל בחייו כמנצח. ככל הנראה, הוא היה מנצח שביצועיו היו נאמנים מאוד לכוונות המלחינים המקוריות אולם ידוע שהוא לא היסס להכניס שינויים בפרטיטורות כאשר חשב שהן מתבקשים.  בניגוד להצלחתו של מאהלר כמנצח, הוא זכה בחייו להצלחה פחותה כמלחין,  כשגרר גל של ביקורות על מוסיקה רעשנית מדי, רגשנית מדי וארוכה מדי.בשלב מסויים המוזיקה שלו נעלמה לתהומות השכחה והיה זה ליאונרד ברנשטיין שהעניק למאהלר את הכבוד הראוי לו בשנות השישים של המאה ה20.המוזיקה של מאהלר הייתה מטבעה תיאורית ופילוספית ושימשה כלי לבטא את השקפתו על החיים (ובעיקר על המוות), על רוח האדם, על טבעו של האדם, על תקוות ועל אכזבות.לעיתים הם אף הגיעו לידי ביטוי ע"י שימוש ישיר בשירים המבטאים את הרעיונות ולעיתים התוכן המוזיקלי העביר את המסר. 

    הסימפוניה השניה – "התחיה"

     

    הסימפוניה השנייה כתובה בסגנון האופייני של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ועוגב, כמו כן הסימפוניה כוללת נגנים  המנגנים מאחורי הקלעים.זוהי סימפוניה בעלת הרכב בלתי שגרתי של 5 פרקים.

    במקור זאת הייתה פואמה סימפונית בעלת פרק אחד שמתאר טקס הלוויה ומבוסס על פואמה של המשורר הפולני אדם מיצקביץ' באותו שם. לקח עוד 4 שנים עד שמהלר השלים את 3 הפרקים הבאים.

     

    הפרק הראשון

    כתוב בצורת סונאטה מורחבת, קבוצת הנושא הראשון כוללת את הנושא הפותח את הפרק בקונטרבס ואת הקינה לכלי נשיפה מעץ המופיעה מיד אחריו, וקבוצת הנושא השני מוצגת בסולם מי מז'ור הרחוק בכינורות . מכאן ואילך קשה לקבוע, אם יש שם תצוגה שנייה, קטע פיתוח גדול (או שניים), או שילוב כלשהו שלהם. מקרא אפשרי הוא של שתי תצוגות, הפיתוח מציג מספר רעיונות, שיופיעו בשלב מאוחר יותר בסימפוניה, ביניהם נושא המבוסס על מוטיב דיאס אירה בקנטוס פלאנוס.

    מאהלר משתמש במסגרת טונאלית השונה מזו המקובלת בדרך כלל בצורת הסונאטה הקלאסית השמרנית. הנושא המשני, המוצג לראשונה במי מז'ור, פותח את הצהרתו השנייה בדו מז'ור, סולם שאיננו צפוי להופיע בו עד לרפריזה. ההצהרה ברפריזה, למרבה האירוניה, היא במי מז'ור המקורי. היעד הסופי של הסימפוניה, מי במול מז'ור, נרמז חטופות אחרי סימן 17, בנושא בחצוצרות שיחזור בפינאלה.לאחר פרק זה, דורש מאהלר הפסקה בת חמש דקות לפני הפרק השני. כיום כמעט אין מקיימים הפסקה זו; אך במקרים רבים באים המנצחים לקראת מאהלר למשך כשתיים-שלוש דקות, בשעה שהמקהלה, האמורה להופיע בהמשך הסימפוניה, נכנסת ותופסת את מקומה על הבמה. 

     

     פרקים 2-4

    הפרק השני הוא ואלס שמח עם רגעים קודרים בתוכו והוא בא לתאר זכרונות יפים  מחייו של המת.הפרק השלישי הוא סקרצו שמתאפיין בשינוי מצב רוח קיצוניים, מאזכורים לחתונה יהודית דרך שירי ילדים ללגלגנות מרירה, מפיאניסמו חרישי, לפורטיסימו צועק ומסתיים בקטע שמאהלר קרא לו "זעקת יאוש"הפרק הרביעי – אור קדומים – הוא שיר מתוך "קרן הפלא של הנער" ומייצג את הכמיהה לשחרור מכאבי העולם. 

    הפרק החמישי

    הפרק החמישי הוא הפרק הארוך ביותר ונוסף בשלב מאוחר יותר והוא מושפע מיצירה הנקראת Die Auferstehung (התחייה) של פרידריך גוטליב קלופשטוק. הרעיון לשימוש ביצירה עלה במוחו של מאהלר כאשר השתתף בלוויתו של המנצח האנס פון בילוב.החלק הראשון הוא קצת אסוציאטיבי ומעורר הרבה מאוד מהחומרים שעלו כבר בפרקים הקודמים לצד נושאים חדשים והוא מכיל הרבה מצבי רוח, קצבים ומודולציות. סעיף הפיתוח הוא מה שמאהלר מכנה "מארש המתים". נוסף לפיתוח נושאי מוטיבים קתולים והתחייה ומוטיבים מזעקת היאוש הפותחת, הסעיף הזה גם מביא באופן אפיזודי מספר נושאים אחרים המבוססים על חומר קודם. הרפריזה חופפת למארש, ורק קטעים קצרים של קבוצת הנושא הראשון נזכרים שוב. הרצ'יטטיב התזמורתי מופיע במלואו ברפריזה, מלווה הפעם בהתפרצויות של קבוצת כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה מאחורי הקלעים. המוזיקה עולה עד לשיא, המוביל לחזרה על סעיף הפתיחה של המבוא. תרועת הקרן מתרחבת ל"קריאה הגדולה" של מאהלר לתחיית הגיבור. 

    תודה לויקיפדיה על המאמר המקיף על הסימפוניה.

    מוזמנים להנות     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/08 19:01:


      ללא ספק השניה זה מאהלר מרוכז מאוד

      גם השלישית אדירה ( תרתי משמע )

      אבל למה לשכוח מהרביעית והתשיעית ?

      מה עם השיר על הארץ ושירים על מות ילדים?

      הנה אני מצרף קישור

      השיר המקונן

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=537718

       

      תהנו

        20/7/08 20:51:

      צטט: f*a*t*h*e*r 2008-07-11 19:54:42

      נהנתי מן הפוסט. השניה אכן מצויינת.

      אישית מעדיף את המאוחרות יותר, הבשלות והמאורגנות יותר, שבמקביל לבשלותן - וזה יופיו של מהאלר בעיני - גם נאורוטיות יותר :-)  ממליץ בעיקר על השישית העוצמתית והמבטאת את נפשו, לדעתי, יותר מכל הסמפוניות. התרגלתי כבר לביצוע של טנשטאט עם הלונדונית (כך שבעיני זה הביצוע הטוב מכל...), אך ישנם כמובן ביצועים רבים אחרים.

       

      כמסיונר של מהאלר - גם אני, אגב - צרף לנו גם כמה קישורים נחמדים, טוב?

       

       

      כמוך וכמו מיכל גם אני חושב שכסימפוניה שלמה...אין כמו השישית.

      כפרק בודד לטעמי השיא של מאהלר הוא הפרק הראשון של השניה.

      ודרך אגב...אני מסיונר של מוסיקה טובה, מאהלר פשוט כתב לא מעט כזאת....

       

      בנוגע ללינקים, אין לי כאלו בשליפה...אחפש קצת קישורים נחמדים ואעדכן אם יהיו.

        11/7/08 22:05:

       

       

      האהובות עלי ביותר הן השלישית והשישית, אבל גם השנייה נפלאה, ובכלל כולן. מין אמירה אדירה על החיים ונפש האדם.

       

       

      מיכל

        11/7/08 19:54:

      נהנתי מן הפוסט. השניה אכן מצויינת.

      אישית מעדיף את המאוחרות יותר, הבשלות והמאורגנות יותר, שבמקביל לבשלותן - וזה יופיו של מהאלר בעיני - גם נאורוטיות יותר :-)  ממליץ בעיקר על השישית העוצמתית והמבטאת את נפשו, לדעתי, יותר מכל הסמפוניות. התרגלתי כבר לביצוע של טנשטאט עם הלונדונית (כך שבעיני זה הביצוע הטוב מכל...), אך ישנם כמובן ביצועים רבים אחרים.

       

      כמסיונר של מהאלר - גם אני, אגב - צרף לנו גם כמה קישורים נחמדים, טוב?

        18/5/08 23:38:

       

      צטט: טולסקי 2008-05-18 23:32:05

      תעשה לי מחיר טוב? אני סטודנטית..
      נביט לשמיים....ונקווה
        18/5/08 23:32:
      תעשה לי מחיר טוב? אני סטודנטית..
        18/5/08 23:28:

       

      צטט: טולסקי 2008-05-18 18:27:32

      לא קשור, אבל אני מזמינה פוסט גונזלו רובלקבה.

      פוסט גונזלו?

      את יודעת כמה כוכבים זה פוסט בהזמנה???? :)

        18/5/08 18:27:
      לא קשור, אבל אני מזמינה פוסט גונזלו רובלקבה.
        17/5/08 16:08:

       

      צטט: דפנה. 2008-05-17 11:29:49

      בתור ילדה המוסיקה הזאת הייתה מפחידה אותי ממש וככל שהתבגרתי יש לנו התנהלות של פגע וברח... בסוף אני אלמד לאהוב אותה... אולי בעזרת הבלוג שלך :)

      דפנוש,

       

      אין שום ספק שמאהלר יכול היות לפעמים רועש מאוד וגם טראגי מאוד.

      האיש היה רומנטיקן ואופטימי לעיתים , אולם לפעמים היה רדוף אמונות טפלות וחששות מפני המוות שהתבטאו לא מעט ביצירותיו.

      אני מאוד יכול להבין למה הוא יכול להיות מפחיד (במיוחד בסימפוניה הראשונה והסימפוניה השניה).

      אני משום מה - במיוחד בהתחלה מצאתי שקל לי להתחבר למוסיקה שלו, אולי בגלל סערת הרגשות שיש ביצירות שלו ואולי בגלל שזה הזכיר לי מוזיקה לסרטים.

       

      יכול להיות לך יותר קל אם תתחילי עם הסימפוניה הרביעית שלו, היא כנראה הכי פחות מאיימת מכולם.

       

      ומי יודע, אולי בסוף תלמדי לאהוב אותה :)

        17/5/08 11:29:
      בתור ילדה המוסיקה הזאת הייתה מפחידה אותי ממש וככל שהתבגרתי יש לנו התנהלות של פגע וברח... בסוף אני אלמד לאהוב אותה... אולי בעזרת הבלוג שלך :)
        16/5/08 17:35:

       

      צטט: עמירם 54 2008-05-16 14:04:20

      אכן מאהלר מופלא

      ויש את שירים על מות ילדים שזה נפלא..

      אבל עדיין תמיד מפתיע אותי הפרק האחרון בסימפוניה הראשונה שלו, זה עם ניגון העם הצרפתי, שנפתח בנגינת סולן שנמצא מחוץ לבמה ומתקרב..

      שמח שאוהב את מאהלר.

      נחמד לשמוע דעה אחרת, אני מעולם לא התחברתי למחזורי השירים של מאהלר.

      השילוב של השפה הגרמנית עם הגרנדיוזיות המוגזמת בשביל שירים עמוקים ואינטימים לא עבד בשבילי.

       

      בנוגע לסמפוניה הראשונה, אני חושב שקצת התבלבלת (Frere Jacques) אכן נמצא בה בפרק השלישי אבל הפתיחה היא על ידי הכלים הנמוכים של התזמורת (קונטרבאסים, טובה)

      והפרק הרביעי והאחרון נפתח בסערה של כל התזמורת.

      מאהלר הרבה להשתמש בנגנים שנמצאים מחוץ לבמה (כחיקוי לקולות במרחק) אבל לא זכור לי סולן שנכנס לבמה תוך כדי נגינה, מעניין אם יש כזה ולא שמתי לב...

       

       

        16/5/08 17:29:

       

      צטט: נאוה ו. 2008-05-16 16:01:39

      תודה עבור הפוסט הנהדר הזה - על אחד המלחינים האהובים עלי ביותר (ואם כבר ציינו לפניי העדפות, אז עבורי הסמפוניה החמישית היא הכי הכי...:-) ורצוי בביצוע תזמורת ברלין עם אבאדו...!!)

       

      מעניין אם יש קונצנזוס.

      התחושה שלי תמיד הייתה ש2,5,6 הם הסימפוניות המוצלחות.

       

      איכשהו הנטיה שלי תמיד הייתה לביצועים האמריקאים הקצת יותר מבריקים בהירים ואולי נוצצים.

      אילו עוד ביצועים אוהבת?

       

       

       

       

       

       

        16/5/08 16:01:

      תודה עבור הפוסט הנהדר הזה - על אחד המלחינים האהובים עלי ביותר (ואם כבר ציינו לפניי העדפות, אז עבורי הסמפוניה החמישית היא הכי הכי...:-) ורצוי בביצוע תזמורת ברלין עם אבאדו...!!)

       

        16/5/08 14:04:

      אכן מאהלר מופלא

      ויש את שירים על מות ילדים שזה נפלא..

      אבל עדיין תמיד מפתיע אותי הפרק האחרון בסימפוניה הראשונה שלו, זה עם ניגון העם הצרפתי, שנפתח בנגינת סולן שנמצא מחוץ לבמה ומתקרב..

        16/5/08 11:49:

       

      צטט: הדס שיינפלד 2008-05-16 11:42:20

      השניה? השניה? בוגד! מה עם השביעית? (ובכלל האהובה עלי ביותר היא הששית, אבל לא נתווכח). :-)

      השישית היא בהחלט Close 2nd Best.

      השביעית היא השביעית, יש סנטימנטים אישיים, אבל לא פסגת היצירה שלו לטעמי

      {הכל יחסי כמובן, בכל זאת זה עדיין מאהלר אהובי :) } .

       

       

       

       

        16/5/08 11:42:
      השניה? השניה? בוגד! מה עם השביעית? (ובכלל האהובה עלי ביותר היא הששית, אבל לא נתווכח). :-)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      valvish
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין