החשיפה שלי למאהלר.
החשיפה שלי למאהלר הייתה מאוחרת.
כמו רבים מאיתנו החשיפה הראשונית שלי למוסיקה קלאסית הייתה דרך תוכניות הרדיו של יום שישי ואיכשהו מהלר התפספס שם.גם בתיכון כשכבר נחשפתי ללא מעט מוסיקה סמפונית...איכשהו ברהמס וצ'ייקובסקי קיבלו הרבה יותר תשומת לב ומאהלר, הוא היה בשבילי סתם עוד מלחין.ואז, במפתיע, זה קרה. חבר נתן לי לשמוע קלטת (אתם זוכרים שהיה דבר כזה) של הסימפוניה השניה של מאהלר תוך כדי נסיעה ארוכה באוטובוס. שמעתי את הפרק הראשון והתאהבתי - המלודיה, הקונטרפונקט, הפיתוח המוטיבי, סערת הרגשות, ובעיקר התזמור גרמו לי צמרמורות. גם הפרקים השני והשלישי סיפקו הנאה לא מבוטלתכל כך רציתי לשמוע עוד...אז הפכתי צד...ובצד השני...הייתה לה איזו יצירה עם מקהלה...זה נשמע לא שייך, אבל הקשבתי. לימים הסתבר שאלו היו פרקים 4 ו5 של היצירה הארוכה הזו. טובים גם הם, אבל הם מעולם לא השאירו את המשקע שהשאיר הפרק הראשון אצלי.
אז לטובת אלו שלא מכירים, קצת על המלחין , היצירה, ועל הפרק הראשון שהוא לטעמי אחת מפסגות היצירה של המלחין.לטובת מי שבאמת רוצה להנות מחווית השמיעה של היצירה אני ממליץ לעזוב את המחשב ולהתחיל עם דיסק עם ביצוע טוב של היצירה.
על המלחין
מאהלר נולד ב1860 באיגלאו שבמורביה (גבול אוסטריה/צ'כיה) למשפחה יהודית ואת רוב פרסומו קיבל בחייו כמנצח. ככל הנראה, הוא היה מנצח שביצועיו היו נאמנים מאוד לכוונות המלחינים המקוריות אולם ידוע שהוא לא היסס להכניס שינויים בפרטיטורות כאשר חשב שהן מתבקשים. בניגוד להצלחתו של מאהלר כמנצח, הוא זכה בחייו להצלחה פחותה כמלחין, כשגרר גל של ביקורות על מוסיקה רעשנית מדי, רגשנית מדי וארוכה מדי.בשלב מסויים המוזיקה שלו נעלמה לתהומות השכחה והיה זה ליאונרד ברנשטיין שהעניק למאהלר את הכבוד הראוי לו בשנות השישים של המאה ה20.המוזיקה של מאהלר הייתה מטבעה תיאורית ופילוספית ושימשה כלי לבטא את השקפתו על החיים (ובעיקר על המוות), על רוח האדם, על טבעו של האדם, על תקוות ועל אכזבות.לעיתים הם אף הגיעו לידי ביטוי ע"י שימוש ישיר בשירים המבטאים את הרעיונות ולעיתים התוכן המוזיקלי העביר את המסר. הסימפוניה השניה – "התחיה" הסימפוניה השנייה כתובה בסגנון האופייני של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ועוגב, כמו כן הסימפוניה כוללת נגנים המנגנים מאחורי הקלעים.זוהי סימפוניה בעלת הרכב בלתי שגרתי של 5 פרקים. במקור זאת הייתה פואמה סימפונית בעלת פרק אחד שמתאר טקס הלוויה ומבוסס על פואמה של המשורר הפולני אדם מיצקביץ' באותו שם. לקח עוד 4 שנים עד שמהלר השלים את 3 הפרקים הבאים.
הפרק הראשון כתוב בצורת סונאטה מורחבת, קבוצת הנושא הראשון כוללת את הנושא הפותח את הפרק בקונטרבס ואת הקינה לכלי נשיפה מעץ המופיעה מיד אחריו, וקבוצת הנושא השני מוצגת בסולם מי מז'ור הרחוק בכינורות . מכאן ואילך קשה לקבוע, אם יש שם תצוגה שנייה, קטע פיתוח גדול (או שניים), או שילוב כלשהו שלהם. מקרא אפשרי הוא של שתי תצוגות, הפיתוח מציג מספר רעיונות, שיופיעו בשלב מאוחר יותר בסימפוניה, ביניהם נושא המבוסס על מוטיב דיאס אירה בקנטוס פלאנוס. מאהלר משתמש במסגרת טונאלית השונה מזו המקובלת בדרך כלל בצורת הסונאטה הקלאסית השמרנית. הנושא המשני, המוצג לראשונה במי מז'ור, פותח את הצהרתו השנייה בדו מז'ור, סולם שאיננו צפוי להופיע בו עד לרפריזה. ההצהרה ברפריזה, למרבה האירוניה, היא במי מז'ור המקורי. היעד הסופי של הסימפוניה, מי במול מז'ור, נרמז חטופות אחרי סימן 17, בנושא בחצוצרות שיחזור בפינאלה.לאחר פרק זה, דורש מאהלר הפסקה בת חמש דקות לפני הפרק השני. כיום כמעט אין מקיימים הפסקה זו; אך במקרים רבים באים המנצחים לקראת מאהלר למשך כשתיים-שלוש דקות, בשעה שהמקהלה, האמורה להופיע בהמשך הסימפוניה, נכנסת ותופסת את מקומה על הבמה.
פרקים 2-4 הפרק השני הוא ואלס שמח עם רגעים קודרים בתוכו והוא בא לתאר זכרונות יפים מחייו של המת.הפרק השלישי הוא סקרצו שמתאפיין בשינוי מצב רוח קיצוניים, מאזכורים לחתונה יהודית דרך שירי ילדים ללגלגנות מרירה, מפיאניסמו חרישי, לפורטיסימו צועק ומסתיים בקטע שמאהלר קרא לו "זעקת יאוש"הפרק הרביעי – אור קדומים – הוא שיר מתוך "קרן הפלא של הנער" ומייצג את הכמיהה לשחרור מכאבי העולם.
הפרק החמישי
הפרק החמישי הוא הפרק הארוך ביותר ונוסף בשלב מאוחר יותר והוא מושפע מיצירה הנקראת Die Auferstehung (התחייה) של פרידריך גוטליב קלופשטוק. הרעיון לשימוש ביצירה עלה במוחו של מאהלר כאשר השתתף בלוויתו של המנצח האנס פון בילוב.החלק הראשון הוא קצת אסוציאטיבי ומעורר הרבה מאוד מהחומרים שעלו כבר בפרקים הקודמים לצד נושאים חדשים והוא מכיל הרבה מצבי רוח, קצבים ומודולציות. סעיף הפיתוח הוא מה שמאהלר מכנה "מארש המתים". נוסף לפיתוח נושאי מוטיבים קתולים והתחייה ומוטיבים מזעקת היאוש הפותחת, הסעיף הזה גם מביא באופן אפיזודי מספר נושאים אחרים המבוססים על חומר קודם. הרפריזה חופפת למארש, ורק קטעים קצרים של קבוצת הנושא הראשון נזכרים שוב. הרצ'יטטיב התזמורתי מופיע במלואו ברפריזה, מלווה הפעם בהתפרצויות של קבוצת כלי נשיפה ממתכת וכלי הקשה מאחורי הקלעים. המוזיקה עולה עד לשיא, המוביל לחזרה על סעיף הפתיחה של המבוא. תרועת הקרן מתרחבת ל"קריאה הגדולה" של מאהלר לתחיית הגיבור.
תודה לויקיפדיה על המאמר המקיף על הסימפוניה.
מוזמנים להנות |