חופש היום ויש לי מלא תוכניות, לא ממש מלא, בעיקר תוכנית אחת: ללכת לים!

בדרך כלל אני מוצאת את עצמי בשישי בצ'ינקי ביץ', גיליתי חוף חם ואנושי, מלא אנשים, מטקות וכלבים. בדיוק מחופים כאלה התרחקתי כל חיי, תמיד חיפשתי את הנקיים והשקטים. אבל בנקיים והשקטים אין חום אנושי והתרחשויות מקסימות. אז בשישי אני קבועה בצ'ינקי.

דרומית לי יושבים המתופפים, כל הילדים והרוחניים שיושבים שעות ומתופפים, סביבם חגים המג'נגלים, בשישי האחרון הצטרפה אליהם ילדה בת ארבע ששלטה בתורת הג'ינגול כמו מלכה, איזה יופי, הילדה הכי קולית שראיתי בחיי. צפונית לי מתחילה קבוע בשעה ארבע מסיבת טראנס, צמד קבוע של מדג'ים עולה לו לבמה ומתחיל לתת בראש, תוך חצי שעה כל החוף, זקנים נשים וטף, מקפצץ לו. אני שוכבת לי על הסדין הכחול שלי ומחייכת, כל כך הרבה שמחה במקום אחד עושה טוב בלב.

היום חופש ואני מגוונת, מצטרפת עם חברה לעלמה ביץ', בעלמה לא מתופפים וגם לא מג'נגלים, בעלמה אין טראנס. בעלמה יש מטקות, והרבה אנשים, מזרחית לעלמה יש המון דשא עם משפחות שעושות על האש, משפחה אחת התמקמה לה על הפסל בכניסה למוזיאון האצ''ל. מצחיק.

מה שעוד יש בעלמה זה המון, אבל המון כוסיות. כוסיות ילדות, כוסיות בלונדיניות, כוסיות שחומות, כוסיות שזופות, כוסיות שמודעות לעצמן וכאלה שלא. כוסיות של חורף וכוסיות של קיץ. ים של כוסיות יש בחוף, ואני מסתכלת ויודעת בתוך תוכי שאני לבטח אחת מהן, אבל שמחה לפרגן ולומר שבואנ'ה, יש לנו מלא כוסיות פה במדינה, וכנראה שבחופשים כולן מגיעות לעלמה ביץ'.

אני סתם הגעתי, אפילו לא קיבלתי הזמנה בדואר.