מלא מלא כוח. חד וחסר רחמים. ובעיקר: מרצד על הגבול של סגירת חשבון לדין וחשבון, של הבן ושל אמו. מיד עלה בזכרוני "שיבת הבן" של אווה טיקה, כלומר מיד אחרי שעלו מחשבות פרטיות לגמרי. "חופר בקרבו" והשורה שאחר כך הופכים את כל מושג ה"חפירה" לרועד מרוב דלקת. ואני חושבת ישר על הנקרופיליה של הזיכרון.
אם מותר להעיר על צרימות צורניות (ואם לא, זו תהיה הפעם האחרונה), "התכרבל בענן רגשותיו" זה קצת יותר מדי, ודווקא מתבקש תיאור יבש יותר. השורה האחרונה מיותרת, לדעתי; הוא כבר קבר מבט. אם הוא "מעיף מבט אחרון" - קבירת המבט מתייתרת, וחבל, ובכלל בלעדי השורה הזאת השיר יבש כמו גרון ניחר.
מלא מלא כוח. חד וחסר רחמים. ובעיקר: מרצד על הגבול של סגירת חשבון לדין וחשבון, של הבן ושל אמו. מיד עלה בזכרוני "שיבת הבן" של אווה טיקה, כלומר מיד אחרי שעלו מחשבות פרטיות לגמרי. "חופר בקרבו" והשורה שאחר כך הופכים את כל מושג ה"חפירה" לרועד מרוב דלקת. ואני חושבת ישר על הנקרופיליה של הזיכרון.
אם מותר להעיר על צרימות צורניות (ואם לא, זו תהיה הפעם האחרונה), "התכרבל בענן רגשותיו" זה קצת יותר מדי, ודווקא מתבקש תיאור יבש יותר. השורה האחרונה מיותרת, לדעתי; הוא כבר קבר מבט. אם הוא "מעיף מבט אחרון" - קבירת המבט מתייתרת, וחבל, ובכלל בלעדי השורה הזאת השיר יבש כמו גרון ניחר.
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מחפש זיכרונות שריקבונם אינו עולה.
קובר מבט.
מעיף אחד אחרון, לוודא שאין בי חרטה.
ובעיניי אלה מילים לא רק מלאות כוח ועוצמה , אלה הן בדיוק המילים שעבורן הומצאו המילה " עוצמה " והמושג - מילה מלאת עוצמה .
וכן , גם אני רוצה עוד ועוד ועוד ועוד , לא די לי רק בפוסט אחד
תודה רבה לך
*
אני רוצה עוד!
פוסט אחד וזהו?
תודה לך, נועה.
אאוצ'
נצבט בי פנימה
הפכת לי את הבטן. הפכת.
כן, צדקת. ככה אני מחמיא.
חזק, ואכזרי מאוד!
צריכה לנשום עמוק עכשיו, ותכף אחזור לככב!
וואוו, כתיבה חזקה וכנה.
הזכיר לי את השירים של דן פגיס
כל עוד אתה מסדר לי לחן עממי.
תודה, אני מניחה.
אכן...
את פקעת של כישרון את. כשתגדלי תהיי שיר עם.
את לא.
דווקא מעריכה את הפרפקציוניזם הזה שלך.
רואה את ענפיו של השיר נגדעים לאיטם. בסוף ישאר רק ה"ומצולק" ואז הוא יהיה מושלם :-)
המון תודה לך!
תודה!
על האש. עדיין מסורבל מדי. מלטשת ויבוא.
תודה לך, טובה. שמחה שבאת.
תודה לך
הוא יודע עם מי יש לו עסק. בכל זאת, היא גידלה אותו
אם משעמם לך, תרגיש חופשי.
גם אתה
תודה לך!
והן הולכות ומתמעטות... אם תחזור מחרתיים יש סיכוי שתמצא פה רק שתי שורות.
יצירה, אבל מבוססת על סיפור אמיתי :-)
תודה לך
מצויין!
אני מחכה לעוד כאלה!
:-)
מדוייק, פולני אבל ככ אמיתי. בקשר סבוך אם-בן זו נראית סצינה אפשרית לגמרי.
תודה, וברוכה הבאה
מעולה. ממש ככה.
כן,
הוא מוודא שהלכה סופית,
הפולנייה...
שלא תקום פתאום...
:)
יפה.
רוצה ניתוח ספרותי ?
שבע שורות.. של שירה..
מעולה.
חרטה היא דבר מיותר במבט לאחור
תודה, סאני. מקבלת את ההערה שלך לגבי הענן. השמטתי.
ההארות של אליסים מדייקות ומהדקות את השיר, שגם בצורתו הנוכחית לופת.
את הענן אין צורך, לטעמי להמיר בתיאור אחר, ניתן פשוט להשמיט.
התלבטתי. בדיוק מהטעם שהזכרת. בסופו של דבר החלטתי להשאיר כפי שהוא.
האסוציאציה של "שיבת הבן" מעניינת. רוויית אשמה לא פחות. מודה שלא חשבתי עליה כשכתבתי. ובכל זאת, עכשיו כשהיא מונחת כאן, היא בהחלט במקומה .
מן הראוי בהחלט להעיר על צרימות: צורניות וטכסטואליות. הענן אכן מיתייפייף מדי, במחשבה נוספת.
השורה האחרונה היא אכן גחמה, משאלה. מבט שלא היה והיתה התקווה שיהיה גם אם רק לצורכי ויידוי המוות.
תודה לך.
נקרא לי כמו ראייה את הנולד.
בתקווה שזו רק יצירה.
ברוכה הבאה.
רוב
ועוד משהו על שם השיר: הוא אירוני, אבל לדעתי הוא קצת מכשיל את השיר, דוחק אותו לרמת הדאחקה. אבל אני לא בטוחה בזה. ככה ההרגשה כרגע.
מחכה לעוד.
:)
מלא מלא כוח. חד וחסר רחמים. ובעיקר: מרצד על הגבול של סגירת חשבון לדין וחשבון, של הבן ושל אמו. מיד עלה בזכרוני "שיבת הבן" של אווה טיקה, כלומר מיד אחרי שעלו מחשבות פרטיות לגמרי. "חופר בקרבו" והשורה שאחר כך הופכים את כל מושג ה"חפירה" לרועד מרוב דלקת. ואני חושבת ישר על הנקרופיליה של הזיכרון.
אם מותר להעיר על צרימות צורניות (ואם לא, זו תהיה הפעם האחרונה), "התכרבל בענן רגשותיו" זה קצת יותר מדי, ודווקא מתבקש תיאור יבש יותר. השורה האחרונה מיותרת, לדעתי; הוא כבר קבר מבט. אם הוא "מעיף מבט אחרון" - קבירת המבט מתייתרת, וחבל, ובכלל בלעדי השורה הזאת השיר יבש כמו גרון ניחר.
בני צפה בי במותי.
חיוור, ארוך ומצולק התכרבל בענן רגשותיו.
ממיר במתינות זעם במסכת יגון.
רואה אותו חופר בקרבו.
מחפש זיכרונות שריקבונם אינו עולה.
קובר מבט.
מעיף אחד אחרון, לוודא שאין בי חרטה על צעדי.