מי חשב שהודעה אחת קטנה עלולה להרוס חיים לבן אדם? סתם הודעה תמימה שלא טומנת בחובה מניע נסתר, אחת כזאת שאומרת "נדבר יותר מאוחר". נפרדנו בנשיקה אחרי יום של כיף ביחד, כל אחד לביתו. בדרך שלחתי הודעה קטנה "אני כבר מגעגעת" והוא הגניב בחטף "נדבר יותר מאוחר". הגעתי הביתה עם חיוך מטופש על פניי וגלשתי לתוך אמבט חם והיינו רק אני ומחשבותי.
השעות חולפות להן ואני ממתינה ליותר מאוחר שיגיע כבר, משתוקקת לשמוע את קולו...להתמכר למילים שלו כאשר הוא מחמיא לי ואומר לי כמה הוא אוהב אותי אך יותר מאוחר מתעכב....מה קורה לו? הרי הוא הבטיח, לא? לא עוברות שתי דקות מרגע שאני מעלה את המחשבות הללו במוחי ופתאום הודעה "תתקשרי אלי". אני תוהה....מנסה להבין את פשר ההודעה. הרי אף פעם לא ביקש ממני להתקשר אליו, תמיד דאג לעשות זאת בעצמו אבל הכמיהה אליו והרצון להיות איתו היו חזקים ממני - התקשרתי.
ה"הלו" שהגיע לאוזני העביר בי צמרמורת נוראית...לא ידעתי מה לעשות באותן שניות. הרגשתי איך הדם אוזל ממני ומתפתלת למצוא תשובה הגיונית... נורמלית, שתציל אותי מהמבוכה הנוראית. שוב פעם ה"הלו" הזה...מה לעשות? אם אני מנתקת הוכחתי שהכל אמת ואם אני עונה חזרה אני כורה בור עמוק לשנינו.
את שם? הקול שאל. תעני לי...אני יודעת שאת על הקו. אני יודעת שאת נפגשת איתו אבל פה זה נגמר, את מבינה? משותקת ללא יכולת לענות אני מנתקת את הטלפון. נתפסנו כמו חייל שנרדם בשמירה....הכל בגלל הודעה אחת קטנה. לא הודעה שטומנת בחובה איזה מניע נסתר, רק אחת כזאת שאומרת "נדבר יותר מאוחר".
|