ספור זה הוא מהחיים, מוקדש לפריחת השקד, שנמצאת בתוך מתקפת שדים, המאיימים לקחת ממנה את חוש ההומור שלה...

לפני 3 שנים, נחתה עלי תקופה מאלה, שכל שנותר לך זה לתהות על קנקנו של בורא עולם ואם כוונותיו הניסתרות ידועות לפחות לו עצמו - 

בטווח של שלושה חודשים שנראו כמו הנצח:  היו בעיות קשות עם מטפלת במקום עבודתי, נכנסו לי באוטו מאחורה, מתו לי 2 כלבים: אחת מזיקנה והשני ממחלה שנחתה עליו ותוך 3 ימים נגמר.

כדי לעודד את עצמי עשיתי את מה שבדרך כלל אני עושה - צבעתי בחופשת הפסח את הבית מחדש. התעודדתי ובאנרגיות חדשות חזרתי לגן לסיום השנה.

שבוע לאחר מכן, בשעה 5 בבקר, התעוררתי לצלילי ל"ג בעומר בתוך ביתי, שמעתי את הגיצים.

התבוננות קצרה מהמטה לכיוון המטבח הבהירה לי שהמטבח מואר בצבעי האש וכמובן שקפצתי בבעתה וצרחתי לטל שיתעורר.

עמדנו שנינו - אמא ובן והתבוננו על האש הבוערת ממנורת הפלורסנט שבתקרה ואשר בדיוק באותו הרגע, חלק ממנה נמס ועף בוער אל הריצפה.

ופתאום יצאה השאלה הגאונית מפי שעד אותו רגע היה משותק מההלם:

"מילא, אני עוד מבינה איך מכבים את האש מלמטה, אבל איך מכבים את האש מלמעלה?"

וכמו ששאלתי, התחלנו לצחוק שנינו, רצתי למרפסת, לקחתי משם שמיכה זרוקה והעפתי אותה למנורה למעלה. השמיכה כיבתה את האש למעלה, נפלה על הריצפה וכיבתה את האש שלמטה.

הסתכלנו האחד על השני, השעה 5 ורבע בבוקר - אין למי להתקשר. פתחנו את הבית לגמרי, שיצא העשן וחזרנו למיטות.

הכל לטובה כבר אמרנו? את הצביעה הלא מקצועית שלי, החליפה צביעה של בעל מקצוע, שצבע את הבית מבפנים ומבחוץ על חשבון הביטוח.

אז יקירתי, פריחת השקד, תתעודדי ולעולם, אבל לעולם אל תאמרי את המשפט המסוכן: יכול להיות יותר גרוע, כי באמת יכול להיות יותר גרוע - עדיף לומר במקום - הכל לטובה !!

שבת קסומה לעולם,

רק אהבה, 

גילה