קוראים יקרים, היום נצא לסיור לימודי ונגיע למקומות שמעולם לא שמעתם עליהם. נחקור את עולמם של הסטודנטים האלמונים החוזרים מחר ללימודיהם במכללה אלמונית לא פחות, ונחשוף סודות נסתרים ואפלים.
אנו עומדים להיכנס לתוך בניין שקט הנמצא בלב שכונה שלווה באזור היוקרתי והצפוני של תל אביב. הבניין המוקף גדר ושער צהוב עם שומר בפתחו נראה כמו בית ספר תיכון תמים למראה. האומנם?
אולי כשנעבור מבעד לשער זה, נרד 33 מדרגות, נפסע במורד השביל ונדלג מעל החתול הלבן והשמן היושב בפתח הבניין המסומן באות ב' גדולה נכנס לתוך... אזור הדמדומים???
צחוק מאיים מהדהד מעלינו, אבל אנחנו מתעלמים וממשיכים הלאה.
(אם עברנו את ועדת שוחט, את תשלום שכר הדירה של החודש ואת התמונות הקשות של "כוכב נולד" בטלוויזיה, מה זה כבר צחוק מאיים בשבילנו?)
אנו נאזור אומץ ונטפס במעלה המדרגות לקומה הראשונה בבנין. נתעלם מקולות הסבל הנשמעים מבעד לדלתות הפתוחות למחצה, ונפסע ישירות אל סוף הפרוזדור ימינה.
שם נמצאת ה - דלת. דלת פלדה שמאחוריה נמצא הלב הפועם, הרוטט והנעול של המחלקה לקולנוע במכללה: החדר של קוסטה.
בחדר זה נחרצים גורלות. מי יצליח לקבל מצלמה תקינה עם חצובה מתנדנדת. מי יצליח לצאת לצלם (ואם חסדו של קוסטה יאפשר לו אז גם לערוך) את יצירת המופת שלו, סרטו של מי יישמר לתהילת עולם בארון החלוד שבחדר או יימחק וייעלם כאילו מעולם לא צולם!
אם העזת להיכנס לחדר (מחסנאי וטכנאי תקשורת נכתב עליה בטוש שחור) אתה עושה זאת על אחריותך בלבד ותוך סיכון ביטחונך האישי. נסיבות היעלמותך הפתאומית לעולם לא ידלפו לידיעת הציבור. האם תועבר ליקום מקביל?האם ראשך ייערף מעליך? האם זה יקרה רק משום שלא טענת את הסוללה של המצלמה לאחר שהשתמשת בה?
איש לעולם לא ידע. הקירות ישתקו לעולם.
זוהי קוראים יקרים, המכללה להוראת טכנולוגיה. המכללה שאף פעם לא שמעתם עליה, ואף אחד לא רוצה שתדעו עליה. וזהו הסוד הכמוס ביותר בשעריה, סוד שידוע רק לנו הסטודנטים שפותו להכנס אליה בדרכים אפלות שאותן לא אוכל לפרט כרגע (בית הממתקים של המכשפה מעמי ותמי היה קשור בצורה עקיפה).
לסוד זה אסור היה לדלוף החוצה, לכן אני אאלץ עכשיו להרוג אתכם.
(במידה ובכל זאת תישארו בחיים, אולי בפעם הבאה נצליח לחשוף את סודו השחור של החתול הלבן והשמן - או לאן נעלם ראול?)
|