| חלק שלישי ואחרון
נפנה שמאלה לרחוב דיזינגוף, ונעשה הפוגה קלה מבתי הקפה העכשוויים, לטובת קצת היסטוריה: בין הבניינים מספר 111 ל-115 שכן לאורך עשרות שנים קפה רוול הענקי, בו היו כ-1,500 מקומות ישיבה!
את קפה רוול הקימו בשנת 1948 שני קונדיטורים יוצאי אירופה - גוסטב רוזנברג וקרל ולר, שחיברו את האותיות הראשונות של שמות משפחתם וקיבלו את הצירוף "רוול". בקפה רוול ישבו היפים והיפות של תל-אביב. בית הקפה היה מעוצב בקפידה, היה חדשני ומפואר, ושימש ממש כ"אולם קפה" ענק. היו בו 600 מקומות ישיבה בפנים ועוד 900 מקומות ישיבה בחוץ, על המדרכה, ובמהרה הוא הפך ל"מקדש הרכילות" של תל-אביב. האוכלוסייה הבורגנית של תל-אביב הגיעה אליו כדי לראות, להראות ולהיראות, ובית הקפה היה הומה עד לשעות הקטנות של הלילה. זוהי הרי קהילת תל אביב שלנו. רוול היה שונה מאוד מבתי הקפה שאנו מכירים כיום - הוא היה מקום מפגש חברתי, הומה ועמוס, גדול והמוני. לא היו בו השקט והצניעות שמאפיינים את בתי הקפה של היום - ובכך היה ייחודו. כמו בקפה רוול כך גם בקהילות קולנוע, שחקנים, צליל מקוון וצילום שלנו.
כמה מטרים בהמשך רחוב דיזינגוף, בבית מספר 117 (בו נמצא היום קפה אידלסון 10), שכן עד לסוף שנות ה-70 הקפה המיתולוגי ביותר בתל-אביב קפה כסית של חצקל.
את בית הקפה פתחה אישה בשם ליובה גולדברג בתחילת שנות ה-40,ומהר מאוד מכרה אותו ליחזקאל ויינשטיין. כסית הפך במהרה לבית הקפה המזוהה עם הבוהמה התל-אביבית, ומשך אליו סופרים, משוררים, אמנים, עסקנים, אנשי רוח ואנשי צבא. מלבד מיקומו המרכזי ברחוב דיזינגוף, היה זה יחזקאל - ששינה את שמו ל"חצקל איש כסית", והפך את כסית למותג, ולמקום "למטרת התכנסות בצוותא של אנשי התיאטרון, העט והאמנות". בכסית של חצקל ישבו במשך מספר דורות, באופן קבוע, "כל המי ומי": נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, חנה רובינא, ברוך אגדתי, אברהם שלונסקי, חיים גורי, חיים חפר, ע' הלל, דן בן אמוץ, נתן זך, דליה רביקוביץ', יונה וולך, נחום גוטמן, ראובן רובין, דני קרוון, חיים וייצמן, דוד בן גוריון, אבא אבן, יגאל אלון, משה דיין, יהונתן גפן, דידי מנוסי, אורי זוהר, חיים טופול, אריק לביא, שמוליק קראוס, אריק איינשטיין, ג'וזי כץ, עמוס קינן, אלכס אנסקי ועוד... ולנו יש קהילות אקטואליה ומעורב שם תוכלו לדון בענייני היום ואולי לפגוש את ה"מי ומי" של המחר. המחירים היו נוחים, התפריט פשוט, והפעילות מגוונת - החל משתיית קפה או אכילת ארוחה, דרך מפגשים חברתיים למשחקי שח, מסיבות וכד', ועד לפגישות לכתיבה. על מעמדו המיוחד של כסית אפשר ללמוד מהאישור המיוחד שקיבל מראש העיר ישראל רוקח, להיות פתוח עד השעות הקטנות של הלילה (ולארק עד חצות, כמו שאר בתי הקפה), בעקבות מכתב שנשלח על-ידי יושבי בית הקפה, בו נכתב ש"בית הקפה כסית אינו רק בית קפה, אלא גם בית ועד לנו, האמנים". ואצלנו אחרי רק בחצות מתחילים חיי הלילה. בשנת 1979 נפטר יחזקאל ויינשטיין - חצקל איש כסית, ובצעד יוצא דופן נסגר רחוב דיזינגוף לשעתיים, כאות הוקרה לאיש והאגדה. בזאת תם גם הפרק של כסית בהיסטוריה של תל-אביב.
מקפה כסית נמשיך על רחוב דיזינגוף לתחנה האחרונה שלנו בסיור בתי הקפה - קפה בתיה, בפינת הרחובות דיזינגוף וארלוזורוב.
קפה בתיה גם הוא ותיק מאוד בתל-אביב, והחל משנת 1941 מגישים במקום אוכל אשכנזי אותנטי, ממש כמו בבית של סבתא... בתיה יום טוב, שהקימה את בית הקפה, אמנם כבר לא נמצאת במקום בדרך כלל, אבל התפריט נשאר ממש כמו שהיה פעם . גם אצלנו המקים של הקפה אינו נמצא כל יום ומבקר רק לעיתים. אך הבלוגים והקהילות נשארו כמו שהיו פעם.
עדיין נותרו עוד הרבה קהילות לגלות, ובטח אתם מכירים עוד בתי קפה בתל אביב. אז אם אתם חברים בקהילה שלא הוזכרה וחושבים שיש בית קפה מתאים, אתם מוזמנים ליצור את ההקשר.
עכשיו תורכם
|
דניאלשרוני
בתגובה על הבלוגרים למען איכות הסביבה
ליאתאלוש0
בתגובה על מה זה ביטוח מנהלים ? ואיך זה קשור לפיצויים ?
ירוןמירב
בתגובה על תיק השקעות עם הטבות מס
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה
היי תודה מיכל
אחלא סקירה, מצויין!
יו, לא תארתי לעצמי שזו משימה כל-כך קשה.
ל'קפה שרגא' בהחלט הייתי מצמידה את הנוסטלגיה של 'שנות ה80' וגם 'מדע בדיוני ופנטזייה' שכל-כך אהובים על בעלי הבית ומופיעים על המדפים. אבל כבר נמכרו הקהילות, לא מצאתי חלופות.
לקפה מאיר- קשה לי למצוא, ניסיתי כבר שעה.
לא רק נוסטלגיה, חלק מהמקומות עדיין נושמים ובועטים.
רק ללכת להנות.
ותודה לך שבאת לבקר.
וכיון שאת מכירה את בתי הקפה האלה יותר ממני, את מוזמנת למצוא קהילה בקפה שלנו שתהיה קהילה אחות של בית הקפה.
תודה על הביקור.
תודה על פוסט מקסים.
שי
איזה פוסט(ים) מדהים(ים)!
אהבתי כל-כך!
אני ידועה בהתמכרותי לקפה (אמיתי- הפוך) ומן הסתם לבתי קפה, אני לא זוכרת מה קדם למה. נראה לי שזה התחיל מהתמכרות לעבודה, שנים הייתי עובדת בתחום הקפה, כיום רק נחה שם.
יש לי שתי פינות אהובות- האחת היא 'קפה מאיר', מול גן מאיר:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=327626
http://cafe.themarker.com/view.php?t=327618
שלצערי אין לי פה תמונה של המרפסת.
השנייה היא קפה שרגא- בשכונת מונטיפיורי:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=333706
http://cafe.themarker.com/view.php?t=333706
משהו עם ריח של אוכל בייתי ונוסטלגיה.
אז תתחילי לטייל גם בקהילות, יש קפה טוב.
דווקא לאחרונה ליקקתי גלידת קפה ממש טובה.
יש לך משהו נגד טעם קפה?
הדבר האחרון שאפשר ומר על שפי זה שהיא לקקנית.
בעידן הרשת, הידע הוא נחלת הכלל.
צריך רק לרצות לדעת .
כרגע, עם הנושא המלוקק לכיוון הקפה, לא יוצא כלום.
אתה יודע,
כל בית קפה צריך תפריט.
את משהו את
כל הכבוד
אל תכעסי שקהילת ביטוח לא בפנים, את זה השארתי לך
את באמת מטורפת ומשקיענית ענקית.
למה בסוף?
אחלה השקעה.. כל הכבוד, עוד יצא ממך משהו בסוף.
את זה אני משאירה לתושבי הערים האחרות או לחברי הקהילות שלא הופיעו.
מציון.
מתי את עושה סיורי קפה בערים אחרות?!
וואו, איזה נוסטלגיה. שיחקת אותה.
רוול היה שונה מאוד מבתי הקפה שאנו מכירים כיום - הוא היה מקום מפגש חברתי, הומה ועמוס, גדול והמוני. לא היו בו השקט והצניעות שמאפיינים את בתי הקפה של היום - ובכך היה ייחודו. כמו בקפה רוול כך גם
http://www.youtube.com/watch?v=5LDDpK8JZkA
למה אתה אומר לי ככה?
שאלת קודם על קולה, אז הנה לך משימה, תמצא את המקום עם הקולה בקפה
יש עוד הרבה מקומות שלא נגעתי בהם.