כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הכסאות האדומים

    רוצים לעשות קצת סדר במחשבות? יש לכם שאלות תיאורטיות על קולנוע? כאן שואלים וגם עונים.

    חסמתי את ההרשאה לככב את הבלוג. למי שנדד לפה ותוהה:
    הרייטינג מייצר מכנה משותף נמוך ולא איכותי, בדיוק כמו בטלוויזיה.
    אין לי זמן לייצר התנגדות אקטיביסטית אבל זה לא אומר שאשתף פעולה עם המערכת.


    אשמח לקבל תגובות על הפוסטים.


    אינדי לנצח.

    שיחות עם טריטון י'

    0 תגובות   יום שבת, 17/5/08, 04:12

     בחלק ט' גיליתי כי טריטון הוא גבר ולא אשה. פתאום התכתובת לבשה גוון אחר וכך גם הציורים ששלח לי. אפשר לומר שהגילוי כפה עלינו את סיום התכתובת משום שהגענו למבוי סתום, רגשי יותר מאשר אינטלקטואלי. כשההתכתבות החלה היינו שני חובבי קולנוע. כשהיא הסתיימה היינו גבר ואשה.

     

     

    טריטון:

    גם אני תוהה למה לא תיקנתי אותך. אמנם לא התחלתי לכתוב "אני הולכת לרקוד מחר". אולי את מספקת חלק מהתשובה בעצמך. חשתי שיש לך איזה צורך שאהיה אשה ולכן טעית. ומעבר לזה חלפה בראשי המחשבה: אולי יש בי באמת משהו נשי שאני לא מודע לו? ומה המשמעות של זה? ואולי הייתי באמת מין ילדה? כלומר לא סרגתי ולא לבשתי חצאית אבל גם לא הייתי "גבר גבר" שרץ אחרי הכדור. העדפתי גידול בזים וצבים ויונים וציד לטאות וחרקים. כלומר ה"שגיאה" שלך אולי כמו כל השגיאות החכמות האירה משהו סמוי ומענין. הסופר ג'יימס ג'ויס כתב [על עצמו יש לשער]: "הגאון אינו טועה. כל שגיאה שלו מהוה שער לגילויים חדשים." יפה, נכון?


    אני מסכים אתך לגבי "מגדרים". באמת טוב להיות פשוט בתחום הזה כי החיים כל כך מסובכים ממילא. ברור שאין דבר כזה "נורמלי" אבל אותי אנשים ונשים מתמיהים גם בלי התלבטויות בענין זהותם המינית. מכל מקום ההארות -הערות הראשונות שלך על 2046 לא נתפשו בעיני כנשיות או גבריות אלה כביטוי של אינטליגנציה וכח - כח לא לפחד ולתת לרגשות להיות מופעלים על ידי הסרט. לא זכרתי מה כתב או אמר טרקובסקי בנדון. אך אצלו זו היתה גישה דתית כמעט. הצופים צריכים להיות "כמו ילדים" [מוטיב נוצרי אני חושב] ולא להפעיל את האינטלקט ובדרך זו למזער את האפקטיביות של הסרט. ורמיר הרבה יותר מאוזן או ליתר דיוק משלב באופן מאד מרשים שכל ורגש, כפי שאולי מרמז הציור המסתורי והיפהפה של האשה השוקלת משהו זעיר במאזנים, לבד בחדרה. אלה דברים מאד עדינים מאד מסובכים שהאנגליה שכתבה את הרומן עליו בודאי לא ראתה ולא הבינה. אילו קאר וואיי היה עושה סרט על ורמיר זה היה משתקף כי לאיש הזה יש ראש על הכתפיים.


    הברנש או הברנשה שרצה שפתיים כמו שלך נשמע לי ממש הזוי. ואני חושב שניתחת את זה באופן קולע. כלומר הוא רצה שפתיים כפולות - לא רק בפה. אני לא באמת מבין את זה. איך אפשר להימשך לאשה ולרצות להיות כמוה. הוא היה כנראה פורטוגאלי [מליסבון]. יש סרט ישן על שחקניות שכאילו גוזלות בעורמה זו מזו את זהותן באופן מימטי לסבי והופכות לכוכבות. נדמה לי ששמו "אול אבאוט איוו". משהו משנות החמישים, בשחור לבן שאולי יעניין אותך. לא יצירת אמנות גדולה, אך יש בו משהו שונה. מענינת יותר סדרה מרתקת של רישומים - מ1954 - שגיליתי לא מזמן כ"כ שצייר פיקסו. הוא היה לגמרי סטרייטי ולכן זה מעניין [לדעתי]. את תמצאי את זה בכל ה ספר רישומים טוב, ראוי לשמו של פיקסו. הוא שם מציג את האשה כמי שאוחזת במסכה של גבר ואת הגבר כמי שעוטה מסכה של אשה. כל אחד משקף לזולת את זהותו האמיתית, הפנימית. מעין צמד מראות. הסופר פלובר הצהיר על ספרו הידוע מאדם בובארי: "מדאם בובארי היא אני". איך פיקסו הגיע בתמציתיות ובחריפות יצירתית וגם אינטלקטואלית לסדרה הזו - זה עוצר נשימה. אתה רואה את הרעיון מתגבש במוחו מרישום לרישום.

     

     

    אני:

    קצת אחרי ששלחתי לך את המייל הקודם הרהרתי שוב במה שכתבת על הפאלוס, על קנאת פין. אני כותבת סרט על כנופיות, על עולם גברי אלים ומשובש. במרכז הסיפור נער דתי שנשר מהישיבה וחזר לשכונה. המעניין הוא שלא נתתי לו נשק. זהות גברית ללא סכין. את הסכין הוא יורש לקראת סוף הסרט. בפגישה הראשונה עם עורך התסריט הוא אמר לי שכבר יצא לו לעבוד עם כל מיני: עם הומואים שכותבים על הומואים, גברים שכותבים על נשים, אבל לא עם אישה שכותבת על גבר. הוא שאל אותי: למה לך בעצם לכתוב על גברים? למה לא להעמיד במרכז הסיפור אישה? עניתי לו שאני מספרת סיפור ושאני בוחרת לספר את הסיפור שמעניין אותי ובמקרה הזה מדובר בסיפור על נער. כמובן, יש בסיפור גם נשים. השאלה שלו היתה לי בהתחלה מוזרה. עכשיו אני חושבת שהיא מעניינת. אז לקחתי גבר וסירסתי אותו - הוא צדיק. הוא נשאר מחוץ לכנופיה. הוא טוב לב. האם אישה היא גבר מסורס בסכ"ה? האם הסירוס הפיסי מעניק לנו תוספת פנימית, נפשית? תובנה כלשהי שגבר חסר אותה כי הוא קיבל עוד חתיכה ואנחנו קיבלנו כפיצוי על החתיכה האבודה?


    פעם חקרתי חבר שהיה לי על תחושות הפין שלו. איך זה בדיוק מרגיש בכל שלב במהלך מעשה האהבה. הבנתי שזה משהו שאני לא יכולה לתאר אפילו לעצמי, גם לא דרך התחושות הנשיות שלי. זה היה לי מוזר. שאלתי אותו אם לא מתחשק לו פעם להרגיש את החוויה שלי. הוא ענה שלא.


    הגבריות שלך, ממה שאתה מתאר בילדות לא מוטלת בספק. אני לא מכירה אף אישה שגידלה בז. ובכ"ז היית מוכן להשלים עם הטעות שלי. יפה מצדך. לפעמים נכנסים גולשים חדשים לפורום ומשמם או תוכן הודעתם אני מברכת אותם על הצטרפותם בלשון שגויה. מיד הם מתרעמים ומעמידים אותי על טעותי.


    המשפט של ג'ויס מבריק: כל טעות מביאה למחשבה או מעלה רגש שעשוי לקחת אותנו למקום אחר ממה שחשבנו. אני גם מזדהה עם דבריו של טרקובסקי: באחד הקטעים בבלוג שלי כתבתי שאמן חייב לטפח את הילד שבו. והילד שבנו הוא תמים, חסר אחריות, נלהב מול גילויים של מה בכך. כשאתה ילד אתה חשוף להרבה גירויים שמבוגרים חסומים להם. אנשים שונים שאלו אותי מתי אתבגר ועניתי שלעולם לא חחחח אם המשמעות של להתבגר היא להיות מיובש, משעמם, ו"רגיל" אז לא בא לי. כמובן שהתבגרתי במהלך השנים אבל שמרתי מקום ל"ילדותיות" (התקפים של מעשי קונדס כלפי הסביבה, דילוגים במסדרונות מפעם לפעם ברגע מרגש ובתהליכים של יצירה). ובכ"ז כשאנשים מתבוננים מהצד בשמחת החיים שלי הם מייחסים לה ילדותיות. למה? האם רק כשאני רצינית אני בוגרת? לאן נעלם נסיון החיים שלי כשאני צוחקת? הוא לא נעלם! שימחה וכעס הם רגשות בסיסיים חזקים מאוד של ילדים והם מתקשים לשלוט בהם. הם שולטים בהם בעיקר כשהם רוצים לשלוט בתגובות של המבוגרים. כשאתה לא רוצה לשלוט בסביבה, אתה יכול לחוות אותם בעוצמה גבוהה.אבל זה ילדותי :-)


    "הכל אודות חווה" הוא סרט מפורסם. צפיתי בו פעם, אולי יותר מזה. רעיון מצויין וסיפור בנוי היטב ומרתק. פתאום נזכרתי גם ב"מונה ליזה" בהקשר של גבר-אישה, אישה-גבר.

     

     

    טריטון:

    יש סרט נהדר של בוניואל לוס אוליבידדוס על כנופיית ילדים במקסיקו. משהו בלתי רגיל .


    בטח שמעניין מה אשה חשה וברור לי שאפילו הומואים לא מסוגלים לדעת מה התחושה למרות שמבחינה פסיכולוגית אולי כן. הם נשים מזויפות.

    בעמים אחרים למשל אצל הערבים ואצל העמים הצפוניים [גרמנים אנגלים וכיו"ב] נדמה לי שהגבריות פחות חד משמעית וחלק ניכר מהם מתנסים בחויות הומוסקסואליות לפחות בהתבגרות. בעיני ישראלי, אפילו בתקופה הזאת זה עדיין נראה משונה. כי אין הכוונה להומואים מוצהרים אלא למשהו הרבה יותר רח או גמיש. בין הסטודנטים הזרים במכינה בירושלים שגרו לא הרחק ממני התרשמתי שהיו אצל לא מעטים שלא היו הומואים יחסים חד מיניים.


    המענין הוא שאצל טיפוס האמזונה שלא מקבלת בפשטות את נשיותה [כגון ז"ז] ההיבט הפאלי באישיותה ואפילו בצורתה החיצונית מגוייס לחלוטין לפיתוי. מחר וגם הגבר חש מסורס מרבית הזמ,ן כשהוא רואה אשה כזו מיד נדלק בו משהו כי בתמירותה ובתנועותיה היא משחקת מבלי דעת את הפאלוס האבוד שלו שהוא רוצה להתחבר אליו, לזכות בו. הכונה לא לפין אלא לפאלוס שהוא ההיבט הסמלי, להבדיל מהאיבר עצמו. אני לא מדבר על אשה כבדה שהיא ממש גברית כמו נפח או מרים משקלות, אלא לטיפוס הזריז, הנערי. מה שמכונה "טום בוי". שמתי לב אצל אחת תמירה ונאה שאפילו שנולד לה תינוק כשהיא ניגשת למכונית מאחור להוציא איזה מוצץ או חיתולים בארלוזרוב היא עושה הכל בתנועות מתריסות כאלה מהירות נמרצות קצת מתגרות ["אני גברית- אוטונומית בדיוק כמוכם] כי היא יודעת שמאה עינים עוקבות אחריה ודוקא ההתנהגות הזאת תטריף אותם. היא לגמרי לא טפשה יש לה גם שני תארים בפסיכולוגיה מת"א אך אין לה מושג שכל אישותה מכריזה "אני לא מסורסת". בצבא היא היתה מדריכה בחברה והרסה את הברכיים כי נשאה משאות כבדים מדי במסעות. כלומר במקום להתאהב באבא ולהזדהות עם אמא היא התאהבה באמאה והזדהתה עם אבא. היא לא לסבית אלא אשה המאמינה שיש לה פאלוס [בתת מודע כמובן].


    החבר שלך צודק עקרונית. קשרים אינטרנטיים טוב לפתח רק עד נקודה מסויימת. מצד שני נדמה לי שזה היה "סיעור מוחות" מענין עבור שנינו החלפנו כל מיני רעיונות ואולי הצלחתי להציע כמה כיוונים חדשים.

    הסרט שלך עושה רושם מענין והתרשמתי שאת משקיעה בו הרבה. מ2046 אפשר ללמוד שהשקעה יש לה גם פירות.

     

    כל טוב.

     

    אני:

    לפני שנתיים וחצי לערך איש אחד קרא את ביקורת הגולש שלי ב"סרט" על "כשהנערים שרים" ופנה אליי במייל. הוא כתב לי שהרגיש שהוא צריך ליצור איתי קשר. האיש הזה הוא מתקשר ממושב באיזור ירושלים. הוזמנתי למושב והכרתי אותו ואת משפחתו המעניינת. היה לנו סיעור מוחות של תקשור שמלווה אותי כחוויה עד היום. המפגש (גם הוירטואלי) שהאינטרנט מזמן לנו, רק בגלל מילה, הוא לא יאמן ממש :-)


    אני אף פעם לא מרגישה שאני משקיעה מספיק ביצירה שלי. זה אף פעם לא מספיק כי אני לא חדלה להתקיים במקביל ליצירה. ולקיום הפיסי שלי יש דרישות לא מעטות.


    סיעור המוחות שלנו לימד אותי הרבה. בקרוב אכניס לפחות חלק מהתכתובת לבלוג שלי. אני חושבת שעוד אנשים יכולים ללמוד ממנה או לפחות למצוא אותה מעניינת. קשה להיפרד מאיש כל כך מעניין אבל אני מבינה אותך.


    אתה תמיד מוזמן לשוב ולכתוב לי. עינת.

     

     

    טריטון:

    בוקר טוב,

    אין לי התנגדות שתפרסמי קטעים מההתכתבות, אם תזהי אותי כטריטון - וללא ציון כתובת אלקטרונית.


    כן, אני מניח שרבים חשים מאויימים, לא רק על ידי אשה דעתנית אלא גם על ידי בן מינם, אם דעותיו השקפותיו או סוג האישיות שלו שונה משלהם. או בקיצור אם יש לו יותר שכל. אבל אולי אם אותו זולת הוא אשה, או ערבי, או רוסי הם מאבדים את שיווי המשקל מהר יותר. מה שאת מכנה באירוניה "לחנך" הוא כמובן "לסרס", להנמיך, לקצץ.

    מי שבאמת בטוח בעצמו, יחסית, חש פחות מאויים ולהפך נהנה להחליף דעות ולהאזין להשקפות שונות משלו. ואפילו ללמוד מהזולת.


    התכונה שהתיחסת אליה, היכולת לשמר משהו ילדי באישיות מאד חשובה ומאפיינת אנשים יצירתיים. קצת מפחיד או עצוב לראות את מרבית האנשים מתעצים בגיל צעיר יחסית. בודאי ראית זאת לא אחת. בקומדיה האלוהית של דאנטה, ספר מרכזי בהתפתחות התרבות המערבית מראשית העת החדשה [המאה ה14] דאנטה אומר שהאדם צריך להיות כמו קנה סוף - לשמר גמישות. היכולת ללמוד היא בעצם מכניזם מאד מסובך [שאת מכירה בודאי גם מההייטק]. מצד אחד אתה מוכן לשנות ולהשתנות ומצד שני את משייר בעצמך משהו מגובש שקולט את היידע החדש ומעבד אותו, על פי מה שכבר יש בך.


    לגבי הומוסקסואלים: אני לא חושב שמדובר במעין מין שלישי. לא איכפת לי מה הזולת עושה ואני לא רואה בכך חטא אולם אלה יחסים "שלא כדרך הטבע". משהו הדומה לאכילה דרך האוזן. אפשר לנסות אך זה לא הפתח הרצוי להאבסה עצמית. אני מעדיף ללגום קפה בדרך הרגילה. אולי זה שמרני, אולי אפשר לפתח באוזן חוש טעם מופלא ומעודן אבל אני מעולם לא נמשכתי לשנות את הרגליי בצורה קיצונית וחדשנית כ"כ. התחום המענין באמת הוא ההיבט המטאפורי הרוחני או הפסיכולוגי של התופעה. כלומר, באיזו מדה אדם נותן לזולת שהוא בן מינו יכולת לחדור לתוכו להשפיע עליו. לראות סרט פירושו להיכנע לקסמי הזולת אאפילו אם הוא בן מינך. בתחום זה הסטרייטיות היא סוג של סתימות ונחוצה מעין "הומוסקסואליות רוחנית" המאפשרת קליטה וקומוניקציה.


    היכולת לחוות סרט חשוב, משמעותי מותנה בגמישות ובנכונות לקבל משהו חדש, אפילו אם הוא מנוגד לכל מה שהאמנת בו. בעצם עבורנו, מי שחיים בשפה ובתרבות המבודדת אתנו בעולם, המגע עם הקולנוע מאד חיוני. היום אנשים קוראים מעט מאד. ומה שקוראים הוא לרוב זבלי. לכן הקולנוע, במיטבו, הוא מין חבל או כבל טבורי לעולם הגדול. כל צופה הוא מין סינדרלה שהקולנוע מכניס למין נשף של סלבריטאים. הקושי הגדול הוא לא להסתנוור ולפתח "טעם" אישי, כלומר ללמוד להבחין במניפולציות ולהתקדם מהחויה הקולנועית הראשונית, האינפנטילית, לשיפוט מובחן יותר שיאפשר לנו כצופים לעבור בין הבתרים של טוב ורע, חכם וטפשי, שטחי ומעמיק, מקורי ושגור. כל גדולי הבמאים והיוצרים יש להם בקיאות בתחומי תרבות אחרים, מחוץ לקולנוע. זה מה שמבדיל בין טרנטינו ואלמודובר מצד אחד ובוניואל קיארוסטמי וקאר וואיי מהעבר השני. מי שלא מבין זאת נשאר תקוע בבנליות מסויימת, בטעם ההמוני. הסוג השני הוא סוג מחנך. הסרט הגדול הוא מעין "שעת מחנך" שבה אנחנו קולטים את מסקנותיו מהחיים של אדם מוכשר וחכם באופן בלתי רגיל שהתנסה בהרבה חויות באופן מקורי ומענין. הוא מלמד אותנו להתבונן במציאות אחרת דרך מין פריסקופ משוכלל שהוא האני שלו.


    כדי להפיק משהו מזה נחוצה מדה של ענוה. כלומר היכולת לומר לעצמך: אני קצת דבילי. כל מי שאני מכיר בנאלי, משעמם ופרובינציאלי, אבל הנה בוניואל מעמיד לרשותי, למרות הריחוק בזמן ובמקום [כי אני גר באיזה מושב או במצפה או אפילו "בעיר הגדולה" - שהיא בעצם עיר קטנה ונידחת] - אמצעי וכלי משוכלל לראות ולהבין את העולם ואת עצמי מנקודת מצפור גבוהה יותר. מסיבה זו אגב מומלץ לקרוא מחזות [איבסן, צכוב, שיקספיר] וספרים או להתבונן בציורים העושים למעננו בדיוק אותו דבר.


    מהביקורת שלך על קאר וואיי למדתי שהבעיה היא בעיקר אמוציונלית, לא אינטלקטואלית. נחוץ גם קצת שכל להבין, אני מודה. לא די ברגש. אבל החויה הרגשית היא המפתח להבנה המורכבת יותר, בשלב מאוחר יותר. ראשית ההתרגשות.

     

     

    סוף!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אינדיעינת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין