אחת לכמה שנים חוצה אשה את מסלול חיי ומשנה אותו ע"י אמירה קלה או מעשה קטן והולכת לדרכה. חיי אחרי המפגש אינם עוד כפי שהיו קודם. למרות שאלו נשים שונות, בעיני זו אותה דמות 'שומרת'.

נשמע קצת הזוי. אתם שפטו.

'המלאך השומר' 1.

השתחררתי מן הצבא ביום ה'. ביום א' כבר עבדתי ביחידת המחשב של מקורות. אולם ענק במרכז ת"א מלא בכוננים בגודל מקרר המסובבים גלגלי סרטים. מליוני כרטיסיות מנוקבות.

הגעתי לעתיד. רק כמה מחשבים ספורים כאלה היו בארץ. ואווו. כל סביבתי התפעלה מן העתיד המזהיר הצפוי לי במקצוע של העתיד ורק אני רציתי משהו אחר. ידעתי שאני רוצה לעצב. ליצור. משהו. רק לא המכונות המקרקשות האלה  (כן, אז אפשר היה לשמוע את פעולתן והמדפסת הייתה מכונה כבדה ומרעישה.)

שמעתי על מורה לצורפות בנס-ציונה. מורי ורבי משה בן-דוד, אביו של הפסל צדוק בן-דוד.

התחלתי ללמוד אצלו וראיתי את האור. ידעתי מן השניה הראשונה שזה מה שאני רוצה לעשות.

יום אחד ( סבלנות. בסיפורים הטובים יש תמיד 'ביום אחד') נתקלתי באיזו בעיה מקצועית עם עבודה שניסיתי לסיים בבית ללא הצלחה. צלצלתי למורה

'אין טעם שתבוא עד נס-ציונה בשביל זה. תבוא אלי לעבודה במשכית'

משכית הייתה אז קודש הקודשים של העיצוב הישראלי. מעוז הצורפות שעליו יכולתי רק לחלום מרחוק.

הגעתי בדחילו ורחימו לבית המלאכה במשכית. הבעיה הטכנית נפתרה ופניתי ללכת. משה ליווה אותי אל היציאה. בדרכנו נתקלנו באשה.

 'ראי' אמר משה 'תלמיד שלי'. הוא הראה לה את חלקי הפריטים שבהם עסקנו קודם

 ובניהם התפתחה שיחה שחצי ממנה לא ממש הבנתי. 'נשים שם. נאיר את זה. בקומה ב'

זזתי הצידה כדי לא להתקע באמצעה של שיחה מקצועית שאינה נוגעת לי.

אחרי מספר ימים הגעתי למפגש השגרתי אצל משה בסטודיו שלו.

משה: 'נו איך העבודות מתקדמות? איך התערוכה?'

אני : 'מה? איזה עבודות? איזו תערוכה? על מה אתה מדבר?'

'העבודות שלך שצריך להציג במשכית בעוד שבועיים. אלו שרות דברה עליהם'

'רות?'

'רות דיין, האשה שפגשנו במסדרון'.

אהבל שכמוני!

רות דיין!. פגשתי את סגניתו של אלהים ולא ידעתי. לא הייתה בארץ סמכות יותר מקצועית ומבינה בתכשיטים ממנה ומשכית? אני במשכית? עוד לא יצרתי פריט וחצי.

עבדתי יום ולילה ואחרי שבועיים עמדתי רועד מול חלון תצוגה אחד מואר שהכיל רק את העבודות שלי.

השתתפתי כבר במאות תערוכות. הצגתי בחצי העולם. שום תצוגה ותערוכה לא תשווה לזאת הקטנה של אז.

מה גרם לה לומר מה שאמרה? לא הראתי לה שום דבר גמור. לא אמרתי שום דבר חכם. לכל היותר נראתי כמו ילדון מבולבל שלא ממש יודע מה קורה בשוק. במקרה נקרנו בדרכה במסדרון. עוד שניה הייתה חולפת שם לפני שהגענו.

נפגשתי עם רות פעמים רבות אחר כך. פעם, אחרי שנים סיפרתי לה את הסיפור. סיפרתי לה איך בשני משפטים  שינתה את חיי. היא הייתה מופתעת ובצניעותה הרבה אמרה ' אני? הכל אתה'

והשאר היסטוריה.

ובהמשך המלאך מקופנהגן