ב-10 בבוקר בדיוק העיר אותי הטלפון באכזריות. "נוסעים להרצלייה לקנות חולצות!" , כך אחותי האהובה, וקצרת הרוח מלידה (לדעתי נולדה מהורים אחרים...) "נא להיות מוכנה תוך עשר דקות!".

 עשר דקות? זה בערך הזמן שלוקח לי להושיט רגל אחת לרצפה. אך מכיוון שחיי יקרים לי, דהרתי פרועת שיער, נטולת איפור וכמעט נטולת לבוש (אני יודעת מה עובר בראש שלכם עכשיו, סוטים!) הרצליימה, בדרך העולה אל מתחם OUTLET. 

חוקי מרפי הנוקשים קובעים, למי ששכח: לעולם יהיו חולצות במבצע לא במידה שלי, ואם הן כן במידה שלי, הן בצבעים שהופכים אותי לחייזרית עם עור ירוק. אה, כן, ולעולם אם אני מחפשת חולצת טי עם צווארון וי, יהיו רק חולצות חונקות צוואר, שיתנפלו על צווארי ויוציאו ממנו את מעט האוויר שעוד נשאר בו, שהרי חוק מרפי אחר קובע, שלעולם אין מדליקין מזגנין בחנויות הפתוחות בשבת,מחשש לחילול היום הקדוש...

 הצבע האופנתי השולטטט (או שולתתת בשפת הנוער המלומד שכבש את האינטרנט)הוא צהוב חרדל, צבע שלא הייתי מתבלת בו את הנקניקייה שלי או שלכם (אני יודעת מה עובר בראש שלכם עכשיו, וכבר הזהרתי אתכם, סוטים! יש גם בני נוער שקוראיםאת הפוסטים שלי!). אבל אני אופנתית מטבעי, ולכן ממשיכה לחפש את הצבע, שקיים בהמוניו כחול המלוכלך על שפת הים, רק שזה קיים רק במידות לתינוקות. יש לכם שם אחר למידה 34????

  הזבניות המנוסות ועתירות הידע בן 12 שנות גילן, (או בנות 9 לפי העברית שלהן)יודעות לומר לי שלפני שעה, אבל רק לפני שעה, כן היו מידות גדולות. למשל, הייתה מידה 36, שהיא מידה ענקיתתתת, אבל זהו. אין. נגמר. סוף המשפט במבט ספוג רחמים ושליחתי המיידית לבית האבות הקרוב.

 ניצלתי רגע מסוים שבו לא עבד אחד מחוקי מרפי, אחזתי בחולצת טי שנראתה מסוגלת להכיל את מלוא הפרונט שלי בלי לקרוע את הבד ואצתי רצתי לתא המדידה הקרוב הפנוי. פנוי אמרתי? ובכן המארחת עם הרשימה ביד, אמרה שתורי להיכנס יגיע במאי 2010. ומאז אני שם. בואו לבקר!

כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@