כותרות TheMarker >
    ';

    הברזייה

    כל טיפות האושר, התסכול, הכיף, העצוב, הפנינות, האהבה והאופטימיות מתנקזים כאן, למקום הזה שבו אני יכול לכתוב בו בחופשיות.

    מקווה שכמו שהכתיבה ההרגשות יוצאים לחופשי, כך הם ימצאו את דרכם אליכם - בהרבה הרבה חום.

    קריאה מהנה.

    מוריד את הכיפה בפני אלוקים

    23 תגובות   יום חמישי, 24/5/07, 00:56

    האם היה לכם פעם חפץ יקר שהלך איתכם יום יום, היה קרוב ללבכם עד כי נפרדתם ממנו בסוף בקושי רב ולאחר מאמצים מרובים?

     

    זה הסיפור שלי. והוא אמנם על חפץ. די זול, פשוט, נפוץ ולא מרשים מדי - כיפה. אבל הסיפור הזה הוא לא באמת על חפץ. הוא על הרוח שמאחורי אותו החפץ, על הנפש, הרגש, הנשמה - שעושים את הדרך ההפוכה, דווקא אז.

     

    באתי מבית דתי לאומי. בתקופת בית הספר היסודי הייתי ילד בני עקיבא, ואחר כך הייתי פשוט דתי. למדתי בתיכון דתי, שמרתי על מה ששמרתי, והאמנתי.

    בצבא הייתי מאלה שמצליחים לגרור את כל החברים, אפילו האתאיסטים ללכת לאכול צהריים במקום כשר דווקא. בבוקר הנחתי תפילין, בערב התפללתי ערבית, ובסוף השבוע שמרתי שבת כהלכתה, מה שנקרא. יהודי טוב שכזה.

    כשהייתי יוצא למועדונים, הכיפה הייתה יורדת. גם בערבי הסלסה יותר מאוחר בתחילת התקופה האקדמאית, וככה גם בשאר אירועים המזוהים כחילוניים טיפוסיים ולא תואמים את האופי הדתי.

     

    בינתיים, עם הזמן - שמעתי דעות נוספות, הראש נפתח אט אט, ניסיתי לגשש בדתות אחרות רק מקריאה, אבל זה לא היה זה. אז חזרתי לדת למצוא את התשובות שלי, ונכון - אתם מנחשים את המשך המשפט לא רע - מצאתי בעיקר שאלות.

    קראתי הלכות, ופירושי תורה, קצת תלמוד, קצת פילוסופיה ומחשבת ישראל, רמב"ם, תנ"ך - כל מה שעלה לי ביד והיה עלול לתת לי תשובות.

    ההתרגשות שפעמה בי אז, התחלפה בהתנגשות.

    ההלכות לא הסתדרו עם דברי האלוהים חיים, הפרשנויות סתרו אחת את השנייה,

    גם ההלכות סתרו אחת את השניה, ואפילו את המוסר עצמו, סיפורים מהגמרא סתרו את התורה, והרבנים הוסיפו עוד ועוד טלאים, כדי לכסות את הפינות של השאלות שאתה מרכיב,

    קצת כמו פרויד ומנגנון ההכחשה.

    אבל לא ציפיתי מהדת שלי להיות מדעית, רציונלית או מדויקת, למרות שקיוויתי למצוא בה גם את זה. רציתי לחזור להתרגשות הזאת של אותו ילד קטן שמספרים לו שאלוהים הוא בשמיים. בלתי נראה, ענק, שולט בכל היקום ואם תתפלל אליו מספיק חזק, הוא ישמע ויעזור לך.

    אבל את זה ההלכות והמצוות לא סיפקו לי. רק היעדרם הוא זה שנתן לי את הקצה.

     

    עם כל התובנות החדשות שהייתי מצויד בהם, עדיין נשארו ההתנגשויות. קצת קשה להודות שעשית טעות במשך כל כך הרבה זמן. קשה להאמין מחדש במשהו שהפוך למשהו שכאילו האמנת בו כל חייך, אבל אתה יודע בעצם שעשית אותו בסך הכל מהרגל.

    ותמיד, אבל תמיד מלווה אותך אותה תחושה שאולי התובנות האלו שוב טועות, והדבר האחרון שאתה רוצה עכשיו - זו מכת ברק לא צפויה.

     

    התחלתי לחשוב שוב ושוב על הורדת הכיפה. זה היה לי מוזר מדי. כאילו לוקחים ממני חלק, בעיקר כי אני מורגל אליו. אז נכון, גם אחרי שמונת ימי מילה לקחו ממני חלק - שלא רצון ושעוד לא התרגלתי אליו ולשימושיו, אבל הפעם זה הייתי אני שצריך לעשות את ההחלטה ההיא,

    והיא הייתה לא קלה. מצד שני, אולי התובנות והשאלות החדשות היו כבדים יותר.

    לבסוף, סיטואציה מגוחכת היא זו ש"הכריעה" את הכף.

    לפני כשבעה חודשים אני והזוגה טסנו לחו"ל לנופש, וכיאה לישראלי ששמע כמה סיפורים לא נחמדים על יחס לתיירים יהודים באוסטריה, החלטתי להוריד את הכיפה לפני הטיסה, רק לשבוע.

    זהו. זה הסיפור, בעצם. כשחזרתי לארץ הרגשתי שאין צורך להחזיר אותה, ובעצם היותה על השולחן, היא מונחת במקום שהכי מתאים לה.

    אבל אולי במגירה יהיה לה יותר מכובד, אז שיהיה.

    ההורים לקחו את זה בצורה יחסית קלה. עדיין לא קל להם עם זה, אבל קשה יותר לסבא שלי - שהנכד הדתי האחרון שהיה לו, זנח גם הוא את הכיפה, ועזב את המצוות ואת הדרך שחונך בהם מילדותו.

     

    והאמת? זה לא הסיפור על האיך, כמו הסיפור על הלמה. כי הורדת הכיפה הייתה צעד אמיתי ונכון, אבל הבן אדם שהיה מתחתיה עדיין שומר שבת, מניח תפילין מדי פעם כשהוא מרגיש שאלוהים מציץ בו, אבל לא מקפיד על תעודה וכשרות במסעדות, וכבר לא הולך להתפלל.

    רק קצת בעצם, בחגים ושבת. 

     

    אני יודע, זה בא לי מאוחר. הרוב מורידים את הכיפה בין גיל 13 ל 15, אקט מרדני או רצון לחופש והתפרעות, ולפעמים גם תובנות. אני הייתי צריך 24 שנים תמימות בשביל לעשות את הצעד ההוא, לבדוק ולחקור, ולגבש דעה אמיתית שאני לא אצטרך להצדיק אחר כך, אלא יהיה לי בסיס אמיתי להישען עליה.

    הורדתי את הכיפה מהסיבות הפשוטות ההם - אידיאולוגיה, אהבת אלוהים, וגם העובדה שאני לא רוצה לפגוע בתדמית אותו ציבור, שאני פועל לפעמים בניגוד להלכות שלו.

     

    אני לא צריך את התורה, הנביאים, הכתובים, הגמרא והמפרשים בשביל לדעת שיש אלוהים. אם אתה קורא את זה אלוהים, אז אני רוצה להגיד לך שאני גם לא צריך ניסים בשביל להאמין בך (אבל קח את זה בערבון מוגבל מעט, לפעמים הניסים האלה באים כשאני צריך).

    אז אני מאמין בו אבל לא מאמין שהוא צריך הוכחות למסירות שלי בדמות הלכות, דקדוקים, עקיפות של הלכות ושאר המצאות של דתיים שקוראים להם "רבנים", "חכמים", "שליחי דת" או כל כינוי מוסדי אחר שהצמידו להם.

    אני לא מזלזל בהם, אבל טוען שלפני שהם מסתמכים על כל כך הרבה ספרים לפני שהם פוסקים את ההלכה הבאה - אולי כדאי שיבדקו את העניין עם ההוא שבשמו הם עושים את זה.

    אין לי שום צורך שיגידו לי איך להתפלל, ואיזה קטע לומר לפני קטע אחר או על מה לחשוב כשאני אומר את אותה מילה.

    אני עושה את זה לבד וטוב יותר. אלוהים מדבר בכל השפות, ואני בטוח שהוא מעדיף שאתפלל אליו בשפה שאני והוא מכירים ושעם המילים והתוכן שלה אני מזדהה יותר.

    באותו עניין - שאלתי את אבא שלי וסבא שלי על כמה משפטים שהם אומרים בתפילה - גם משפטים מהתנ"ך וגם בארמית - ושניהם לא ידעו לענות לי מה הפירוש שלהם. מדהים. אתה יכול לעשות את אותה פעולה כל יום, שלוש פעמים ביום, לומר את אותם מילים ועדיין לא לדעת מה אמרת.

    נמאס לי מכל הדרשות והסיפורים המצוצים. האגדות הבדיוניות שמספרים באותם דרשות ושיעורי תורה, ואנשים מאמינים בהם כאילו הרגע יצאה בת קול וסיפרה להם את זה באוזן.

    שמעתי כבר על אינספור סיפורים כאלה, בערך פעם בשבועיים אני שומע על עוד אחד, והם מגוחכים להחריד. דוגמא פשוטה - העורב מקיים יחסי מין דרך הפה כעונש על סיפור המבול והתיבה. בדקתי את זה, זה לא נכון. אבל בבית הכנסת מתעקשים על זה.

    נמאס לי גם מכל ה"זה כבר רשום בתורה" ו"התנאים ידעו על זה עוד לפני אלפיים שנה". כי המציאות תמיד מתעוותת לנוכח מילים עלומות שהם אמרו אז.

    ואם לא מוצאים בדברים מפורשים, תמיד תהיה איזה גימטריה וגם אם היא לא עוזרת, אז תמיד אפשר לדלג מספיק אותיות בשביל להוכיח כל מה שרוצים. 

    גם לא נפקד מקומם של "הנה, עוד הוכחה לזה שהתורה אמיתית". אבל כשיש עדויות ארכיאולוגיות מפורשות - יהיו מה שיהיו שהאירוע לא קרה בדיוק כמו שכתוב בתורה, או שיש הוכחה שמה שכתוב בתנ"ך הוא בעצם אגדה ולא קרה מעולם - אז 'אין דבר כזה' ו'מי החוקרים שבדקו את זה בכלל' והמשפט שתמיד עוזר 'עוד 20 שנה יגלו גם את זה'. נסתרות דרכי האל, וגם הארכיאולוגיה.

     

    בכלל, חלק מהההלכות מוסברות בצורה שגורמת לך לתהות שוב ושוב על היצירתיות של החכמים דאז. נראה שהייתה תחרות פעם "מי יותר צדיק" (שאגב, נמשכת עד היום), שבה כל האמצעים קשרים - סמנטיקה של מילים, מילה זהה בשתי מקורות שונים, מקורות שעברו בעל פה, וכתבים שמפורשים בצורה שונה ומעניינת.

     

    נדמה לי שאחרי הכל שכחו את הכלל הפשוט ביותר "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך", שאותו לימד הלל וטען שהוא כל התורה על רגל אחת, ושממנו נגזרו רוב עשרת הדברות.הכלל הפשוט ביותר בעיניי שאלוהים רצה לתת לנו.

    ותסלחו לי - אבל אני לא מבין איך מהכלל הזה הגיעו לאיסור על חיטוט באף בשבת.

    כאילו זה מה שאכפת לאלוהים הגדול.

     

    אז אחרי 24 שנים, זנחתי את הכיפה, אבל התקרבתי לאלוהים קצת יותר. אני אומר לו תודה בכל בוקר ובכל לילה, ואחרי כל עזרה שלו גם - כי זה מגיע לו. אני מדבר איתו בשפה שלי, בשפה שלנו. הוא לא נראה לי כועס מדי על אורחות חיי החדשים, הוא רוצה שאני אבין אותו דרכו, ולא דרך הלכות שנועדו לשלול ממני את עצמאותי - ולגזור עליי חיי רובוטיות לנצח.

     

    אז אני מוריד את הכיפה בפניך אלוהים.

    ופתאום אני מרגיש כמו ילד קטן, סקרן ונלהב לגלות אותך, אבל עכשיו אני יודע עוד דבר אחד, שזמר אחד שר לפניי למישהי אחרת, אבל הוא נכון גם לגביך - רבות הדרכים לאהוב אותך.

     

    ונדמה לי, שאחרי 24* שנים - גיליתי את הדרך שלי.

     

     

     

    * ואם רבני גימטראות יגידו ש24 זו גם הגימטריה של "חוטא", ו"בגידה", אז כדאי שיבדקו שוב ויראו שזו גם הגימטריה של "ביחד" וגם של "בטחה".

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/08 00:16:

      אל תרגיש רע על משך הזמן שלקח לך להגיע למסקנה הנוכחית. זה הזמן שהיה דרוש למלאכה, בשביל שהמחשבות המתאימות יבשילו בזמן שאתה מתבגר ומחכים. יש אנשים שעושים את אותו תהליך ב-15 שנה, יש כאלה שב-50 שנה, ויש כאלה שלא מצליחים לבצע זאת במהלך כל חייהם.

       

      אני מוצא שבכל דת אפשר למצוא (לפחות) פיסת חוכמה אחת, ואני רוצה לצטט לך קטע קצר מתוך הבשורה לפי תומס (לא להיבהל): 

      ישועה אומר: אם אלה שמנהיגים אותך יאמרו לך: ראה, שלטון האלוהים הוא בשמיים, אז ציפורי השמיים יהיו קדושות ממך. אם יאמרו לך: זה בים, אז דגי הים יהיו קדושים ממך. אבל שלטון האלוהים הוא בתוכך והוא מחוצה לך. מי שמבין את עצמו ימצא זאת, וכשאר תבינו את עצמכם תדעו שאתם בניו של האל... (התרגום שלי)

       

      מה זה אומר? אתה לא צריך מבנה מאבן להתפלל בו, ואתה לא צריך ספר מנייר להיעזר בו. אתה לא צריך מתווכים או ממירים, לא להשתמש בשפות זרות וגם לא לכוון את התפילה לכיוון מסויים. אתה צריך רק אמונה - אלוהים כבר שם, והוא יבין אותך (כאילו, הוא אלוהים! קצת ריספקט ליכולות!).

       

      אתה נמצא במקום הרבה יותר נבון ובוגר מרוב אוכלוסיית העולם: אתה כבר לא מנסה למצוא הגיון בדת. אתה מבין שכל מה שצריך זה אמונה. 

        30/5/07 08:11:

      תודה!

       

      שכחתי לכתוב...

      תכנס לגלריית העבודות שלי...

      שם אתה יכול לראות איך החופש השפיע עלי.. זה היה תהליך לא קל... אבל התוצאות נפלאות!

      הכיף הגדול שלי (מלבד המכירה...) הוא לראות את האנשים בתערוכות שלי, מחייכים כל הדרך... משהו עושה להם טוב בנשמה...

      כל התמונות הן ברעיון שהכל מותר, אין חוקים ואין גבולות וכדומה

      http://cafe.themarker.com/index.php?t=11&c=45925&f=1

       

      וכמובן שיש לי גם אתר

        30/5/07 00:22:

      אורית - תודה, את מתוקה ופיקחית.

        

        29/5/07 19:28:
      הצלחתי אפילו לשלוח כוכב... מכל הלב!
        29/5/07 19:24:

      היי ארז,

       תודה על מאמר מרגש ונוגע...

      אני באה גם מרקע קיצוני דומה...אבל הפוך... שנקרא קיבוץ.

      דרך החינוך שבה קבעו לנו מה לעשות, להרגיש ולחשוב ללא יכולת בחירה, היא המשותפת לשתי המסגרות האלה.

      לגדול כרובוטים זו אכן ההגדרה הנכונה.

      כמה כיף לגלות כל יום מחדש את "האני" האמיתי, החושב והבוחר...!

      המשך בדרך שלך... היא נראית נפלאה!

      אורית

       

      אגב, הגעתי לדף שלך, עקב הטיפ שכתבת לבעלי... אז תודה גם על זה..

       

        27/5/07 22:13:
      חגית - תודה רבה על הכוכב. וגם על המחמאות. ריגשת המון.
      אורישש - תודה. צריך להישאר עם ראש פתוח, תמיד תמיד. זה המוטו.
      סנייק - מסכים עם כל דבריך, וזה אחד הדברים שגורמים לדת להיראות בעיניי כקלושה כבר.
      דנה - תודה רבה, את מותק. איש באמונתו יחיה בהחלט, והלוואי וכולם היו לומדים את הלקח הזה ומכבדים אותו. 70 פנים לתורה, לא?
        27/5/07 16:46:

      ארז,

      אני מורידה בפניך את הכובע,

      וגם הענקתי כוכב (לא סרוג, מבטיחה).

       

      ניכר שעברת דרך ארוכה, שלמה, ונכונה עבורך,

      ובכלל כתבת מקסים ואמיץ.

       

      לי יש אבא שלפני בערך 12 שנה עשה את הדרך ההפוכה, והיום הוא ומשפחתו  חיים בצפת, וגם זה בסדר, אני מאמינה בבחירה חופשית ובכך שאיש איש באמונתו יחיה.

      וטוב שמצאת את הדרך שלך. 

        27/5/07 11:21:

      אין לי דיעה מגובשת על הדת, אבל אין ספק שהעלת את אחת הבעיות העיקריות בפולחן הדתי היהודי/אורטודוקסי.... וזה פולחן החכמים.

      קצת עצוב, שהיום החכמים בדורנו, אינם מסוגלים, להוריד הרבה דברים מהעץ עליו כתבו החכמים של אז.

       

      במקום זאת, הם מתעסקים בלתלות במקומות הפנויים שבעץ עוד דברים משלהם.

       יותר גרוע, הם אינם מעוניינים להגרר לויכוחים תיאולוגים, אלא מעדיפים להתחמק.

       

       

        25/5/07 21:16:

       

      דתיים תמיד נראים לי שהם חיים באיזה סרט, וכל מה שצריך לעשות זה להסב את תשומת ליבם שיש משהו מחוץ למסך.

      מקריאת הפוסט אני מקבל תחושת ניצחון קטנה כשאחד מהאלה שבסרט מגלה את זה ועובר לצד שלנו.

      אבל החיים הרבה יותר מסובכים, גם אנחנו בסרט וגם הדתיים חושבים שהם רואים אותנו בתוך סרט. נראה שאתה לא סתם עובר מסרט אחד לסרט אחר, אלא שאתה בדרך החוצה מהקולנוע.

      סחתיין. 

        25/5/07 19:46:

      חזרתי עם כוכב.

       

      מה שכתבת עדיין מהדהד בתוכי. וכתבת את זה עם כל כך הרבה עדינות.

      איזו דרך ארוכה עשית בגילך הצעיר, וכמה בגרות.

        25/5/07 12:58:

       

      צטט: itamarp 2007-05-25 01:53:29

      נזכרתי במערכון מתאים :)

       

      http://www.youtube.com/watch?v=MeSSwKffj9o

       

      תהנה

      צוחק קורע מצחוק!

        25/5/07 01:53:

      נזכרתי במערכון מתאים :)

       

      http://www.youtube.com/watch?v=MeSSwKffj9o

       

      תהנה

        25/5/07 01:08:

       

      צטט: רוטה 2007-05-25 00:41:02

       

      אני יכולה רק להגיד כל הכבוד!

       

       זה מספיק לי. תודה רבה!

        25/5/07 01:08:

       

      צטט: itamarp 2007-05-25 01:00:38

      אני מוריד בפניך את הכובע על הפוסט האישי והמרגש הזה (גם כיפה הייתי מוריד אם היתה).

       

      איפה שהוא הרגשתי שעדיין יש לך לבטים ואיזה ווקום קטן...

       

      אז רציתי קצת כי אולי זה יעזור וקצת כדי לאזן (אני הכי חילוני שיש, זה לא מטעמי מסיונריות) שיש גם זרמים אחרים ביהדות, שפחות מנוכרים למציאות כגון היהדות הרפורמית (זה די מגניב, מתפללים ביחד גברים ונשים, אין את כל הצביעות הזאת של בתי כנסת, יש הרבה סובלנות כלפי איך כל אחד מאמין וכו').

       

      בכל מקרה אני מאוד מעריך את גילוי הלב שלך (ולא רק כי זה מחזק את אמונתי בדרכי) ומקווה ומאחל הרבה סיפוק ואושר בדרכך החדשה :)

       תודה רבה, איתמר.

      אתה לא טועה. הלבטים שלי הם ריקושטים קטנים, שנעלמים עם הזמן. השיופים, מה שנקרא, והם נבנים להם גם לאט לאט. אבל הדרך כבר הסתיימה כמעט. מעין שלב הטאץ' דאון.

        25/5/07 01:00:

      אני מוריד בפניך את הכובע על הפוסט האישי והמרגש הזה (גם כיפה הייתי מוריד אם היתה).

       

      איפה שהוא הרגשתי שעדיין יש לך לבטים ואיזה ווקום קטן...

       

      אז רציתי קצת כי אולי זה יעזור וקצת כדי לאזן (אני הכי חילוני שיש, זה לא מטעמי מסיונריות) שיש גם זרמים אחרים ביהדות, שפחות מנוכרים למציאות כגון היהדות הרפורמית (זה די מגניב, מתפללים ביחד גברים ונשים, אין את כל הצביעות הזאת של בתי כנסת, יש הרבה סובלנות כלפי איך כל אחד מאמין וכו').

       

      בכל מקרה אני מאוד מעריך את גילוי הלב שלך (ולא רק כי זה מחזק את אמונתי בדרכי) ומקווה ומאחל הרבה סיפוק ואושר בדרכך החדשה :)

        25/5/07 00:41:

       

      אני יכולה רק להגיד כל הכבוד!

       

        24/5/07 19:08:

       

      צטט: חגית חדאד 2007-05-24 17:16:49

      אוף, אין לי כוכבים.

      אבל כשיהיו.......

       

      המשפחה הגרעינית שלי היא מסורתית, אבל המורחבת, כמעט כולה ( ויש לי משפחה ענקית )

      היא דתית.

      מהיותי אשה שתמיד ידעה מה שהיא רוצה, בגיל 5 החלטתי לחזור בתשובה, והפכתי לדתייה.

      5 גם הייתי חברה ב"עזרא" תנועת נוער דתית חרדית.

      שבע שנים חקרתי את המצוות, התפללתי, הלכתי עם חצאיות והגדרתי את עצמי דתיה. מגילהמשכתי לחיות בעולם החילוני, והתנהגתי כמו שרציתי. לא אויימתי מהחריגות שלי, להיפך,זה אתגר אותי למצוא תשובות לא רק בשבילי, אלא גם עבור כל השאלות של הסובבים אותי.

       

      עברתי שטיפות מוח, וגם לי נתנו תשובות, שלא סיפקו אותי....... עד שלאט לאט, גיליתי שמשהו בעולם הסגור הדתי משהו לא פתור לחלוטין, ולי הוא הצטייר כבעייתי.

       

      חזרתי בשאלה בגיל 12 ולקחו לי כמה שנים להבין, שהנסיון הזה חיסל אצלי גם את האמונה.

      היום אני אתאיסטית, שמגדירה את עצמה יהודיה ( כל הערכים שלי, ההתנהגות שלי וההתניות התרבותיות שלי הן יהודיות ).

       

      החברים הכי טובים שלי, הם דתיים + אנשים מאמינים + דתל"שים + אתאיסטים. רוב הזמן אני אוכלת במסעדות כשרות ( כדי לכבד אותם ), שומרת שבת ( כשאני עושה שבת איתם ) וגם המשפחה שלי, נהנית מהתנהגות זו. הדו שיח בינינו, הוא שיח של שאלות, עניין ובדיקת גבולות, יחד עם נושאים רגילים, שלא קשורים לאמונה.

       

      בזכות הנסיון הזה אני מקבלת, ואכפתית, בלי קשר לאג'נדות. איש באמונתו יחיה, הוא בסיס מצויין להדברות ואהבה.

       

      אני שמחה שאתה צועד בשביל שלך, ולא נכנס לתבניות. יש דברים שהם אישיים. קשר בין אדם לנפשו ומהותו, הוא אחד מהם.

      חגית.

       תודה חגית - כמוך גם אני מכבד את הסביבה ששומרת. בלי חוכמות.

      הבסיס להכל הוא באמת "איש באמונתו יחיה". זה אחד הדברים שאני שמח בהם לגבי ההורים - הם פשוט קיבלו את זה. העירו קצת, אבל לא עשו צרות. אולי בגלל שהאח הקטן פתח את הפתח כבר בגיל 15. 

        24/5/07 19:04:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-24 13:58:32

      איזה דרמה. עם ההתבגרות שלי כחילונית אדוקה למדתי לכבד ולהעריך את העניין ולהבין עד כמה מהלך כזה אינו פשוט כלל וכלל. בכל מקרה שמחה שאתה חש טוב עם הדברים כנראה שהם היו צריכים לקרות בקצב הזה ובמקום הזה. יפה שעשית מהלך שאינו מהלך של קריעה ובעיטה בעבר אלא מעבר טבעי ובוגר למקום נכון לך.

      וכמובן כוכב.

       תודה רבה!

      מבשלים דברים לאט לאט, בשביל שהם באמת יצאו טובים.

      לעזאזל, פתאום נהיה לי חשק לקדרת אסאדו (4 שעות בישול). 

        24/5/07 19:02:

       

      צטט: עוז מרדכי 2007-05-24 01:38:35

      אלו דברים שיפה לקרוא ולשמוע ובד"כ הם מגיעים מאנשים שגדלו עם הדת ובגרו לתוכה וחבל מאוד שדוקא החוזרים בתשובה והמחזירים בתשובה מסמנים דוקא את האלמנטים החצוניים בתור האלמנטים החשובים לדת.

       

       

      תודה.

      וכן, זו עוד נקודה לא קלה. כאילו שהסמן החיצוני עוזר לאלוהים לזהות אותך.

      בכלל, מוזר לי שהחרדים שמתחנכים על הסתפקות במועט הולכים עם חליפות מפוצצות. 

        24/5/07 17:43:

      את דעתי אתה יודע וכבר שמעת

      אני בהחלט חושב שאם אתה חושב על משהו לבד, אתה בסופו של דבר תעשה את הדבר הנכון.

       

      וכמו תינוק - ישב מספיק זמן בבטן ויצא לאוויר בצורה הכי טובה. 

        24/5/07 17:16:

      אוף, אין לי כוכבים.

      אבל כשיהיו.......

       

      המשפחה הגרעינית שלי היא מסורתית, אבל המורחבת, כמעט כולה ( ויש לי משפחה ענקית )

      היא דתית.

      מהיותי אשה שתמיד ידעה מה שהיא רוצה, בגיל 5 החלטתי לחזור בתשובה, והפכתי לדתייה.

      שבע שנים חקרתי את המצוות, התפללתי, הלכתי עם חצאיות והגדרתי את עצמי דתיה. מגיל

      5 גם הייתי חברה ב"עזרא" תנועת נוער דתית חרדית.

      המשכתי לחיות בעולם החילוני, והתנהגתי כמו שרציתי. לא אויימתי מהחריגות שלי, להיפך,

      זה אתגר אותי למצוא תשובות לא רק בשבילי, אלא גם עבור כל השאלות של הסובבים אותי.

       

      עברתי שטיפות מוח, וגם לי נתנו תשובות, שלא סיפקו אותי....... עד שלאט לאט, גיליתי שמשהו

      בעולם הסגור הדתי משהו לא פתור לחלוטין, ולי הוא הצטייר כבעייתי.

       

      חזרתי בשאלה בגיל 12 ולקחו לי כמה שנים להבין, שהנסיון הזה חיסל אצלי גם את האמונה.

      היום אני אתאיסטית, שמגדירה את עצמה יהודיה ( כל הערכים שלי, ההתנהגות שלי וההתניות

      התרבותיות שלי הן יהודיות ).

       

      החברים הכי טובים שלי, הם דתיים + אנשים מאמינים + דתל"שים + אתאיסטים. רוב הזמן

      אני אוכלת במסעדות כשרות ( כדי לכבד אותם ), שומרת שבת ( כשאני עושה שבת איתם )

      וגם המשפחה שלי, נהנית מהתנהגות זו. הדו שיח בינינו, הוא שיח של שאלות, עניין ובדיקת

      גבולות, יחד עם נושאים רגילים, שלא קשורים לאמונה.

       

      בזכות הנסיון הזה אני מקבלת, ואכפתית, בלי קשר לאג'נדות. איש באמונתו יחיה, הוא בסיס

      מצויין להדברות ואהבה.

       

      אני שמחה שאתה צועד בשביל שלך, ולא נכנס לתבניות. יש דברים שהם אישיים. קשר בין

      אדם לנפשו ומהותו, הוא אחד מהם.

      חגית.

      איזה דרמה. עם ההתבגרות שלי כחילונית אדוקה למדתי לכבד ולהעריך את העניין ולהבין עד כמה מהלך כזה אינו פשוט כלל וכלל. בכל מקרה שמחה שאתה חש טוב עם הדברים כנראה שהם היו צריכים לקרות בקצב הזה ובמקום הזה. יפה שעשית מהלך שאינו מהלך של קריעה ובעיטה בעבר אלא מעבר טבעי ובוגר למקום נכון לך.

      וכמובן כוכב.

        24/5/07 01:38:

      אלו דברים שיפה לקרוא ולשמוע ובד"כ הם מגיעים מאנשים שגדלו עם הדת ובגרו לתוכה וחבל מאוד שדוקא החוזרים בתשובה והמחזירים בתשובה מסמנים דוקא את האלמנטים החצוניים בתור האלמנטים החשובים לדת.

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ארז פרץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין