כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נדודי שירה

    חוויות שירה ומה שבניהם

    פוסטים אחרונים

    0

    העורב

    11 תגובות   יום שבת, 17/5/08, 19:34
    בוקר בהיר עלה לעולם,ריח הגשם עדיין היה מפוזר על החלונות,בטיפטופים קלילים.שמש חיוורת ליקטה צמרות עצים באהבה גדולה,ושייטה לה להנאתה בתכלת הגדולה.קור מזדמן העיר אותי משנתי,לקול ציוץ ציפורים שבנו את קן אהבתם מול חלון חדרי.
    בפיהוק רחב ומנומנם קמתי,מהתל רגליי בתנועות שינה,שעדיין הייתה מרוחה בעיניי.
    התעוררות מעט ארוכה ליוותה אותי באותו בוקר,כנראה בשל הלילה הקר מהרגיל שעבר עליי.
    קפה של בוקר העיר אותי,ועשני עירני.העיתון לא בישר על חדשות מרעישות,והיה כשיגרה יומיומית שלא הועילה בדבר.הרדיו על תחנת אליוס [רדיו השמש] מניקוסיה שבקפריסין.ניגן את מיטב המוסיקה העכשיוית של העולם.היה זה יום שמש צח,שקסם לכל.
    את השלווה הפרה חבורת עורבים שצרחו בקול,ולא מצאו מנוחה.
    גם אני ראיתי את הסרט "הציפורים",ומאז מקנן בי מעט פחד מפני עורבים הקנאים במיוחד לפרטיותם.
    חשבתי שאולי גוזל נפל מקן,ובשל כך המהומה.
    יצאתי החוצה,חבורת עורבים התקוטטה בינה לבין עצמה,במחול של ניקורים ונפנופי שחורים העלתה ענני אבק שנמרחו על ענפים יבשים,והיה נדמה שהיא מתקוטטת על פיסת מזון ששווה זהב.
    כשלא מצאתי עניין במריבה,והעדפתי להשאיר אותה לעורבים,חזרתי חזרה לביתי,מקווה לצאת ליום החדש.
    המהומה בחוץ רק התגברה,לאחר מספר דקות שוב יצאתי ,והמהומה עדיין הייתה בשיאה.הפעם ,לא נשארתי לברר מה קורה,והלכתי לדרכי.
    יום חטוף היה לי אותו יום,יום שהסתיים במהירות שיא עד כי לא השלמתי את משימותיי לאותו היום.
    הבוקר שלמחרת,היה דומה לקודמו,שמש מלטפת שייטה בשמים,הפיגה לאיטה את צמרירי הקור שדבקו בי מליל אמש,הרוח הייתה עדינה ,כמעט מנומסת ולא יצאה בתרועות כעס,נתנה מגע של רוגע קסום.
    כשיצאתי החוצה,המהומה של אתמול לא הייתה קיימת,מלהקת העורבים לא נותר זכר.
    החלטתי לטפל בגינה שאותה הזנחתי מהחורף,עשבי פרא היו בכל מקום,כמו איימו לעכל את הגינה בזרועות אמתניות.
    "זו תהיה עבודה מרובה" חשבתי לעצמי.
    ומיד התחלתי בנקיון הגינה,שידעה ימים יפים יותר..
    "לנקש עשבים,זה לא תחביב מלבב",חשבתי שוב לעצמי ,וחום השמש התגבר לאט לאט,וגבה ממני אגלי זיעה שנטפו על ידיי.
    לפתע,זעקת עורב פילחה את מחשבותיי,נדרכתי...
    על עץ האקליפטוס ניצב עורב בודד שהחל לצרוח,עורב בודד שלא משך את תשומת ליבי.
    המשכתי בעבודתי ובחקר מחשבותיי,והעורב עדיין צורח,עד שקיבל את תשומת ליבי.
    ניגשתי אט אל העץ,מכיוון שהעורב ניצב על ענף גבוה לא הייתה לי אפשרות להגיע אליו.חיפשתי מקור הגיוני לזעקותיו,אך לא מצאתי דבר.
    "אולי  הוא סתם צועק",הרהרתי ביני לבין עצמי.לא הייתה שום סיבה היכולה להניח את מחשבתי לפשר הזעקות המרובות.
    והימים הבאים רק הפיכו בי פחד מפני הבאות.
    כשהייתי יוצא לטפל בגינה,העורב היה צועק עליי,ולא נותן לי להתקרב יותר מדיי לעץ.
    היה רגע בו העורב התקרב אליי למרחק של כמטר,צעק,אך לא תקף.
    העורב המשיך בכך עד אשר נכנסתי הביתה.
    גם כשנכנסתי הביתה למנוחה,הוא היה ניצב הצמוד לחלון החדר והיה צועק.
    מחשבות רבות עברו בראשי..
    אך בסופן לא מצאתי שום עילה מוצדקת.
    כשהיו מגיעים אליי אורחים,העורב היה צורח בצורה מאיימת,כשראה שאותם אורחים לא "פוגעים" בי,נרגע.
    הימים הבאים עמדו בסימן שאלות לא  פתורות,מחשבותיי היו עסוקות בעיקר בעורב שהיה צמוד אליי,ונתן לי לחוש "בטוח" כשהוא לידי.
    לפתע חשתי שיש לי "שומר" ממעל,שומר הנותן לי לדעת שאני לא לבד.
    עדיין לא הבנתי מדוע הוא צועק,מדוע הוא "שומר" עליי בקנאות גדולה כל כך,ומדוע הוא איתי.ניסיתי להבין,ניסיתי לדעת,אך נכשלתי בדרכי.
    ביום ההוא,ביום בו הבנתי את פשר מעשיו של העורב,למדתי להעריך את הקשר הזה שבין אדם לחיה,את לימוד הבלתי אפשרי,שמעולם לא יכלתי לקבל.
    ביום בו הבנתי,העורב התנהג בצורה מעט משונה,ריחף באויר,וניצב על העץ,במקום שלו.
    ברגע אחד של צווחה,ריחף לשמאלי,ואז...ראיתי נחש גדול המתקרב אליי.
    מיד התרחקתי מהמקום,מהגינה שלי למען לא אפגע.
    חזרתי על מנת לטפל בנחש,אך הוא נעלם.
    העורב נשאר עוד כמה ימים עימי,ואחר כך נעלם,כשראה שלא נשקפת עוד סכנה.ולא ראיתיו יותר.
    איני יודע איך זה קרה,מה פשר הדבר,אני רק יודע שהעורב הזה הציל אותי.
    עד היום הזה אני מחפש אותו,מחפש את הזעקה המיוחדת שלו,אך איני שומע.13 שנה חלפו מאז,מאז קינן בי הכבוד לאותו עורב.
    בימים אלו נפוצו שמועות על נחש המסתובב בסביבה שלי,איני מחפש את העורב שלי,הוא כנראה כבר אינו כאן...
    למדתי שלפעמים עלינו להקשיב לחיות,הן מדברות עימנו,אנחנו רק צריכים להשתדל להקשיב.עלינו לדעת גם שבחיות יש לב ונשמה,אמנם הם לא מפותחים כמונו כבני האדם,אך יש בהם לב.
    זכרו זאת תמיד.
     
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/08 10:41:

      הדבר היפה פה, לדעתי, הוא היכולת שלך לשים לב לדברים שכאלו. תשומת הלב הזאת הצילה אותך הפעם מפציעה או אף מוות (מהנחש), אך במקרים רגילים ושגרתיים, תשומת לב כזאת יכולה להציל אותנו ממערכות יחסים מזיקות, ממחשבות שליליות. הקשר שעשית בין העורב לבין הסיטואציות בחייך - הוא זה שמיוחד.

      אני מאמינה שלכל אחד קורים דברים מעין אלו, אך רוב האנשים פשוט לא שמים לב אליהם. כל צירופי המקרים שבאים לעורר אותנו למשהו מסויים, חיות שמופיעות לפתע בחיינו, סמלים וכו'.

       

      האינדיאנים מאמינים שכל חיה מסמלת חלק מסויים בתוכנו, ובמפגש איתה (אם בחלום או במציאות) אנו מעוררים חלק זה וצריכים להתייחס אליו.

       

      סיפור יפה.

        6/6/08 13:55:

      הגעתי לפה דרך תגובה שלך בפוסט אחר, ומאוד התרגשתי מהסיפור שלך .

      רק להקשיב והיקום שולח סימנים.

       

      באהבה

      עופרה

        21/5/08 16:12:

      מקרה מענין.

      הסוף, לטעמי, מסביר מדי, מלמד מדי.

        18/5/08 16:27:

      יפה הסיפור יואל יקר

      וכוכב.

        18/5/08 12:06:

      אהבה לחיות היא אהבה טהורה.

      כתבת יפה.

      מתאים לך פרוזה:-)

        18/5/08 08:27:

      על בשרי למדתי לאהוב בעלי חיים, כיום הכלבה

      שלי מחוברת אליי ואני אליה , זה יותר מילד,

      היא פשוט צמודה אליי בכל תנועה.

       

      יפה לך הסיפור*

        18/5/08 06:03:

      סיפור יפה יואלי

      אכן העורבים הם חכמים

      ואפשר ליצור איתם יחסי חברות וגומלין.

        17/5/08 23:19:

      סיפור יפה ומרגש

      קשר עם בעלי חיים

        17/5/08 21:19:

      כתיבה טובה מאוד

       

      יפה לך גם פרוזה.

       

      שבוע טוב.

        17/5/08 20:28:

      יואל -

       

      אהבתי את הסיפור על העורב

      אוהבת בכלל את הקשר בין בני אדם לבעלי חיים

      והנה העורב שלי

      אניחו השבוע גם בבלוג שלי

       

      הָעוֹרֵב שֶׁלִּי

       

       

      כֹּל לַיְלָה
      הוֹלֶכֶת לִישֹׁן עִם
      הָעוֹרֵב שֶׁלִּי.
      כְּשֶהַעוֹרֵב שֶׁלִּי בְּדִכָּאוֹן,
      אֲנִי לוֹקַחַת כַּדּוּר
      הוּא חֲסַר שֶׁקֶט וּמְנוּחָה
      מְקַלֵּף עוֹד שִׁכְבָה
      שֶׁל שְׁפִיּוּת וְשֶׁל אִי,
      עָנוּב בְּחֲלִיפָה שְׁחוֹרָה
      בַּמַּעֲרָב   אוֹרֵב
      בְּמַאֲרָב הָעוֹרֵב
          מַה קָרָה?
      הָעוֹרֵב שֶׁלִּי קָרָא
      קְרַע קְרַע
      כֹּל כָּךְ נוֹרָא
      אֲנִי קוֹפֶצֶת מִגַּג גָּבוֹהַּ
      וּבַנְּפִילָה
      הָעוֹרֵב שֶׁלִּי שׁוּב בָּא, מִרְצוֹנוֹ
      הוּא לֹא עוֹזֵב אוֹתִי
      מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר
      עוֹמֵד עַל הַגָּדֵר
      וְעַד הַלַּיְלָה אֵינוֹ מַפְסִיק.
      הוּא נוֹלַד קָטָן וְרָגוּעַ
      כָּךְ סִפְּרוּ לִי
      עַתָּה,
      הוּא מְחַבֵּק אֶת הַדְּאָגוֹת
      מַה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?
      אַל לִי לְהִתְבַּטֵּל
      בִּזְמַנִּי הֶחָפְשִׁי
      חַיֶּבֶת לְהַעֲסִיק
      אֶת הָעוֹרֵב שֶׁלִּי
      וְלֹא - הוּא שׁוּב יַפְרִיעַ.
      גַּם אֶת הַשָּׁלוֹם
      ל א הֵבִיא
      רַק קְרַע קְרַע
      בְּקוֹלוֹ קָרָא וְקָרַע
      נוֹרָא!
      אוֹרֵב הָעוֹרֵב
      * * * * * * * * *
      וקצר:
      הָעוֹרֵב שֶׁלִּי
       קוֹרֵא
      קְרַע קְרַע
      כְּשֶאֲנִי רוֹצָה לִקְפּוֹץ
      מִגַג גָבֹה
      בַּ
         נְ
           פִ
              י
                 לָ
          ה
      הַעוֹרֵב שֶלִי שוּב בָּא
      לֹא עוֹזֵב
      הוּא נוֹלָד רָגוּעַ
      עַתָּה -
      הוּא מְחַבֵּק אֶת הַרְגָשוֹת
      בְּקוֹלוֹ קוֹרֵא
      קְרַע קְרַע 
        17/5/08 19:53:

       

      ניסיון מוצלח יואלי

       

      אחזור לככב יקירי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יואל י
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין