כף ידו הזעירה של אוֹרי נחה בידי הגדולה וליבי נמלא שמחה. חשתי כי ליבי יוצא אליו. גחנתי לפניו הקטנות, נשקתי לו ברכות על מצחו, הבטחתי לו שאחכה שם בירכתי החוה עד יסתיים שעור הרכיבה. את אהבתי לסוסים העברתי לבני יחידי. היה זה יום חורפי וקר, השמים זרועים עננים, השמש מידי פעם הבליחה למבט חטוף. ישבתי על הצוק המשקיף אל הים, למרגלותיי הגלים המתנפצים ברעש גדול אל החוף. מרחוק נראה זוג עם כלב, פוסעים יד ביד, שערה מתבדר לו ברוח המצליפה על פניהם. גם מרחוק ניכר היה כי נאהבים הם , בהליכתם המותאמת, בצחוקם המשוחרר. מידי פעם זרקו אבן למרחק בקשו מהכלב שיביא אותה....מן משחק שכזה. לוויתי אותם במבטי עד שהפכו לנקודה אינסופית באופק. ..........................
ואני, חזרתי במנהרת הזמן לאותם רגעים עת חבקתי אותה כאן על אותו הצוק המשקיף אל הים כשעמדנו כאן מביטים בשקיעה הסתוית הנושקת לאופק. אז באותם הימים, לא ידעתי את נפשי מרוב אהבה לה ולשני ילדיה הקטנים הם היו אז כל עולמי. כאשר ביקשוני בנאיביות ילדותית " תהיה אבא שלנו" אני השבתים "אבא יש רק אחד ולכם יש אבא. אני החבר הכי טוב שלכם ותמיד אהיה בשבילכם". וכך בחלוף הימים, הזדחלה אט אט, התפשטה ופשתה בכל גופי, בכל נים מנימי נפשי הכמיהה לילד בשר מבשרי. דימיינתי את הרגע בו המילה "א ב א " תהדהד באוזניי, מבני שלי יוצא חלציי. ניסיתי בכל מאודי להחניק את זו התשוקה, את זו הכמיהה. כך עמדנו, מבטנו אל האופק, הרוח מלטפת את פנינו והדמעות זולגות על לחי חבוקים בתוך עצמנו בערגתנו זה לזו. המילים...המילים שסגרו עלינו....."אוהבת אותך, רוצה באושרך, על כן אהובי, אומר לך שלום ולא להתראות, רוצה אני כי תפרוש כנפיים, צא לדרך חדשה, מצא את אושרך... מגיע לך להיות אבא, אתה תהיה אבא נפלא ! ". גופנו נרעד בבכי גדול. ............................ השמים קדרו. שמעתי את צהלותיו של אוֹרי המתקרב, את כף ידו הקטנה והחמה מתכרבלת בתוך ידי ואת קולו האומר .....א ב א השמיים בוכים......
. |