| לאחר חמישה חודשים מצאתי סוף סוף את alone together של צ'ט בייקר האגדי. החצוצרן הנרקומן עושה לי את זה....
לפני כשש שנים שלחתי שיר ותסריט לרשת , לאתר "במה חדשה". למה אני מספר לכם את הדבר המטומטם הזה אני לא יודע , אני רק רוצה לספר לכם שזה היה בימים בהם מהירות המודם היתה משהו כמו 56 kb/ps , פרהיסטוריה במושגים אינטרנטיים של ימינו, כבר אז היתי אני עצמי ברנש עתיק ולא מעודכן.
יש לי היום יומולדת סססססססססססאמ.........דווקא פינקו אותי. עשו לי חגיגה, השקו אותי, נתנו לי מתנות, וקיבלתי אהבה. המון אהבה. פעם, כשהיתי עדיין "מסוקס", היתי מבקש: עזבו אותי באימשכ'ם. לא צריך טררם, לא צריך מתנות, לא צריך אהבה. למהמהמהקרה? כולה שרדתי עוד שנה בארץ המטורפת הזאת, בעיר המשוגעת שהכל מתפוצץ בה כל הזמן. הצלחתי לשלם משכנתא, לא עיקלו לי, לא אכלו לי, לא שתו לי, המשפחה בסדר טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה. 'מה אני יגיד לכם', התרככתי עם השנים. כבר לא מתבייש להגיד שאני אוהב שאוהבים אותי, שאני ממש לא מתלהב כשלא אוהבים אותי, שכן, אני מת שמלטפים לי את האגו. ושלא תחשבו שזה היה קל. בבית הילדים בקיבוץ לא היה רצוי לקפוץ מעל הפוץ, להתבלט (גם אם נולדת מטר ותשעים), לחשוף רגשות (לשורר זו ממש בושה) לדמוע (חס וחלילה) ובכלל לצאת מהדימוי שמישהו עלום בתנועת הציונית ייעד לנו.
סה"כ כשאני מביט אחורה על חמישים ושמונה השנים שעברו לא הספקתי הרבה. לא המצאתי תרופה למחלת הסרטן, לא נהייתי מוצארט חדש, על אף ההבטחות ב"עתידות" של "בזוקה" לא הגעתי לירח ולא עשיתי מיליונים, תתארו לכם. אפילו לקורס קצינים סירבתי ללכת וגם, שומו שמיים, לא נהייתי טייס. סתם לוחם שעשה מילואים עד גיל חמישים, פועל סטים מיומן שתורם את היצירתיות שלו עבור יצירות של אנשים אחרים שבהמעטה, לא כולם עוברים את תשעים נקודות האיי קיו שנדרשות ע"מ להתלבש לבד בבוקר....פ'סדר, זה מה יש. מה שכן אני מנסה לעשות זה לספר סיפורים. לספר סיפור זה לא להגיע לירח ולא להיות שר, לא לזכות בכוכב נולד ולא להיות יפה/חזק/עשיר/מפורסם. אבל סיפור לפעמים נשאר, סיפור לפעמים נוגע, סיפור לפעמים מרגש, סיפור לפעמים מצחיק, סיפור לפעמים מכאיב...סיפור לפעמים מבדר, סיפור לפעמים מלמד ולפעמים גם אפילו מנחם קצת. הכל זה סיפור וזה כל הסיפור.
אני בכל זאת פה אחרי חצי מיליארד סיגריות נלסון, מלחמות, אינתיפאדות, בירוקראטיה ישראלית ו, גולת הכותרת, עשרים וחמש שנה ברשות השידור, ותסכימו איתי שזה גם סוג של השג. אני נזכר לי באיוואן דניסביץ' שסיכם יום במחנה עבודה בגולאג בזה שהוא הצליח לסיים את מכסת העבודה, אכל משהו, השיג לעצמו מנת טבק, וכל זה בלי לתחמן, לגנוב, לשקר ולוותר על העקרונות שלו. אני מאוד מקווה (על אף שאי אפשר לדעת בברור) שגם אני לא וויתרתי על העקרונות הבסיסיים שאני מאמין בהם. מעולם לא קיבלתי כוכב אדום בקפה ואני מאוד מקווה שעד היום לא פגעתי כאן באיש, גם זה סוג של השג, לא תמיד היתי כל כך נחמד......למדתי שכל זמן שלא פוגעים בי בצורה ברוטאלית, אין שום סיבה שאפגע באדם רק ע"מ להרגיש בנזונה/חכם/שנון/קול/מושחז/ ויש לי הכיייייייי גדול. נחמד להתבגר.....
מה שכן קיבלתי כאן זה המון פירגון והערכה מהמון אנשים טובים שקראו את הסיפורים ואת המונולוגים שלי, ראו את התמונות שצילמתי ופירגנו אפילו לפליטונים המטופשים שלי. המון תודה ל: אדם שהפנה המון אנשים טובים לבלוג שלי, לקסיופאה, עדינה, תמי לבנה, רות מלר, פריחת השקד, אסתי, נועם, קורע ברך ידידי הירושלמי, אורית המדהימה, שי לארוס שעוד נשמע עליו, הדס מצוי (הדס מתוק ונדיר ביותר), שילה, מקסימה, אור גנוז (את האור רואים עד ירושלים), שבוגונזו, או שכן או שגם כן, כחולת השפם על שמותה השונים, שריתה, דנה,נרדה בן חורין, דגולת הכותרת, קנולר, אורלי נו (אנשי ג'אז תמיד עושים לי את זה), בת יוסף (מבקרת חריפה), עוללית (שרוצה שאני אעבור לנייר), ריקיטיקי,טאקילה התוססת,סיגמה, חברתי ל"בייתילדים" שני השנונה, הדוב מהיער, נוייתי המפרגנת, רני שהם, ריבול (שאותה אני מכיר מהתיכון....),מגית, רוניתרונן , פשטות מהלינה המשותפת, המתבוננת שכמו דנידין מעלימה את עצמה מהתמונות, אוזומה חברתי הוותיקה ואני לא אשן כל הלילה בגלל שבטוח ששכחתי (זמנית בגלל הסניליות) עוד המון חברים ושאני אשלם על זה........ אני מקווה שאמשיך לקבל ולחלק המון כוכבים ירוקים, להגיב ולקבל תגובות מהמון גולשים וחברים, להפוך חלק מהחברים הווירטואליים לחברים בשר ודם, להעשיר ולהתעשר, לאהוב ולהיות נאהב.
השיר הראשון ששלחתי לרשת בשנת 2002:
שלח שלח נשמתך על פני הרשת כי ברבות הימים תמצאנה. את הקובץ תפתח כפתוח בקבוק נטרפי-ים לאחר שנוגב מנתזי אלגוריתמים נוקה היטב מנשים זולות מאצות רעילות שדבקו בו באוקינוס הבייטים. בזהירות תפתח שלא תדבק בה מחלה שנגיף לא יחדור שלא תירטב ולא תוכתם וראה איש לא קרא בה אשה בה לא נגעה ונשארה צחה וברה
עדכון: אנשים ונשים קראו ובכל זאת אני חושב שבינתיים יצאתי בסדר פחות או יותר..... |