כותרות TheMarker >
    ';

    קן הירגזי

    In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.

    John Lilly

    יפה הבדידות המתועדת יפה

    16 תגובות   יום ראשון, 18/5/08, 07:47

     

     

    בין העננים הלבנים

     

    אתמול ראיתי סרט על נזירים בודהיסטים בסין. "בין העננים הלבנים". צילם אותו בחור אמריקאי שמגיע כבר חמש שנים לבקר את המורה שלו בסין ויצר קשר עם יושביו המתבודדים של המקום. הנזירים חיים בבקתות מקסימות בנויות על צלע הר ומשקיפות לנוף מיוער ועמקים ערפיליים. הם מבלים את יומם במדיטציה, חוטבים עצים, מטפלים בגינה, קוראים ולומדים. הם מתקינים ארוחות בריאות מתוצרת גינת הירק וליקוט פירות יער. יש גם כאלה שהם בעלי מזווה ובו קמח ואורז. בין המצולמים היתה גם נזירה אחת, נזיר זקן בן 87 שחי על ההר כבר עשרים שנה ונעזר בתלמיד צעיר ונזיר אחד שאומרים עליו שהוא נמצא בשלב האחרון לפני הארה. כמה שהם כולם שמחו לקבל אורחים.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/5/08 23:23:

       

      צטט: פו3 2008-05-19 20:16:04

      אני חושבת שזה מעין תהליך...לדעת לוותר ולהיות בפשטות של הרגע,

      ולאפשר לעצמך להתבונן ולא לרוץ .

      בויתור אחרי הרדיפה והזמן ובכלל מה שבחוץ(וזה נראה מה שהנזירים ויתרו)...יש רווח גדול

      מבינים שככל שאתה רודף אתה בעצם הולך אחורה.

       בחוץ צריך לשרוד.

      אי אפשר שכולם יחיו במנזר.

      ובשביל לשרוד אי אפשר להסתפק בלהתבונן - צריך לעלות למגרש.

      ולמשחק חוקים משלו.

      הכדור הוא עגול... והדשא של השכן ירוק. 

        19/5/08 20:16:

      אני חושבת שזה מעין תהליך...לדעת לוותר ולהיות בפשטות של הרגע,

      ולאפשר לעצמך להתבונן ולא לרוץ .

      בויתור אחרי הרדיפה והזמן ובכלל מה שבחוץ(וזה נראה מה שהנזירים ויתרו)...יש רווח גדול

      מבינים שככל שאתה רודף אתה בעצם הולך אחורה.

        19/5/08 12:23:

       

      *כשהבדידות מוארת זה חושך?

       

      *לפעמים חוסר סבלנותו של האדם קם לעזרו ואומר :די 

       

      * 

       

       

        19/5/08 12:07:

       

      צטט: avitaleshel 2008-05-19 00:58:30

      אני חושבת שאם אני הייתי חיה כך הייתי משתגעת לפני ההארה (או אולי זו ההארה?)

       

      הנזיר הזקן עשה רושם מחורפן. אבל שמח בחלקו. 

        19/5/08 00:58:
      אני חושבת שאם אני הייתי חיה כך הייתי משתגעת לפני ההארה (או אולי זו ההארה?)
        19/5/08 00:18:

      אוף אל תגלי את הסוף של הסרט

        18/5/08 23:23:

      נראה לי בגלגול הבא

      , אני אנסה ללכת לשם.

      הפעם האגו היה גדול מידי , ורציתי אקשן.

       

        18/5/08 23:18:
      גם ברמת גן יש כמה מנזרים סמויים מן העין
        18/5/08 23:14:

       

      נזירה זה טוב

       

        18/5/08 22:42:
      חיים טובים, טובלים בירוק.
        18/5/08 20:56:

       

      יאללה, תביא ניחושים... 

       

       

      צטט: קרמוקה 2008-05-18 20:33:12

      "נזיר זקן בן 87 שחי על ההר כבר עשרים שנה"

       

      אני מתורגל בקריאת קורות חיים וזה נראה לי קצת פישי... אותי מעניין מאוד מה הוא עשה עד גיל 67?

       

        18/5/08 20:49:

       

      צטט: רנרט 2008-05-18 19:09:08

       

      צטט: טמבורין 2008-05-18 08:54:32

       

       

      גם מצאתי איזה מוסר השכל מהחיים של הנזיר הזקן. לפעמים אתה מקדיש את כל החיים שלך ומחכה להארה, אבל במקום זה מגיעה הדמנציה.

      ורדית???יש כאן איזה זיק של רוע! זו לא ביקורת בונה,זו שמחת גילוי.

       האביר זיק דה-רוע!

        18/5/08 20:33:

      "נזיר זקן בן 87 שחי על ההר כבר עשרים שנה"

       

      אני מתורגל בקריאת קורות חיים וזה נראה לי קצת פישי... אותי מעניין מאוד מה הוא עשה עד גיל 67?

        18/5/08 19:09:

       

      צטט: טמבורין 2008-05-18 08:54:32

       

       

      גם מצאתי איזה מוסר השכל מהחיים של הנזיר הזקן. לפעמים אתה מקדיש את כל החיים שלך ומחכה להארה, אבל במקום זה מגיעה הדמנציה.

       ורדית???יש כאן איזה זיק של רוע! זו לא ביקורת בונה,זו שמחת גילוי.

        18/5/08 09:37:

      ראיתי פעם סרט אנימציה שתיאר את הנסיון שלנו לפתוח את דלת ההארה.

      אדם בתוך חדר סגור.

      כשהוא קטן, הוא לא מגיע לידית הדלת.

      אח"כ בגיל ההתבגרות הוא מתנפץ על הדלת ומנסה בכוח לפתוח אותה. ולא מצליח.

      אח"כ בהתבגרותו, הוא מנסה בתחכום לפתוח. ולא מצליח.

      ואז הוא זקן, וכושל ונופל. וברגע שמסתיימים חייו, הדלת נפתחת לבד, חרישית...

      ואז זה, כמובן, מאוחר מדי. 

        18/5/08 08:54:

       

       

      גם מצאתי איזה מוסר השכל מהחיים של הנזיר הזקן. לפעמים אתה מקדיש את כל החיים שלך ומחכה להארה, אבל במקום זה מגיעה הדמנציה. 

      ארכיון

      פרופיל

      טמבורין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין