לרגל העיצוב החדש של האתר, ראיון עם עופר שני, שהקים את NRG, ושימש יועץ תוכן ראשי בקבוצת מעריב.

"בעוד שגופים אחרים שפכו מיליונים בשלב חינוך הצרכנים, אנחנו נכנסים בשלב שבו יש כבר מסה של אנשים וכסף הזורם לאתרי האינטרנט", אמר שני ל"עין השביעית" ביולי 2004, מעט אחרי השקת האתר. כמעט ארבע שנים עברו מאז, ואולי פתיחת הבלוג הזה היא הזדמנות לבקש ממנו להיות המבקר של עצמו בדיעבד, על הקונספט, העיצוב, והשפה שהביא האתר, שסבלו לדברי המבקרים ממיקוד בעייתי, עומס וצבעוניות מוגזמים.  אז איך הוא רואה את עבודתו באתר ואותנו בכלל היום?

הקמת את האתר מאפס, גיבשת את הקונספט שלו, וגם היית אחראי להעלאת שוקס. מה היה החזון? איזה קהל עמד לנגד עיניך? האם נכון לומר שניסית לעשות אלטרנטיבה צעירה ופרועה לYNET? האם זה עבד?  ואם לא, למה לא?

כן, אפשר להגיד שהקמתי מאפס, אם כי למעריב אונליין הישן היה כבר טראפיק לא רע. מה שהיה חסר זה כיוון, שאיפות, ידע ויכולות הגשמה.

זה לא סוד שיש חפיפה בין גולשים אתרי התוכן בעברית. רבים מגולשי וואלה משתמשים גם בנענע ורבים מגולשי וואי נט משתמשים גם בוואלה וגם באנרג'י

קהל היעד שראינו לנגד עינינו הוא צרכן התוכן הישראלי כשהפוקוס היה בפנייה לגילאי 18-35

החזון שניסחנו לאתר היהdo more with your life כשמחזון זה גזרנו את העושר התכני והעושר הויזואלי. רצינו לשדר אווירת פרוספריטי, ואני חושב שהצלחנו. אני מזכיר לך שבתקופה ההיא לא היו באתרי התוכן העבריים ערוצים כמו: סטייל, ברנז'ה, רכילות, ניו אייג', יהדות. זו הייתה הבשורה של אנרג'י - שבמקביל לסדר היום החדשותי, יושב סדר יום נוסף, אלטרנטיבי, שמספק הצצה למה שקורה בזירות אחרות של החיים. לא הכל חדשות, לא הכל סופני, אפשר לעשות יותר עם החיים שלנו לא הייתה כוונה ליצור אלטרנטיבה צעירה ופרועה, ואולי אלה שחושבים את זה הם בעצם זקנים בעיני עצמם. רצינו ליצור אלטרנטיבה לסדר היום החדשותי הישראלי, ולספק במקביל לכל החדשות שגם ככה יגיעו ממעריב - סדר יום נוסף

מעולם לא הייתה אלטרנטיבה שהתקבלה בזרועות פתוחות, אבל אם לא היו צצות אלטרנטיבות אני חושב שהעולם היה מפסיק להתקיים.

אם תיכנסי לערוץ הניו אייג' באנרג'י תגלי 250 אלף משתמשים קבועים בערוץ, עם דיונים מעמיקים ורציניים בטוקבקים. זה אולי ערוץ התוכן היחידי בארץ שהצליח ליצור סביבו קהילה אמיתית.

היו מי שלא ידעו כיצד לעכל את העיצוב של NRG, הצבעוניות, העומס, התמונות ובעיקר השפה. מה המסקנות שלך מכך? בדיעבד, האם העיצוב היה נכון לדעתך? האם היום הוא היה מתקבל אחרת?

כגולש, ידעתי, שאני אוהב תמונות גדולות. ידעתי ואני עדיין יודע שפעמים רבות תמונות עדיפות על טקסט לגולש. תסתכלי על האתרים החדשים היום - כולם שמים תמונות גדולות. אפילו סי אן אן. אם הייתי צריך לעשות את זה היום, לא הייתי עושה פינות עגולות לתמונות. זה מקשה על העבודה היומיומית וגם לא נחוץ ומעמיס על הלוק. עם הגריד של האתר אני מאוד שלם. המבנה טוב ועובד מצויין לאורך כל חווית הגלישה מעמוד ראשי לאחרון העמודים הפנימיים

האם היה נכון לפעול במדיניות של סינון טוקבקים רק אחרי פרסומם בעליית האתר? ומה דעתך כיום על מתקפת הטוקבקים? (הערה: בדיעבד למדתי שזו טעות, היה סינון טוקבקים מהתחלה).

 זו לא הייתה המדיניות בהשקה. תמיד סיננו טוקבקים לפני פרסומם. כך עשיתי בוואלה, וכך גם בימיה הראשונים של אנרג'י. באתרי חדשות ישראליים זה די חובה, ברשתות חברתיות - פחות

כמה גולשים ייחודיים הגיעו לאתר בזמנים הכי מוצלחים שלו מבחינתך ביום?  האם זה הצדיק את ציפיותיך?

 לא זוכר, אני חושב שאיפשהו בין 150 ל250 אלף יוניק ביום

שוקס, שגם אותה הבאת לרשת, היא מהרשתות החברתיות הראשונות שעלו כאן, ויש בה כ250 אלף גולשים פעילים ביום. איך אתה מסביר את זה שלא רבים מודעים להצלחה  הזו? ולאן לדעתך צריכה ללכת רשת שוקס במציאות שבה רשתות חברתיות הן המיינסטרים?

אני לא חושב שיש בן נוער בישראל שלא מכיר את שוקס, שוקס פונה לדמוגרפיה ברורה ותוכנית המגירה שלנו הייתה שזה יהיה המותג שידבר לצעירים בבית מעריב. אני כל כך מרוצה מההצלחה של שוקס ומקווה שהיא רק תמשיך ותגדל. הכי חשוב שינהלו את הקהילה אנשים טובים שמבינים את היוזרים ומדברים בשפה שלהם. אני לא חושש מהמיינסרימיות של רשתות חברתיות, זה בסך הכל הפורמט בו צעירים אוהבים לתקשר היום

לסיום: איזה לקחים הפקת בעקבות תקופתך באתר? ומה לדעתך חסר באתרי האינטרנט הישראלים כיום?

שמעבר ללתכנן אתר טוב, צריך לדאוג שיאוכלס בעורכים מדהימים שיישארו בחברה לאורך זמן ולא יעזבו עד שהגולשים יתרגלו לאתר ויתאהבו בטון הפנייה שלו.

מה חסר באתרים ישראלים? כלום. אני חושב שאנחנו מציגים פה בארץ רמה גבוהה מאוד של תכנון ותפעול אתרי מדיה ותוכן. בתחום הקהילות והרשתות החברתיות יש לנו עוד מה ללמוד