הקולנועתון
פטפוטים על עשיית קולנוע זול
פוסטים פופולאריים
-
המוצרים שלנו יהרגו אותנו- על קפיטליזם ואושר
13/8/10 | 618 צפיות
-
יומן קולנוע- \"שכנות\"
22/2/09 | 753 צפיות
-
Whos the Boss
27/10/08 | 480 צפיות
-
הבדיחה על חשבון ה\"אוטור\"
1/11/08 | 757 צפיות
-
סיפור בהמשכים- "כשהזמן נעצר"- חלק 1
18/5/08 | 642 צפיות
-
short Film
5/9/10 | 424 צפיות
פוסטים אחרונים
סיפור בהמשכים- "כשהזמן נעצר"- חלק 1
כמים זורמים העומדים במקום, נראה המרחב שבין אספלט המנחת הרותח לאינסוף החיוור המעוטר גבעות ארגמן רחוקות. היא הופתעה בירידה במדרגות, רק קיטבג לכתפה וכובע מצחייה ירוק מהוה, מתחושת ההפתעה עם הנשימה הראשונה בדלת המטוס. הראש יודע מה שהגוף הספיק לשכוח. עוד שבת מהבילה וצפופה היא הדבר האחרון שיחלה לעצמה ורק עובדת היותה הביקור האחרון עודדה אותה מעט. זו הפעם האחרונה.אותו מלון, אותה העבודה, אותו החדר עם הנוף לקיר. "מול ים" זוהרות אליה אותיות שמו הנוצצות של הקניון, "שבת שלום" מברך הנהג, היא לא עונה רק מהנהנת. "זבל!" צועק המאבטח בצחוקו המתגלגל. פקיד הקבלה מתקפל במקומו אל מתחת לדלפק, מתחמק מכדור הנייר שעף לכיוונו וכבר מרגיש אותה מאחוריו. שבריר שניה לא יצוגי והיא כבר שם, יש לה חוש ריח מיוחד לזה. "זה לא מתאים" היא לוחשת על אוזנו "מצטער..." הוא עונה, נמלא זיעה קרה. "עוד פעם אחת...אתם עפים שניכם לתל-אביב " בנקישות קצובות של נעלי עקב-סיכה, היא מתרחקת על ים השיש הדהוי שהם שוטפים לה בפעם השלישית, מאז הבוקר. מיישר את תג השם, המאבטח עוד מחניק צחוקו בלב ומשתעל כשהיא חולפת לידו. שתי מוניות עוצרות ליד הדגל עם הברוש.על מזרון ים ורוד גורר ילד את אחותו הקטנה , דרך דלת מסתובבת. המאבטח מוציא עוד מזוודה מהבגאז' של המונית, מביט אל העומד להתרחש, כשהזוגות שועטים פנימה עם סיגריות.פקיד הקבלה מרגיש את מבטה מהקפה וקורא לאחראית שניגשת בחיוך עדין להוציאם בחזרה לחום על אף ההסתייגות. מהמעלית יוצאות עוד ילדות בבגדי ים צבעוניים ובחדר האוכל מרגישים כבר את העומס של הצוהריים. ”Mediterranean Coral 2008”. המים משתקפים בקפליה הלבנים, המסנוורים של יריעת פלסטיק ענקית הנמתחת לשפת הבריכה. היא משקיפה בדריכות על עבודת נטיעת השלט ממשרדה, על צג המחשב מרצדת תמונה חדשה, בשמלת ערב שחורה, היא עולה לאיטה לפייס-בוק. היא מציתה סיגריה. אין תשובה בפלאפון. היא יוצאת לפרוזדור. המנקה נבהלת בתחילה אבל שמחה להפסקת סיגריה. היא פותחת חדר והן יושבות על המיטה בחשכה סגולה, אור השמש חודר בקושי את הוילונות. "אין זמן להגיע לסופר, עובדים עד 15:00 וגם זה לא מספיק" בתוך השתיקה שמשתררת שולחת האשה המבוגרת יד אל שיערה, "את יפה מאוד". היא מסיימת עוד סיגריה ומשחררת אותה לחזור לעבודה. שעת דמדומים. שמש אפורה יורדת אל המים. היא מביטה בו מתקרב, בחולצת כפתורים בהירה, מגיש לה את הלימונענע הקפואה שהזמינה, היא מחייכת ומביטה בנמשים שעל אפו. הוא מתיישב על כסא פלסטיק לצדה. שיערה אסוף ברישול ומתייבש באוויר החם של סוף היום. "ביום ראשון אני על המטוס" היא מספרת לו ביובש, הוא שואל אם היא שבעת רצון ובלי שתענה הוא ממשיך קצת על עצמו. הם עוצרים מונית, הוא יורד קצת לפניה ומתכנן שיפגשו בערב. רעש חריקה צורמת של עקב-סיכה נגרר והיא כמעט נופלת, ממהרת אל התכונה בדלת הכניסה.אצל הילד הפקיד היא בודקת מה אירע, בלחש עצבני. הוא לא יודע מה לומר. המאבטח, האדום כולו, דוחק בדלת. מבחוץ כבר משתרך לו איזה תור.שיערה שכבר יבש, על כתפיה עוד זרוקה מגבת, יושבת על גדר ומעשנת, היא מביטה באנשים שנדחקים ומחכים לפתרון. בחיוך של לעג, האחראית לוחשת לפקיד והוא שותק ומביט בה מהצד, בטלפון, צועקת וצועקת ובינתיים המאבטח האדום מצליח. היא ניגשת לאורחים ומתנצלת, מציעה קפה וקוראסון. ילד קטן מדלג לה על הרגל, עוד החיוך על פניה, היא מועדת, זרועה השחומה נשלחת לאוויר ונתפסת במגבת. "תודה", היא מניחה ידה ביד הבחורה שעוזרת לה להתרומם. זרם המים החמים יורד על לחייה, היא טועמת את שארית המים המלוחים. ריצוד "מבט" על הוילון מהטלוויזיה, מוסט כשמצלצל הטלפון. חם, היא עייפה, הוא מציע לאכול דגים. מורידה מגבת, מברישה את השיער, בחלון אותו הקיר מהפעם הקודמת. "חלומות של פז חמוד..." היא מנגבת את עיניה במפית של המלון, מחזירה למקומה את השפופרת.כל הוילונות בחדר מוסטים, מהודקים למסגרת החלון באטבי מתכת. על הקיר תמונה אחת מפעם, שלה ושל הילד. על הארון תלויים בגדים מנוילנים. על השולחן ערמות מסודרות של מסמכים, קופסא וורודה עם כלי כתיבה, מחשב נייד, מדף עץ עליו מראה קטנה וכלי איפור חצי גמורים. על רגליה היחפות היא שמה כפכפים, מציתה סיגריה ויוצאת אל הפרוזדור. הכל כבר ריק, כולם הלכו הביתה, היא יורדת אל הלובי הראשי, מציעה למאבטח הפסקת סיגריה. הם יושבים על הגדר ליד הברוש בשקט. רק זמזום הצרצרים נשמע בחשכה ממול. לרגע הוא חוטף מבט, היא מזכירה לו מישהי שהכיר. לילה. רחש מים וטלויזיה מרוחקת.כואבת לה הבטן, זה לא הדג, אולי זה זיכרון חמוץ. על התקרה האפלה מרצדת השתקפות המיםהיא מסיטה את השמיכה ומביטה מהחלון. בין החלון לקיר ניתן לראות חריץ ארוך של נוף,פנסי הבריכה מדגישים כחול זורח, הרוח החמה מלטפת ענפיהם של הדקליםהיא חושבת על היום שעוד נשאר, שיעבור בין אנשים רבים...היא מריצה בראש את הנאום ואין לה שום תחושה של הצלחה, רק עצב בלי סיבה. מניחה לחיה על החלון ונשמטת אל שטיח שמריח מאבק. היא נזכרת בטיול ילדות, הליצן, מחייך בשמש, נראה פתאום כל כך דומה לאמא... הדמעות נספגות אל השטיח. חלק 1 |
תגובות אחרונות
-
משהאברהם00
בתגובה על ביקורת סרט- \"Into The Wild\"
-
סנייק
בתגובה על ביקורת סרט- Contact
-
jaco5
בתגובה על ביקורת סרט \"מילק\"
-
y2work
בתגובה על האח הגדול- המראה האולטימטיבית
-
החיידק הידידותי
בתגובה על ביקורת טלוויזיה- מקור לנחירה
-
ביבי דה קיד
בתגובה על ביקורת טלוויזיה- להקיא על אנה
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סיפור ממש יפה ומסתורי. אהבתי. בדרך כלל אין לי סבלנות לקרוא אבל במקרה שלך קראתי את הכל. תדעי לך שהחלק הראשון הזה יכול להיות סיפור קצר בפני עצמו, כי הסוף שלו ממש יפה ועצוב.
קבלי כוכב ראשון *