0

3 תגובות   יום ראשון, 18/5/08, 15:21
"אתה חייב לעזור לי" התקשרתי למח"ט. "אני כבר לא יכול יותר, אני חייב חופש מהעבודה".
אני עובד בחברה אמריקנית, וכיוון שמבחינתם כל הלוונט יחידה אחת היא, הוקם המרכז בלבנון, והבוסית שלי יושבת בביירות. אנחנו מתכתבים במייל, והכל יכול היה להיות נפלא, לולא אהבתה הרבה לשליטה טוטאלית. הצ'אט שלה פתוח כל הזמן, ואני ושאר העובדים מנוטרים און  ליין. חופשות ניתנות במשורה, וגם כשאנחנו סוף סוף בחופש, זה עם הרבה נקיפות מצפון.
ואז צץ בי הרעיון: אם הבוס לא נותן לך חופשה, ייצר לך חופשה בעצמך!! 
"בוסית יקרה" כתבתי לה, עקב במצב המתוח משהו באזורנו, שבוודאי לא זר לך, נקראתי לפתע לשירות מילואים. ביום ראשון אעדר מן המשרד, כנראה לשבוע, אך אם יהיו שינויים אשגר לך הודעה". ('אנא שימי לב', הוספתי בליבי, 'שגם שיגור אחר דינו כהודעה').
יצאתי מהצ'אט, סגרתי את תבת המיילים, כיביתי את המחשב, והלכתי. תענוג!! אני בחופש!! חוקי, ארוך ומהנה!! (זה הזמן להבהיר לכן - כן. אנחנו נהנים במילואים!!)
את מה שקרה אחר כך הצלחתי להבין בעקבות איסוף העובדות אחת לאחת, עד קבלת התמונה המלאה:
עוד באותו יום, לאחר ששלחה אותי, בהלם מוחלט, לדרכי, התקשרה הנ"ל לרובע דחייה הסמוך לשיחת עדכון: "הצבא הישראלי מתכנן מתקפת פתע. יש גיוס מסיבי וחשאי של אנשי מילואים".
החוליה הבאה בשרשרת היתה של המודיעין הישראלי. בבור, אי שם, שברו טובי המוחות את ראשם, ולא הצליחו למצוא שום סיבה נראית לעין לתנועה מוגברת של כוחות חיזבאללה לכיוון הגבול, ולתפיסת עמדות שולטות בביירות. איש בצד הישראלי לא הבין מה פשר ההתכנסות הבהולה ברובע דחייה, שהמשכה בגיוס כללי. מה הם יודעים שאנחנו לא?
המסקנה המתבקשת של המודיעין הישראלי היתה ברורה: החיזבאללה מתכנן מתקפת פתע מסיבית על העורף. למודי נסיון רב שנים על מתקפות פתע שלא היינו מוכנים להן, הועברה ההערכה לגורמי הביטחון הבכירים, ובמבצע חשאי, על מנת לא ליצור בהלה בציבור, חולקו מסכות אב"כ לכל אזרח מחדרה צפונה. חיילי מילואים קיבלו צווי 8, ולאחר אימון מזורז בן יום בצאלים, ובחסות החשכה הועלו לגבול הצפוני.
הלבנונים התעוררו לבוקר מתוח, כשמולם מאות קני תותחים, ושיירות טנקים מחכות לפרוץ את הגבול.
המידע שהועבר לחיזבאללה ולסורים היה חד משמעי: "הישראלים מתכננים מתקפת פתע".
הידיעות מהחזית הפכו מדאיגות מרגע לרגע. אני לתומי עוד חשבתי שגיוסי למילואים הוא סתם צירוף מקרים אומלל, ותזמון לא כל כך טוב. הודעתי בבית שיש עצור יציאות, וחיכינו.
הבוסית שלחה אס אם אס תמים לשאול מתי אני חוזר. השבתי שלא ידוע, והמסקנה בצד השני היתה ברורה: התקפה עכשיו!!
כמה אלפי טילים מאוחר יותר, שני הצדדים טענו לניצחון, להשפלת היריב ולחיזוק ההרתעה. חזרנו למשרד עייפים ומרוצים.
דרג את התוכן: