0
כרגיל בימי ראשון, שלחתי לו הודעת SMS של שבוע טוב, והוספתי שאני מתגעגעת. תוך שעה בערך הוא היה אצלי, מחכה לי בשער. ישבנו יחד בערך שעתיים. הוא כל כך שמח שאמרתי שהוא נעשה חסון ושרירי יותר. פתאום בחור, כבר לא ילדון אבוד. במשך 5 שנים ליויתי אותו בכל צעד, בכל תסכול, בכל פעם שהלך לאיבוד. אני הושטתי יד, והוא אחז בה. אלא שבשבילי זה היה כמו ההפך, שהרי גם אני אחזתי בידו. כל כך משמח אותי לראות שהפך להיות בטוח בעצמו, מתכנן את דרכו, עובד בשתי עבודות, גר בשכירות!!!! סופסוף הוא יצא מהכוך הקטן שבו גרות 5 נפשות, והוא מעז לפלס את דרכו! אחרי כל כך הרבה שנים שבהם ניסיתי ללמד אותם שלא לבזבז יותר ממה שאפשר, הוא היה גאה לספר לי שהוא חוסך בכל חודש, ואין לו אוברדראפט. גאון, גאון! אני מתה עליו. אני יודעת שכבר כתבתי עליו מתישהו, ואם הייתי מרשה לעצמי הייתי כותבת הרבה יותר. |