ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
פורטיסהד. דאוס. Death Cab for Cutie .
עוד מוסיקה טובה חדשה שממשיכה להגיע ב-2008 . שלושה הרכבים, לא חדשים אבל עדיין לא-ותיקים-מדי, כל אחד מהם נושא על גבו קו מוסיקלי שמשתנה לאורך השנים, ועדיין מצליח לרתק.
*
דאוס, Vantage Point הרבה דברים טובים יוצאים מבלגיה, יחסית לארץ שטוחה ומעט-משעממת. שוקולד טוב (למי שאוהב), בירות חזקות, ערים ציוריות, סופר מתח מהמשובחים, זמר "צרפתי" שאין שני לו, וגם - dEUS , אחד מהרכבי הרוק המסקרנים מאז אמצע העשור הקודם. עם הרכב שכולל סולן ציני-רומנטי-עצבני (טום ברמן), כנר שהוא גם אלוף בלגיה בסקווש (קלהאס ג'זונס) והשפעות מוסיקליות שנעות החל מפרנק זאפה, דרך ולווט אנדרגראונד וכלה במוסיקת פולק חדשה, דאוס פשוט לא יכולים לשעמם. Vantage point , אלבומם החדש, דווקא שואב יותר משנות השמונים, בעיקר בצליל הקריר והמרוסן יותר. טום ברמן, כהרגלו, לפעמים שר ולפעמים מדבר מהר על רקע המוסיקה. וכדאי מאוד להאזין למילים ברוב קשב; השירים כאן נעים בין הטובים למעולים, טקסטים חכמים, מפוכחים, תמיד מעניינים. הנה Popular culture שסוגר את האלבום, מבט מריר על התרבות האמריקאית שלכאורה אין בלתה, וההחלטה המודעת להפנות לה עורף :
Let me tell you a thing
...
And I was thinking, well hey
כמה קטעי וידאו : - Slow , מתוך Vantage point - The architect . - Right as rain , מתוך האלבום הראשון, Worst case scenario , בדואט מצמרר . - Fell off the floor , man בהופעה . קצת מהטירוף הישן שקהה עוקצו.
פורטיסהד, Third
"אין כאן כלום, זה ריק" , אמרה לי המוכרת הרזה-מדי (אך החיננית בדרכה המיוחדת) בחנות הדיסקים. "הקופסה של הדיסק ..." התחלתי , "לא , המוסיקה עצמה. אין בה כלום. זה פשוט לא זה. זה לא פורטיסהד" , חתכה אותי נחרצות. * מאז ששמעתי את Third של פורטיסהד בפעם הראשונה, נבוך ומבולבל כמו תייר ששומע משהו מאוד יפה בשפה שהוא לא מבין מילה ממנה, אני מגשש אחר דרכי באמצעות חברים וכותבים, מחפש את הפירצה דרכה אחדור לנבכי המוסיקה באלבום הזה. וזה מאוד לא קל. Third גרם למבקרי המוסיקה להזיע קשות בחיפוש אחר מטאפורות הולמות, חלקם התלהבו מאוד, חלקם הסתייגו, על דבר אחד הסכימו כולם: זה אלבום קשה ומאתגר, שנות-אור ממה שפוריטסהד הציגו בעשור הקודם. * "קודם תלמד לצייר סוסים וכפות ידיים, אחר-כך תעבור לאבסטרקטי" , גורס משפט שהודף את אמני-האינסטנט שצוללים למעמקי האמנות המופשטת, כשאמתחתם ריקה. פורטיסהד יכולים עכשיו בלב שקט להרשות לעצמם לטייל במחוזות המופשטים של המוסיקה. בעשור הקודם הם לימדו את העולם דבר או שניים במוסיקה עשירה, סמיכה, רבת-רבדים, ואפילו מתוזמרת לעילא. הנה עוד מקרה קלאסי של עטיפת דיסק המרמזת על תוכנו; הספרה 3 שזורה באות P , רקע כהה ומונוכרומטי. וכך המוסיקה: קודרת מאוד, מונוטונית. פה ושם, מתוך האפלה, מאירה קרן שמש בדמות מלודיה קצרה, כמה צלילי גיטרה, ונסוגה בחזרה, משל היתה צמח עיקש שבוקע מבין מרצפותיו של בניין נטוש ומפחיד. * אני קצת חשדן, מראש, כשאני נתקל באלבומים כאלה. המונוטוניות שלהם אינה לא רק מוסיקלית, אלא גם רגשית. אני לא יודע מה המנעד הרגשי שקיים בין ייאוש, תסכול, עצב ותחושת אבדן, אבל בת' גיבונס מכסה אותו היטב. * מתוך Silence שפותח את האלבום, באוירה לא-עולצת בעליל.
Empty in our house
ומתוך Nylon smile ,
I'd like to laugh at what you said but I just can't find a smile I wonder why you can't I struggle with myself hoping I might change a little hoping that I might be someone I wanna be
* אבל אני מתיידד בהדרגה עם Third של פורטיסהד, בדיוק בגלל שזה פורטיסהד. אני מרגיש שמשהו חבוי שם, מתחת לקול של גיבונס. ואת הכשרון של אדריאן אוטלי וג'ף ברואו אי-אפשר להעלים, גם אם נראה שהם מתאמצים. יכול להיות שעד שאתחיל להנות יגיע תורו של Fourth , אבל זה בסדר. אני אופטימי, שזה דבר קצת משונה להגיד בהקשר של האלבום הזה.
Death Cab for Cutie, Narrow Stairs . ההרכב עם השם הכי מוזר הוציא את האלבום הטוב ביותר של 2008 עד כה . ואולי בכלל. DCFC ממדינת וושינגטון פעילים כבר 11 שנה, אינדי אינטיליגנטי שחוטא לעתים בשעמום-קל, אבל לא הפעם. מדרגות צרות החדש מורכב מאחד-עשר שירים רצופים שהם מסע מוסיקלי נהדר. מתחילים עם Bixby Canyon Bridge , שיר סוחף ויפה שממשיך משם ל - I will possess your heart , יצירה אפית "קטנה" של שמונה דקות. באס בשרני ופסנתר שמשתרגים זה בזה, וקולו הבהיר והמדוייק של בן גיבארד שמופיע לפתע ומכריז : How I wish you could see the potential,
צריך לומר כמה מילים על השירה של גיבארד: שירה כל-כך יפה וצלולה היא מצרך נדיר במוסיקה מהסוג הזה. דור שגדל על מורשתו של קורט קוביין, לפיה ככל שפחות מבינים, כך ייטב, צריך להיות אסיר-תודה לסולנים כמו גיבארד. אפשר להבין כל מילה שהוא שר, יש לו דיקציה ו - Phrasing נהדרים. וכל זאת כמובן היה בחזקת בלתי אפשרי לולא ההפקה של גיטריסט הלהקה, כריס ואללה (ככה קוראים לו , Walla ) , הפקה מושחזת שמאירה בפנס חזק כל אחד מהכלים בנפרד ואת כולם יחד, מבליטה יפה את קולו של גיבארד ואת הבאס של ניק הארמר, ובאופן מפתיע (וצנוע) לא זורקת את הגיטרה לקידמת הבמה. Narrow stairs הוא מהאלבומים הקצרים-מדי, שזו ברכה נדירה בימינו. ארבעים וארבע דקות של חסד, ואחרי כמה האזנות מומלץ גם לפנות לדף המילים ולגלות את הטקסטים הלא שגרתיים.
מתוך Twin size bed
You look so defeated lying there in your new twin size bed.
ומתוך the ice is getting thinner , שיר נטול-תופים ונטול-חמלה שסוגר את האלבום, ומספר על פרידה מתקרבת, ידועה מראש ובלתי נמנעת.
We're not the same dear as we used to be
לריקי, בועז ודנה, תודה .
|
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
rikyc
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
shulamit
בתגובה על סיפור העין
sexatraf
בתגובה על מגלידות ועד סקס בבוקר - חמש המלצות חורפיות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חויה של פעם בחיים , לא ?
כתבתי כאן לפני כמה חודשים על ההופעה של פורטיסהד בניו-יורק, שהונצחה ב - DVD .
אחת ההופעות החזקות ביותר שראיתי במדיום הזה. בכל ז'אנר או תקופה שתבחר.
Ifatsho
Brazil
תודה ,
וגם -
cheers
כן, באולם ישן ומרשים, בו ראיתי גם את מוריסי בהופעה מעולה בערך באותו זמן
הופעה מרשימה, אפלה, מצויינת, של פורטיסהד ,חלק מ-טור שייתכן שהיה אפילו ראשון, בטח הראשון שאחרי אלבום הבכורה אני חושב, טור בערים באי הבריטי שליד הים, סי-סייד טור.
את דאוס גם אני ראיתי פעמיים, בפעם הראשונה באמצע שנות התשעים, הופעה כפולה עם פלסיבו בגלזגו, במקום מיוחד שיש בו קשתות- מנהרות מקושתות- מתחת לפסי רכבת ישנים, היה חזק, פעם שניה לפני שנתיים שלוש אבל בזאפה
מעניין... תודה..
רק חסר ליד בירה - לף... (-:
ראית את פורטיסהד באדינבורו באמצע שנות התשעים ?
(מגרד בפדחת) .
אני חושב שהייתי תורם איבר מגופי (לבחירתי, לא כל אחד) בשביל להתחלף איתך.
יש עוד אחת (לפחות) בתגובות כאן שהיתה מסכימה איתי, אני סבור.
את דאוס ראיתי פעמיים בארץ.
פעם אחת במועדון התיאטרון ביפו, נובמבר 99 , מין תקופת אופוריה של "סוף המילניום". היה פעם דבר כזה. הופעה של פעם בחיים, מהתו הראשון ועד לאחרון .
פעם שניה לפני שנתיים (או שלוש?) בהאנגר בנמל, הופעה הרבה יותר רועשת וקצת פחות מעניינת .
אני חושב ש-ארט רוק הוא מושג שהתחיל עם ה-רוק המתקדם, שפשוט קראו לו גם לפעמים "רוק אמנותי" וזה לא היה מופרך, רק הקלידים של ריק ווייקמן אחר כך, ושל קית' אמרסון. הפאנק חיסל את זה. אחר כך נכנס המונח ארט גם למקצת הדברים של הפוסט פאנק של שנות השמונים, אפשר לומר WIRE כדוגמא. אני חושב שכיום הכוונה לרוק שאינו מיינסטרים, שהוא יותר מתוחכם, קצת יותר ניסיוני אולי, קשה לחשוב על דוגמאות. יש מושג קצת יותר מוצלח שגם הוא בעייתי הקרוי פוסט רוק וכולל בתוכו את מוגוואיי למשל, את טורטוייז, דברים שעושים עם מוזיקה בעיקר, שהוא לא רק ולא בדיוק רוק, טוב, נו, אחר כך זה התחיל לפשוט את הרגל, ואני מתחיל להסתבך כאן, אבל ניסיתי לעזור, בוא נסגור על זה שהמוזיקה של דאוס היא לא בדיוק מה שיתנגן לך בגלגל"צ, ויהיו גם יציאות סוערות או בודקות גבולות לפעמים, אם כי, שוב, דאוס, פחות ופחות הולכים על הקצה אלא יותר ויותר בתלם...
אני מתחיל להכיר לאט לאט את הדמויות כאן, בקפה, יותר טוב, אז אני מבין שיש טעם טוב, ויש עניין גדול בחמצן המוזיקלי הממכר.
קודם כל, העטיפות יפות ומוצלחות מאוד, אני כמובן נופל ברשת של המינימליזם הבריסטולי עם ה-P וה-3, אבל גם רישום יפה אצל דאוס וצבעוניות מרשימה אצל דת' קאב.
מצחיק, אני בדיוק מתכנן משהו עם שיר של דאוס. הם בסדר. עוד לא הקשבתי לחדש וגם לחדש של דת' קאב, אבל שניהם מוכנים בתיקיות, כמו החדשים של רוברט פורסטר, ליידיטרון, גונזאלס וכ"ו. את הפורטיסהד האחרון יש לי באוזניים כבר הרבה זמן, הוא טוב, הוא חזק, הוא לא קל לעיכול, הוא מיוחד. גם אני מעביר את השיר מכונת יריה, טו מאץ'.
את פורטיסהד ראיתי בהופעה, וזה לא שכיח, באמצע שנות התשעים באדינבורו, היה נפלא, גם את דאוס ראיתי, עם פלסיבו, באותו הזמן בערך או שנה אחר כך. הם נהיים פחות פסיכיים אבל הם בסדר. דת' קאב פור קיוטי הם אחלה, אני מאוד בעדם, וממליץ גם על דברים קדומים יותר, שאתה כנראה מכיר.
את גולדפראפ החדש שמעת? את הראדאר בראדרס החדש? את SWELL החדש? יש גם בוקסה של סיינט אטיין, אי.פי של פור-טט... איזה כייף, צלילים חדשים באוזניים, ופוסט כזה יפה ומעורר אוזניים
מה זה ארט רוק ?
(פינת המיתּמם. ובכל זאת. אף-פעם לא באמת הבנתי מה זה)
טוב, הקשבתי לדאוס החדש שלוש פעמים - מלבד המון השמעות ב88 ואני מרגישה מוכנה למסור שפופ קלצ'ר הוא המנון רוק משובח, שמלבדו יש עוד כמה שירים טובים, וכל היתר בסדר, קצת ארט רוק משעמם.
(הכי טוב לצחוק על היהודים הבלגים) .
ומאז תזמורות אורות החשמל או תמרונים תזמורתיים בחשיכה (אבוי) לא נשמע שם כה נוראי במקומותינו. אגב, לפי wiki , מדובר איזה שיר מהסיקסטיז .
לא מסכים איתה בכלל (תודה על התיווך, אגב) .
על הבלגים אמר פעם הבדרן דפרוג' באחד המערכונים שלו
למה אתם כל הזמן צוחקים על היהודים, יש גם את הבלגים.
אני כבר מזמן מאוהב בצליל של ההרכב "מונית מוות לחמודות" או משהו כזה אם אני מבין נכון (אולי הגיע הזמן לחזור ולתרגם שמות של הרכבי מוסיקה זו הייתה תקופה משעשעת הרבה יותר מהיום)
לא מותק, מחר.
מתמללת אותה בלייב:
"שאין בה שום דבר, יומיומית כזו, אין בה שום דבר שיכול לגרום לך איזשהי תחושה, שלאמ עוררת בך שום דבר, אף תחושה. אם זו התלהבות, כעס או גועל או וואוו, זה משהו הכי יומיומי. הם לא מתאמצים לעשות משהו מיוחד. לטוב ולרע."
ומהי "מוסיקה חסרת אומץ" ? לא ברורה לי האבחנה הזו .
אני חושב שהמוסיקה שלהם מצויינת (לא יודע אם הנגנים אמיצים או לא) .
אני יודעת, בגלל זה בחרתי בו.
קשה מאוד, זאת לא אכחיש. נשגב ועילוי? כנראה גילית כאן משהו שאני עדיין לא .
"מכונת יריה" שהזכרת ברמז זוכה אצלי קבוע ללחיצת Skip , ובדיוק אתמול שאלתי את עצמי האם אי-פעם שיר מתוך third יזכה אצלי לרבע ממה שאני מרגיש כלפי שירים כמו It could be sweet או It's a fire .
אגב, אירוניה מסויימת בציטוט שחתמת איתו - הוא לקוח מתוך out of season של גיבונס, ומנוגד לחלוטין לרוחו של Third .
לא שוכח בכלל, צ'יפס שמן (בכל המובנים), נתון בפינכת קרטון ונוטף מיונז.
רק בריאות .
פורטיסהד הם בין הלהקות האהובות עלי בעולם. גם במוזיקה שיש הקוראים לה מוזיקת בתי קפה הם צמררו אותי. האלבום החדש הוא גם קשה מאוד, וגם נשגב ועילוי בצורה שקשה לקפל במילים. מכונת ירייה בלתי פוסקת של מוזיקה וכאב ומילים, ובת' גיבונס, הזמרת המופתית הזו.
God knows how I adore life
והצ'יפס הצ'יפס... אל תשכח את הצ'יפס הבלגי, השמנוני והנפלא.
וכמובן תודה על רגעי המוסיקה והאומנות והחסד. תודה תודה.
את לא בירושלים היום ?
(כנראה שלא...)
תודה לך מותק.