הרהור
פוסטים פופולאריים
-
על "חמדנותם" של העובדים הסוציאליים
28/3/11 | 887 צפיות
-
תקשורת ונתוני הרוגים מתאונות דרכים
23/8/09 | 2581 צפיות
-
בגידתה המנומקת של שלי יחימוביץ'
23/3/11 | 2710 צפיות
-
סושי
12/7/08 | 912 צפיות
-
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע
4/6/08 | 2408 צפיות
-
למידה כנסים וטכנולוגיה סיכום
17/2/08 | 529 צפיות
פוסטים אחרונים
- יונתי בחגווי הסלע- על מדרש יונתי של מאיר אריאל 5/8/14
- שיט על ה saone היום החמישי 28/10/13
- שיט על ה saone היום הרביעי 5/9/13
- חי באהבה- לילה לבן בפרדס חנה 15/8/13
- שיט על ה saone היום השלישי 5/8/13
- שלוש אצבעות מתחת לטבור 7/7/13
הליכה בשדות רמת רחל
יום ברמת רחל. שינוי ארגוני גדול. ואפילו חשוב. במשרד הרווחה. ובדרך חזרה עצירה. אנדרטת הזיתים. זורקת אותי חזרה לחורף ההוא של שנת 91'. לטיול לאנדרטה בשלג. והכל היה לבן. והכל היה מושלם. והכל היה טהור. ואיך הרנו 4 בקושי הצליחה לסחוב חזרה. והנוסטלגיה שלי הזכירה לי את שירו הנוסטלגי היפה להפליא ומתאר להפליא של פנחס שדה: הליכה בשדות מרמת רחל לצור בח'ר האושר הוא ללכת בזוהר השמש השוקעת של סוף הקיץ כאילו הולך אתה בשדה בעמק יזרעאל, ואתה כבן 16 וכאילו כל החיים, כל החיים, עדיין האהבות, הכאבים, המתיקות אי אפשר לתאר את השלווה הזאת השמיים, הרוח, האדמה החומה רק אלוהים יודע ממערב משתפל ויורד חורש ירוק אורנים וברושים נעים לאט ואתה הולך לבדך בעולם בשדה בשמש השוקעת של סוף הקיץ איש בסתיו חייו ובוכה |
תגובות אחרונות
-
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
-
א ח א ב
בתגובה על יונתי בחגווי הסלע- על מדרש יונתי של מאיר אריאל
-
אוריברעם1
בתגובה על תרגומים של "בלוז ההלוויה" של אודן
-
קלואי*
בתגובה על סבתא מגילה מכינה מרק חוביזה
-
ורד אוריאל
בתגובה על שיט על ה saone היום החמישי
-
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא חושבת שזה שקרי.
שים לב לשורה
כאילו כל החיים, כל החיים עדיין
האהבות.... (לא זוכרת)
מדובר על הנעורים כשהדברים עוד לא קרו
עוד לא היו האכזבות, עוד לא היו הכאבים, עוד לא היו הרמיסות
כל החיים עדיין (לפניו כמובן)
והוא אומר את זה ממבט של איש בסתיו חייו שהולך לבד בשמש השוקעת ובוכה
(על ההחמצות, על הכאבים, על כל מה שהיה יכול להיות ולא היה)
מודה שכל פעם שאני נזכרת בשיר הזה (שאצלי מתנגן בראש בעל פה), עולות בי דמעות. שיר נפלא. וקלאסי. כי הוא מתאים לכל אדם. בכל מקום בעולם. מעגל החיים זהה גם אם זה בהימלאיה או בעמק הלואר ולא בשדות עמק יזרעאל בשנים ההן.
תמיד הנעורים עם ההבטחה והזקנה עם האכזבה.
נפלא.
תודה שהבאת וככה אפשרת לי לשוב ולטעום אותו ולחשוב עליו.
"כמו להסתכל מהר גבוה אל נקודה רחוקה, מעבר למספר רכסים, בלי לראות את הואדיות שבדרך."
זה יפה זה אילן.
רגע אסתי. קודם כל נדמה לי ששנינו מסכימים על יופיו של השיר והתיאור הנפלא וההדרגתי בו מתברר הפער- איפה אני היום, איפה הייתי אז. זה מתחדד על רקע הנוף הנפלא.בעיני נוסטלגיה איננה מילה שלילית. אבל יש בזיכרון הזה, האידיאלי של העבר, משהו שיקרי. כמו להסתכל מהר גבוה אל נקודה רחוקה, מעבר למספר רכסים, בלי לראות את הואדיות שבדרך. לגבי ההתבכיינות אני מסכים איתך. זה בכי של כאב, של געגועים. לא בדיוק רחמים עצמיים.
אפשר לשנות את מה שכתבתי?אחד השירים האחרונים של פנחס שדה. אולי אפילו אחרון.
למה מתבכיין? למה נוסטלגי?
חשבון של אדם שרואה בימיו האחרונים את נעוריו המופזים.
קראתי את השיר הזה באחת האזכרות של אבאשלי שגם הוא הלך בשדות של עמק יזרעאל.
אני רוצה להגיב.
עכשיו אני מתרגשת מדיי.
מכיר היטב את הקיבוץ והנוף המדהים הנשקף שם ,
מהפינה בה עורכים חופות בלילות הקיץ.
יופי של מקום ,
יופי של שיר .