יום ברמת רחל. שינוי ארגוני גדול. ואפילו חשוב. במשרד הרווחה. ובדרך חזרה עצירה. אנדרטת הזיתים. זורקת אותי חזרה לחורף ההוא של שנת 91'. לטיול לאנדרטה בשלג. והכל היה לבן. והכל היה מושלם. והכל היה טהור. ואיך הרנו 4 בקושי הצליחה לסחוב חזרה. והנוסטלגיה שלי הזכירה לי את שירו הנוסטלגי היפה להפליא ומתאר להפליא של פנחס שדה: הליכה בשדות מרמת רחל לצור בח'ר האושר הוא ללכת בזוהר השמש השוקעת של סוף הקיץ כאילו הולך אתה בשדה בעמק יזרעאל, ואתה כבן 16 וכאילו כל החיים, כל החיים, עדיין האהבות, הכאבים, המתיקות אי אפשר לתאר את השלווה הזאת השמיים, הרוח, האדמה החומה רק אלוהים יודע ממערב משתפל ויורד חורש ירוק אורנים וברושים נעים לאט ואתה הולך לבדך בעולם בשדה בשמש השוקעת של סוף הקיץ איש בסתיו חייו ובוכה |