החדירה של עולם התקשורת לעולם המשפט לא תמיד עושה טוב. כמו לכל דבר יש לקשר הקיים בין התקשורת ובין עולם המשפט, גם יתרונות, לצד חסרונות בולטים מעצם החשיפה לתכנים מקצועיים. 

הפעם אני מבקש לקחת את הדיון לפערים העלולים להתרחש בין מציאות עובדתית קיימת ובין אמפטיה של תקשורת, בהקשרים שבעת האחרונה אנו נחשפים להם יותר ויותר, סביב שאלות אתיות, ועקרוניות שמעוררות בלב כולנו התיחסות לערכי מוסר וערכים חברתיים, באותם מקרים שבהם אדם לוקח את החוק לידיו, ומחליט להרוג מתוך רחמים את קרובו, או לרצוח את אבי המשפחה כדי להגן על אם מוכה וכהנא מקרים אחרים. 

בסוף השבוע הוקרן בטלויזיה במסגרת תכנית סוף השבוע עם יאיר לפיד,  תכנית שעסקה בפרשת כוונת התאבדות משותפת של שני בני זוג ניצולי השואה מיקלוש וקטי גל, אשר בתחילת שנות השבעים לחייהם גילו כל אחד מהם בתורו כי חלו במחלות סופניות. השנים אזרו עוז והחליטו בדעה צלולה ,כך תואר האירוע, לשים קץ לחייהם על מנת שלא יפלו לטורח על ילדיהם. 

השנים טקסו עצה משותפת, ואגרו במהלך תקופה נמשכת כדורים אותם בקשו לבלוע בצותא ובכך להביא קץ על חייהם מלאי התלאות והחויות הקשות אותם סחבו איתם עוד מימי מחנות הריכוז מזמן מלחמת העולם השניה. והנה, בסופו של יום, לאחר שגמלה ההחלטה בלבם, כתבו בני הזוג מכתב פרידה מיקירהם ונטלו כל אחד 45 כדורים, שצריכים היו להספיק למות של כל אחד מהם . 

  וכאן מתחיל הספור הנוגע בשאלה האתית החיונית ביותר בהקשר בו התעוררה הסוגיה. מסתבר כי לאחר שהאשה קטי נטלה את הכדורים היא גם נורתה בידי בעלה מיקלוש. הבן שהגיע לבית הוריו מצא  את אמו מתה ומתבוססת בתוך שלולית דם , בעוד אביו מקילוש נמצא במצב של עלפון מתקדם, אך עודו בחיים. 

לאחר שהאב נלקח לבית החולים, נעצר בחשד לרצח אשתו.

 כאן נכנסת לתמונה התקשורת. במסגרת הראיון שערך כתב הטלויזיה גיא פלג עם מיקלוש, העלה הכתב על נס את מסכת היסורים שהיו נחלתו מאז היותו נער ועד עצם היום הזה. מיקלוש שיתף ויצר אהדה גדולה בלב של כל אחד ואחת מהצופים, בתלאות שהיו נחלתו מאז הכיר את אשתו קטי בגיל נעורים, ומאז נכפתה עליו הפרידה מהבחורה שכל כך אהב, עת נפרדו הדרכים ביניהם כך שכל אחד הופנה למחנה ריכוז אחר. המשך הדברים התיחס למפגש המחודש של שניהם אחרי המלחמה ובהחלטה שנדמה שהיתה בלתי מתפשרת, למסד את קשר האהבה של בני הזוג בנישואים כדת וכדין ובהקמת בית ומשפחה בישראל. 

בליל האירוע,  הסתבר כי מיקלוש ירה כמה יריות בגופה של רעיתו האהובה קודם  שהעלפון השתלט עליו. כאן נכנסת לתמונה השאלה כיצד יש לנהוג בו.

והנה  מיקלוש סיפק הסבר כי למעשה את הירי שהוא ביצע באשתו האהובה כל כך התבצע רק לאחר שהגיע לכלל מסקנה ברורה שאשתו אינה עוד בן החיים. כמו רוצה לעשות מהן "וידוא הריגה" או להוציא את תסכולו מהנסיבות שהחיים לא יחזרו יותר, שהרי גם לגבי דידו היה צפוי אף הוא למות מנטילת אותם הכדורים.

 גרסתו של מיקלוש כפי שנשמעה בטלויזיה לא משאירה לי כל ספק באשר לנסיבות המצדיקות ניתוק מוחלט משיקולים תקשורתיים, יוצר אמפטיה לאיש ובין הנסיבות המתוארות על ידו עצמו.  מיקלוש חזר וטען במהלך כל הראיון עמו שאינו יכול לסבול את המחשבה שהוא חשוד ברצח אישתו. אם אמנם אינו יכול לסבול את המחשבה הזו, הרי שעומדת לו האפשרות לצאת זכאי בדין . בשונה ממצב שבו הוא מבקש חמלה ממערכת המשפט נוכח הנסיבות הקשות שהביאו את בני הזוג לכלל דעה שברצונם לשים קץ לחייהם.  

אם אמנם אמיתית גרסתו של מיקלוש, הרי שהאשה מתה מתוך מעשה ההתאבדות עצמו שבבליעת הכדורים ולא מכדורי האקדח. ברור שאם ירה מיקלוש ביצור מת, לא בוצעה על ידו מבחינה משפטית רציחתו של אדם וככזה יצא זכאי בדין.  מצד שני, אם יסתבר כי האשה מתה בגלל היריות שנורתה בידי בעלה האוהב הרי שאז באמת יש נסיבות אחרות לגמרי, שגם אם תרצה לומר שאין כאן עבירה של "רצח" (ואינני נכנס להיבטים המשפטיים איך מוכיחים קיום רצח) הרי שיש בודאי ובודאי יחוס של עבירת "הריגה" שהעונש בגינה בהחלט יכול וצריך לטעמי להביא להרשעתו של מיקלוש ואפילו להכניסו לכלא עד סוף ימיו. 

כאן המקום להזהיר מהתערבות התקשורת. התקשורת יצרה אמפטיה. אני בהחלט הצטרפתי בעצמי לאמפטיה הזו לגבי גורלו של האיש. אך בודאי שבמקום בו קיימת גרסה עובדתית מסוימת של האיש, יש חובה להתמודד איתה משפטית ואין מקום לפטור אותו ממשפט או מבירור האשמה.  

מצב שבו התקשורת תשתלט על עולם המשפט יביא לאנרכיה חברתית, כך שבכל פעם שלא נרצה לקיים משפט נוכל להדרש לנסיבות מקילות, וכך לפטור אנשים עבריינים מלשאת בעונשם. בודאי שאפשרות זו אינה מתקבלת על הדעת.

 לא הייתי רואה לכתוב את הפוסט הזה אלמלא אני מגלה כי בעת האחרונה ישנם יותר ויותר מיקרים שבהם אנו נחשפים לסיפורים שכאלה ובסופו של תהליך מסתבר כי גם בתי המשפט מאמצים הסדרים שהולכים באותו משור. כך היה הדבר במקרה שבו ניתן עונש קל ביותר לאשה שרצחה את בעלה , בזכות אותה אמפטיה שרכשנו לאישה מהסיפור הטלויזיוני שחשף מסכת של התעללות קשה של הבעל באשה עד שזו המיתה אותו אף שעדין חשה כלפיו ברגש חם של אהבה כפי ששתפה את אמצעי התקשורת. 

מצד שני, ישנם מקרים שבהם אם לא יעשה למיצוי ההליך המשפטי אנו עלולים בהחלט להמצא במצב כמו שהיה עם הרצח של הילדה הודיה קדם-פימשטיין,שנרצחה בידי אביה כחלק מנקמת האב באם.

כזכור באותה פרשת רצח התהלך האב ימים רבים בתחושה של הזדהות מצד הצופים באמצעי התקשורת, בזמן שבעצם האב היה זה שקבר את בתו בין עצי היער בהרי ירושלים. אלמלא אותה נסיבה שבגללה התגלה המעשה המחפיר יתכן שלא היו מוצאים את הרוצח עד עצם היום הזה, ותחת הענשתו מאחרי סורג ובריח היינו עלולים למצוא אותו מסתובב ביננו ומקבל את כל הרגש והחמלה המגיעים לאב שמאבד את בתו.

 לכן אני שב ודורש כי אמצעי התקשורת יתרחקו מהסיפורים העסיסיים האלה, שיוצרים אמפטיה בשלב שבו הענינים האלה תלוים ועומדים בברור משפטי, כדי שלא יהיה באותו פרסום להשפיע באופן בלתי תלוי על השופטים היושבים בדין ואשר צריכים להחשף למלוא הפרטים והנתונים קודם שיחרצו את הדין .