אן כססה את ציפורניה. מעולם לא יכלה להיגמל מהרגל זה. היא עשתה זאת ביסודיות ובדייקנות, כפי שעשתה כל פעולה שלה. הדייקנות הייתה התכונה אשר הבליטה את אן בכל מקום. שערה היה חצוי בדיוק באמצע. עיניה היו שוות בגודלן. אצבעותיה לא היו שמנות מדי. רגליה לא היו כחושות מדי. שפתיה לא היו עבות מיד, ואפה לא היה סולד מדי. אצל אן לא תמצא לעולם כתם על השמלה, כפתור בלתי רכוס, או צווארון מקומט. כשהייתה מוזגת תה, לא הייתה שופכת אף טיפה מחוץ לספל. האופן שבו הייתה מטאטאה את הרצפה היה ממש מלכותי. ואולם אן כססה את ציפורניה. למרות שעשתה זאת בדייקנות ובשיטתיות כדרכה, לא הייתה פעולה זו נאה במיוחד. אן ידעה זאת, ולכן השתדלה תמיד לכסוס ציפורניים רק כשהייתה יורדת למרתף המרכזי של הבניין כדי לכבס. בעת שישבה רגעים ארוכים לבדה, ממתינה למכונה שתסיים לערבל את הבגדים המלוכלכים, עבדו שיניה של אן בדייקנות ובסדר, וגרמו את הציפורניים בצורה סימטרית להפליא. נותרו לה עוד שתי ציפורניים בלתי עשויות, כאשר שמעה חבטה עזה! נבהלת הרימה את עיניה המאופרות כראוי, וסקרה את החדר באופן שיטתי ומסודר מהרצפה עד התקרה. ערב רב של מכשירים משונים היה מפוזר על הרצפה, שפסקה מלהיות נקייה. בינות לכתמים שחורים מכוערים ניצבו להן שתי נעליים. נעלי גבר.
הדבר הראשון שקלטה עינה של אן היה הגרביים. אחת חומה, ואחת שחורה עם פסים לבנים. מכנסי הג'ינס מעל הגרביים כבר מזמן לא היו כחולים. צבעם היה תכול דהוי. מעל למכנסיים לא הייתה כל חולצה. הבלורית השחורה הייתה פרועה וסבוכה להפליא, האף היה ארוך, על הלחי בצבצה צלקת, עין אחת הייתה ירוקה, והשנייה – כחולה. ואילו הפה היה פולט קללות נמרצות. "זו הפעם האחרונה שאני בא לתקן פה מכונות כביסה!", זעם היצור המפחיד, ובהושיטו יד מחוספסת מדי, גחן להרים את הכלים שהתפזרו.
הציפורניים היו הקש ששבר את גב הגמל. הן היו בלתי גזוזות ושחורות-מלוכלכות בקצוות."לציפורניך אין צורה אסתטית נאה!", קבעה אן בתיעוב. עין אחת (הירוקה) של הבריון הצטמצמה מעט, והפה השתפל בחיוך עקום. "יש לי דברים אחרים לאכול מלבד ציפורניים!", הודיע לה, כשחיוך מבעית מתפשט עד קצות אצבעותיו הבלתי מכורסמות.
אן הפנתה מבטה בהתרסה אל מכונת הכביסה האוטומטית, פתחה את המכסה, והחלה להעביר את הכבסים הלבנים והצחים אל סל נצרים נאה, בעל שתי ידיות עגולות להפליא. כל אותו הזמן התבונן בה היצור המתועב כשחיוך עקום על שפתיו. אחר כך ניגש אל הסל, ובידיים מזוהמות שפך את כל תוכנו אל הרצפה. בבת אחת הפכו הכבסים מוכתמים בשמן מכונות שחור, ומראם היה גרוע אף מסמרטוט רצפה. התדהמה שתפסה את אן הייתה רגעית בלבד. באותו רגע התחולל דבר מה בתוכה. משהו, שלא הייתה לה שליטה עליו, כבש אותה מבפנים. היא התנפלה על המנוול בעיניים מבריקות, כששתי הציפורניים השלמות שלה לטושות אליו כחרבות. היא שרטה ונשכה, בעטה וסטרה, וכשהרפתה ממנו, הופתעה לראות, שכל אותו הזמן לא זז אותו גבר ממקומו. גם החיוך העקום לא מש מפניו (שהיו, אגב, בלתי מגולחים). "עכשיו את נראית כמו בן אדם", אמר בנעימות. ברגשי אשמה הסיטה אן את שערה הפרוע מעיניה. בלחיים לוהטות ניסתה ליישר את קמטי שמלתה, ולחפש את עקב הנעל שנשר בסערת הקרב. "לפעמים דווקא ציפורניים בלתי אסתטיות עשויות להיות לעזר רב אצל גברות", המשיך הנבל ללא רחמים. אבל אן לא נפגעה. להפתעתה הרגישה שהיא מחייכת. אחר חלצה גם את הנעל השנייה, ויחפה – הושיטה את ידה לזר.
על הרצפה התגוללו כבסים מזוהמים ליד מכשירי עבודה, אבל איש לא היה במקום.בפינת הרחוב, על המדרכה, ישבו השניים, ואכלו בכל פה נקניקיות חמות. הרוטב נזל לאן על סנטרה, והשאיר פסים מזוהמים. כפות רגליה היו שחורות, ושום שביל לא חצה עוד את שערה. אך ידה הייתה לחוצה היטב בידו המחוספסת של הגבר , שישב לידה.עדיין אפשר היה להבחין בשתי הציפורניים הבלתי כסוסות, ונדמה היה שהן מחייכות...
כל הזכויות שמורות לאלומה עברון @ |