היקום מריע למעשים, לא למחשבות!
פוסטים פופולאריים
-
הקבוצה של המדינה? לא!
4/5/08 | 1003 צפיות
-
שנה חדשה
1/1/09 | 1488 צפיות
-
די
18/12/08 | 902 צפיות
-
גילוי והתפכחות
19/11/08 | 2269 צפיות
-
ג'נסיס
3/7/08 | 1082 צפיות
-
הדשא של השכן ירוק יותר
22/6/08 | 942 צפיות
פוסטים אחרונים
- בת הים הקטנה 26/9/18
- עוד שבועיים וחצי 2/5/11
- רק האהבה תנצח? כנראה שלא 8/5/10
- סבתא אהובה שלי נפטרה 7/4/10
- חג שמח 27/3/10
- תחנה בזמן 21/2/10
התעללות
קשה להעלות את שאירע על הכתב ובכל זאת.. עם כניסתי לכיתה א', סומנתי ע"י המורה. לא יכולתי לדעת אלא בשלב מאוחר יותר מה "הדליק" אותה. מההתחלה התעמרה בי המורה והשפילה אותי כל עת שיכולה היתה. זה התחיל ב:"שלום ילדים, ירון החוצה"..המשיך בסכסוכים יזומים על ידה ביני לבין שאר ילדי הכיתה. האמת? ידעתי קרוא וכתוב לפני הכניסה לכיתה א'. אפילו רצו להכניס אותי ישירות לכיתה ב', אולם נמנעו כי חשבו שהפער עם גדולים ממני, לא יהיה ניתן לגישור. למורה היתה בת מונגולואידית, מה שנקרא לאחרונה תסמונת דאון. ייתכן שזו היתה הסיבה שהייתי לה כסדין אדום, ילד מחונן, מאובחן, היודע קרוא וכתוב, בעוד בתה נאבקת כל העת למעט תקשורת בה חפצה. עם הזמן העניין הלך והחריף, זכור לי כי פעם התלונן אחד התלמידים כי משהו חסר בתיקו. המורה קראה לי לבוא עם התיק לפני כל הכיתה, רוקנה את התיק שלי, ומי שלא מצאה מאום הפטירה: זה אמנם לא כאן אבל ירון גנב את זה. חיי החברה שלי היו רעים. מי רוצה להיות חבר של "מוקצה מחמת מיאוס". תמונה קשה במיוחד זכורה לי אי שם מ1972, יום שישי היה זה כמדומני, ביה"ס היה כמרקחה, משהו נורא קרה ואנחנו לא ידענו, רק הרגשנו. המורה שלחה אותי להביא עיתון יומי מהקיוסק הסמוך לביה"ס. קניתי העיתון ומקריאת הכותרת התחלתי לבכות ללא מעצורים, ילד בן 9 , שרואה מול העיניים. "11 ספורטאים ישראלים נרצחו במינכן ע"י טרוריסטים". לא ידעתי את נפשי, רצתי בחזרה לבית הספר בתקווה שאם אתן למורה את העיתון, הסיוט ייגמר. אין לי מושג מדוע, אולם כל אותו הזמן, 3 שנים ומשהו ליתר דיוק, לא סיפרתי מה קורה לי בבית. לא יודע מה היו הסיבות הפסיכולוגיות לכך, האם רגש הבושה/אשמה אפף אותי בצורה חזקה, או שמא, לא הייתי בטוח שאקבל את אותה התמיכה לה הייתי זקוק. בתחילת כיתה ד' לא יכולתי יותר קמתי בבוקר ואמרתי להוריי שאני לבית הספר הזה לא חוזר ויהי מה! הלכתי אותו יום עם אבי לעבודה, נתנו לי לעבוד במחסן, ארזתי תקליטים חדשים מהמכבש לעטיפות והרגשתי על גג העולם. לשמחתי, עברתי בית ספר והתקבלתי ע"י מורה מדהימה, שבאופן מקרי או לא נולדנו באותו יום והיא הצילה את חיי. שנים לקח לי להתגבר על אותם מאורעות, לפעמים מרגיש שלא על הכל התגברתי. כששמעתי שהמורה מביה"ס הקודם נפטרה, צעקתי יששששששששששששששש. זו היתה הפעם היחידה ששמחתי שמישהו מת. ולהורים שביניכם, אם הילד שלכם לא מזמין אף פעם מישהו מהכיתה, וגם לא מוזמן. בידקו היטב מה קורה לו/ה. הסיפור כל כך קשה לי גם היום שאם הייתי חושב להעלות איזשהו קטע מוסיקלי, שילווה את השנים הנוראיות האלו, הייתי מעלה רקוויאם (בטח של ורדי). |
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על ג'ם סשן גיל ואני
-
ג'ון ג'ון ~~
בתגובה על אשתי ואני
-
שטוטית
בתגובה על בת הים הקטנה
-
אורה .ה.
בתגובה על עוד שבועיים וחצי
-
liorony
בתגובה על מי שמעשן לבד, מתמסטל לבד
-
עזבו אתכם מכנויים
בתגובה על רותם ואני
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שבאת וקראת...
לילדות עוצמה בלתי נשכחת,
תאר לך כמה סיפורים נשמרים אי שם בעמקי הנשמה,
ואיש אינו יודע עליהם דבר, תודה ששיתפת...
בעיניי, סגירת המעגל הזו חשובה.
זו לא בושה להודות ששמחת למשמע הידיעה.
מוריה תודה על תגובתך הכנה.
לא יודע אם שמחה זה המינוח המדוייק,
אבל כיוון שלא יצא לי להתעמת איתה,
זו בהחלט היתה סגירת מעגל
סיפורך האישי כאן אכן מרגש ומעורר לבבות,
ואף דורש אומץ מסויים להעלותו על הכתב בפומבי.
הרגשתי את כאבך דאז - לאורך מילותיך כאן, ונצבט הלב.
חוויות ילדות משאירות חותם בליבנו לעד. וחבל שסבלת.
רק חשוב לזכור שאנו לא יודעים הכל על השני,
ולמרות סבל מתמשך מאחר - טוב יהיה אם נסלח.
והדבר היחיד שצורם לי מ-א-ד, הוא, שאתה כותב ששמחת מאד
לרגל הידיעה שהיא נפטרה! - זה כבר יותר מדי, לטעמי.
זה לא צריך להיות כך. לכל אדם יש ערך, והיא לא שפל האדם
למרות כל הכאב שספגת ממנה.
על כתיבתך הרגישה והמרגשת, בהחלט שולחת לך --> *
תודה לך על היופי שלך,
החיצוני והפנימי.
כן, זה היה מרגש.
נתראה בלופט בחמישי
כן תמרה,
ניקוי אנרגטי.
ממש כך אני חש
וכן,
עובר תהליכים.
תודה,
לחיי החופש
שכחתי כמובן להזכיר את המשפט אותו שמעתי ,
חדשות לבקרים "ממך לא ייצא כלום"
טוב שהיום אני מחייך :)
תודה רבה לך על התגובה.
טרנטינו היקר
הסיפור שלך עצוב
ואני שמחה שיצאת ממנו
ויכולת לשתף אותה בצורה כל כך אמיתית
הרגשתי כאילו שזה קורה און ליין.
יש בך את היכולת לרגש בצורה בלתי רגילה.
ואני לא שופטת את המורה הזאת - תסלח לה היא לא אשמה.
להת' ביום ה' בלופט
מאיה
זה טוב להעלות אירועים כאלה מהעבר.
זו דרך טובה להתנקות.
להיות נוכח.
ככל שתתמקד ותעמיק - תוכל להעלות
מהאבק
עוד תחושות שהיו אז
אולי , אפילו מה עבר בראשך
ממש באותם אירועים
ככה סוגרים מעגלי-עבר
ופותחים
עתיד חדש
ללא כבלים
חופש חדש להיות.
זה אחד הפוסטים הכי חזקים שקראתי מאז שאני בקפה,
מחזק אצלי יותר ויותר את ההבנה שאפשר היה להוציא פה בוגרים
של בתי ספר ברמות גבוהות מאוד אילו היו פה מורים שגם יודעים ללמד וגם
עם הגישה והאנושיות המתבקשים.
אמא שלי לדוגמא לעולם לא תשכח למורה של אחי בבית ספר יסודי
"מהבן שלך לא יצא כלום",זה משהו שנחרט לכל החיים,גרם לה לבכות,
מקווה שהיום אתה במקום אחר ושולחת לך חיבוק.
תודה אורית,
על ההבנה על התהליך
ועל החיבוק,
וחיבוק בחזרה.
תודה סיסטר :)
גם לי.
יחד עם זאת ללא עצב,
איך היינו חווים שמחה..
תודה טאקי,
כתבתי ובכיתי.
תודה על העידוד והחום.
לבי על בנך, מקווה שההתאוששות שלו,
תהיה קלה יותר.
נורא להיות מסומן ע"י כל מערכת,
לא כל שכן כשאתה ילד.
חיבוק, לך ולו.
תודה זהבה,
על שבאת, קראת והגבת.
אני מרגיש שהכתיבה הספיקה כדי לסגור מעגל.
הפצע נרפא, נשארה צלקת,
תודה דורית.
לא שואל :)
אייל,
תודה שבאת.
כבני אדם בוגרים, קשה לנו פחות להתמודד,
משום שיש לנו יותר כלים ודעת קהל..
אביא לך דוגמה ממקום אחר,
החוק למניעת הטרדה מינית הינו הוכחה שכבוגרים יש לנו כלים להתמודד עם תופעות שעד חקיקת החוק (ולצערי, גם אחריו אם כי במנות פחותות יותר), היה זה טבע שני להטריד מינית עובדת, כולל בצבא ובלשכות נשיאים.
אז נלחמו בכך גברים כנשים על מנת לקעקע "נורמה" זו.
וזה נצחון האדם על המערכת.
כילדים אין לנו כלים על כן ההפנמה היתה קשה.
וכן, עלינו להיות עירניים למצב הרוח של ילדינו.
תודה שבאת
תודה לך
אני מקבל את זה שהיה לה רע.
אבל צריך גם להיות אדם רע,
או אטום לפחות כדי לעולל את זה,
לילד.
לא חושב שהיא עזרה לי עם שפיותי אני.
ירון...טינוש...
לכולנו חוויות חזקות... טבועות עמוק בפנים..
שללא ספק מעצבות אותנו,
ואת הרגישויות שלנו לאורך הזמן,
ואתה.. מוצא מקום פה לגעת בפצע הזה.. וזה נפלא..
זו אבן דרך בסיסית ומשמעותית...
חיבוק.... וכוכב להמשך התהליך והדרך..
ירון
כבר אמרתי בעבר ואני חוזרת שוב
יש לנו המון משותף גם אני עברתי
מסכת התעללויות ע"י המורה שלי
כי גדלתי בבית סבא וסבתא ולא
היו לי הורים.
והמון סיפורים שאולי אקבל אומץ
כמוך ויום אחד אספר.
שיהיה לך רק טוב ירוני
אתה יודע שתמיד אהבתי אותך.
כמו אחות גדולה.
כוכב כמובן
קראתי אותך ובכיתי, אני עדין בוכה...
שולחת חיבוק ענק לילד ההוא, לך.}}{{
נזכרתי במלחמה הפרטית שלי
הבן שלי סבל בגן וזה ליווה אותו לבית הספר.
והכל בגלל שהילד עבר תאונת דרכים בגיל 5 ופחד מאמבולנסים וניידות משטרה.
כל פעם שעברה ליד הגן ניידת או אמבולנס הילד רץ להתחבא אחרי המחסן
בחצר הגן.
אז הגננת צוותה על כל ילדי הגן להוציא את הילד ולהכות אותו .
ענישה על שלא הסכים לצאת ממקום המסתור עד שיחלוף הפחד.
התלוננתי במשרד החינוך, הגננת פוטרה מיד
(התנאי היה שלא אתלונן במשטרה או בתקשורת).
אבל מהיום ההוא הילד סומן...
מהיום ההוא לאורך השנים הילד עבר שבעה מדורי גהנום.
כתבתי את הסיפור על קצה המזלג ומחקתי, זה ארוך מידיי.
תודה ....
אף פעם לא הבנתי איך אדם מסוגל להתעלל
בילדים תמימים וחסרי אונים.
מזעזע.
כוכב על הפתיחות.
זהבה
לא ברור מדוע ילדים לא מודעים לזכות שלהם למחות על יחס רע.. הם מורידים ראש שותקים וסופגים..
כמה חבל שחיכת כלכך הרבה זמן..
האמת חבל שהמורה מתה.. כי היה טוב יותר אם היית יכול להתעמת איתה לדבר איתה לכעוס, להגיד לה איזה נזק גרמה לך.. זה היה סוגר מעגל..
אבל גם הכתיבה שלך פה עושה משהו דומה..
מקווה שהפצע נרפא.
האמירה היתה בהתיחסות למערכת החינוך.
מה שאני חושבת על הורים מחרבים, עדיף לך לא לדעת :)
ירון יקר,
תודה על ההזמנה האישית. ריגשת אותי.
כילד מוגבל, אמנם נהניתי מפרבילגיות לא מעטות מצד מורותיי אך היתה אחת שלא "זרמה" עם חברותיה למקצוע ובדומה למורתך, ירדה לי לקרביים.
כאדם בוגר, אני נתקל בזה בחיי היום יום. יש לא מעט אנשים המביאים עמם לעבודה את כל צרותן מהבית, והם נוהגים לפרוק אותן מול העובדים עמם הם באים במגע. ברוב המקרים, הפורקן הזה לא בא בצורת שיתוף מילולי רגשי, אלא בצורת כעס, זעם, ורגישות יתר.
הדבר חמור יותר כאשר מדובר במערכת החינוך. ילדים, קטנים ככל שיהיו, אמנם מבינים הרבה יותר מדבר או שניים על החיים, אך לא לכולם האומץ לבוא הביתה ולספר להורים על חוויותיהם מבית הספר. התוצאה : הפנמה המביאה אחריה לא מעט חסכים שחלקם ילוו אותם לאורך שנים.
שרק נהיה עירניים למצב הרוח של ילדינו, ונדע "לקרוא" אותם נכון.
סיפור קשה.
התעללות לשמה.
המסר נרשם
ותודה על השיתוף.
סיפור קשה ועצוב
תודה ששיתפת
המורה קראה לי לבוא עם התיק לפני כל הכיתה, רוקנה את התיק שלי,
ומי שלא מצאה מאום הפטירה: זה אמנם לא כאן אבל ירון גנב את זה.
נכון שבעיני... אין אנשים רעים-אלא כאלה שרע להם... אבל עם המשפט למעלה,
הצלחת לגרום לי לבעבע בפנים.
טל,
זה נורא לגרום נזק ללא קשר אם התלמיד בעל יכולות או לא.
אדם, מחנך ועוד הורה זה הנורא.
יצאתי, עדיף היה קודם :)
עינת,
אפשר לסלוח, אבל לא ניתן לשכוח.
ואני מממש את שאיחלת לי
ושמח בחלקי
תודה
העיקר שאומרים שמערכת החינוך של היום לא משהו.
מדהים איך מורה חסר רגישות, יכול לגרום נזק לתלמיד בעל יכולות.
איך הכוונה לא מתאימה, יכול לשנות גורלות.
מזלך שיצאת משם בזמן.
קשה להבין ולקבל ,כיצד כבר בגיל כה צעיר,שאנו למעשה,ילדים תמים וכמעט בלתי מעוצבים,יש מי שיכול בצורה כה נבזית להשפיע על חיינו..
יחד עם זאת,אנו גדלים ומכירים אנשים אחרים,חברים חדשים התורמים גם הם לא מעט על עיצובנו.
קשה לי יותר בסיפורך המאוד נוגע ללב,שעדיין טמונה בך הרגשת מרירות וכעס ,כי היום במבט לאחור צריך לדעת להניח לעבר ולא לשנוא,כיוון שרגש זה רק מזיק לך בסופו של דבר.
מאחלת לך להיות חזק ונאהב,להשאיר את העבר מאחור וראש גאה ומורם לצעוד לחברה חדשה,מבינה,אמפטית ותומכת ,להיות גאה בעצמך ושלם כי מה שאנו מרגישים עם עצמנו זה מה שבסופו שלדבר המסר שעובר לאחרים שיחליטו האם בא להם להיות בחברתנו /לקבל אותנו או לאוו...
מאחלת לך רק טוב!!!
אני לרוב לא שופט.
אני לא בהכרח יכול לנסות ולהבין סיבה,
להתעלל בילד.
הסיפור לא שלם אבל,
הנקודה של הטראומה הזו ,קריאת העיתון היתה סיום.
למדתי משהו בחיים
שגם את האנשים שעשו לי רע
אני מנסה שלא לשפוט
הסתבר לי הרבה פעמים שה"אנשים הרעים"
היו לרוב אנשים קשי יום, ומשהו מירר את חייהם
אינני מקנאה בהם אך כמובן שלא הייתי רוצה להיות בסביבתם..
עצוב מאוד שהתייחסה אליך בצורה כזאת
ועצוב עוד שאיש מהמבוגרים לא היה מספיק ער לתלאות שפקדו אותך.
רציתי לשאול בנוגע לעיתון שנשלחת לקנות,
כיוון שמשהו נקטע לי שם בסיפור,
מדוע היא שלחה אותך לקנות את העיתון? ומדוע חשבת שכאן יסתיים סיפורך איתה?
זה סימן השאלה היחידי שנותר בעיניי לא פתור בסיפור המובא כאן...
היא היתה חולה,
תחילה בנפש ואחר כך בגוף
וואו,
אני כמעט ללא מילים.
אני מודה לך (יש לך אבחנה טובה)
אני כאן כדי לחיות!
תודה ניקה,
אני לא בטוח שהכל נסגר.
אני לא בטוח שאני רואה את כל הסיבות,
הפנייה להורים באה משני הכיוונים, מילד חסר ישע
וכמי שגידל שני ילדים.
אם נפתח פתח ימים יגידו.
ירון זה שאתה כל כך מקסים
זה בהחלט לא יאמר לזכותה וגם אי אפשר לומר לחובתה
אין לנו דרך לבדוק את זה
אבל לצאת כמו שאתה (יש לי אבחנה טובה)
למרות מה שהיה זה וואלה על זה באמת שאפו
ואין לי מושג למי
שנים לקח לי להתגבר על אותם מאורעות,
לפעמים מרגיש שלא על הכל התגברתי
סיפור קשה וכואב
טוב שיש בך תחושה שהצלחת להבין את סיבותיו
ואף להתגבר עליו
נראה כי נשאר משהו שלא נסגר
אולי בגלל שאתה מבקש להנחיל אותו להורים לצורך מודעות
ואולי קיימים שם עוד סיבות שאתה לא רואה עדיין
כמו שיעורים הבנות ותובנות שהיה עליך לעבור
ואולי הגיע הזמן לעבור..... לדעת......
ואולי אפילו נפתח פתח שיאפשר
רק אתה תדע
תודה סיגל,
חשיפה קשה...
היא סבלה ומתה מסרטן,
ושיסלחו לי שמחתי..
גמני.
היתה לי צמה בלונדינית ארוכה ועבה.
יום אחד היא הניחה את הצמה שלי לאורך זרועה ואמרה בארס, קבל עם וכיתה ג':
"יום אחד אני אגזור לך את הצמה הזאת..."!
אחרי שנים מספר היא פוטרה, כנראה שאני לא הייתי המסומנת היחידה שלה במהלך
השנים בהן חינכה כיתות נמוכות של בית ספר יסודי. וכנראה שהתלונות היו רבות.
אבל המשקעים שם עד היום.
הפוסט הזה שלך ריגש אותי, העציב אותי, הזכיר לי נשכחות.
תודה לך על החשיפה.
מזעזע! איזה מורה מגעילה! הלוואי שהיא סבלה המון בחיים שלה!
ובסוף סיפרת את זה להורים שלך? בכל מקרה, באמת חוויה קשה, אבל תתעודד בזה שהיא בטח נשרפת בגיהנום
אותה מורה אכן פגעה בבטחון העצמי, בדימוי העצמי ובשאר.
אכן חבל שלא פניתי להורים שלי בשלב מוקדם יותר.
אני מקווה ומאמין שכיום, אין כמעט דברים כאלה,
תודה לך.
תודה לך ושמח שהגדולה שלך השתחררה מזה
תודה גילי,
התרגשתי כשכתבתי..
היום טוב יותר מותק,
אל יפלו פנייך
סיפור מזעזע ומעורר זעם.
הרי ידוע שיחס של מורה בגיל בי"ס יסודי יכול לגרום לנזק בלתי הפיך
בבטחון עצמי, דימוי עצמי, כישורים חברתיים ותפקוד כללי של ילד.
כמה חבל שלא יכולת או לא חשבת על האפשרות לפנות להוריך בבקשת עזרה.
איזה מזל שלבסוף אזרת אומץ ועשית זאת.
בטוחה אני שלכל אחד מאיתנו יש חוויה או סיפור על אפיזודה עם מורה שנחרטה אצלו
כצלקת כואבת באגו.
אבל התעללות לאורך שנים כפי שתיארת, זה משהו שאסור היה לעבור עליו בשתיקה.
כנראה שאז היתה תקופה אחרת שבה אסור היה לערער על תפקוד של מורה.
אני רוצה להאמין שהיום התעללות כזו נעצרת על הסף.
אוי מעלה בי זיכרונות.
הגדולה שלי סומנה בכיתה א' והדבר כאות קין הלך אחריה כצל עד החטיבה.
בחטיבה היא שובצה בכיתה עם ילדים שלא הכירה והם לא הכירו אותה ומאז השתלבה באופן נפלא בחברה.
הילדה אכן בעלת לקות למידה שבבית הספר היסודי סרבו להכיר בעובדה כי נכשלו עימה.
בחטיבה היא פורחת, המנהלת והמורות שקיבלו עליה חוות דעת שלילית לא מבינים על מה ולמהזה נכתב.
הורים, שימו לב לכל תנועה של הילד, ירידה בלימודים, אי רצון ללכת לביצפר, אי הכנת שיעורים או ירידה בלימודים. כמו כן, בעיקר סיפרו את מספר ההערות והמכתבים שהמורה נותנת.
תודה על הפוסט בהצלחה
כמה עצוב ..ואיך החיים מזמנים אנשים טובים באמצע הדרך..*
התרגשתי שקראתי אותך..