תמיד באים בבקרים צבעים כאובים,

והם כנשמתך הם.

הו אני חייבת לחשוב עליך,

ובכל פורחות עינים כה עגומות.

והרי סיפרתי לך על אודות כוכבים גדולים,

אבל אתה הבטת לארץ.

לילות צומחים מתוך ראשי,

איני יודעת אן אלך.

עליך אחלום חרישית,

לבן תלוי כבר המשי על עיני.

מדוע לא נטשת למעני

את האדמה - אמור ?

תרגום - נתן זך

ציור - יגאל תומרקין

לא לשכוח לפתוח אודיו ורמקולים !!