מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
כיצד לא זכיתי בחבר חדש
זה קרה אתמול, והיה מעליב ומשעשע במידה שווה. הדבר פעל בשני אופנים: ראשית, כמו כל אדם המשתייך למיגזר שהוא מיעוט (להלן, זה יכול היה להיות כל דבר: כושים, נשים, הומוסקסואלים, יהודים...) ונעשה פרנואיד עקב כך, החלטתי שהוא קרא בכרטיס שלי שאני יושבת בכיסא גלגלים והדבר חרה לו. מייד גייסתי את כל הצדקנות שיכולתי לגייס לצורך המעמד, משהו בנוסח "מה, יש לו בעייה עם זה שנכה תיכלל בין חבריו? הוא חושב שכיסא הגלגלים מדבק?? דרך המחשב???") שנית, שבתי באחת לתקופת בית הספר היסודי, אז נוצרו בכיתה חבורות, זוגות, והעולם נחלק ל'מקובלים' ואלה שלא. חשבתי בשעשוע מסויים, בעודי מבחינה בדבר, שחלקים גדולים ממה שאנחנו מכנים 'העולם הבוגר', או, גרוע יור, 'העולם הנאור' פועלים על פי חוקי הדינמיקה הזו בדיוק. הרי בסופו של דבר, כולנו ילדים קטנים. בפראפרזה על דברי סופר גדול, כולנו בני אדם - אחרון היחפנים, אמא תרזה וכל היתר. ומשחקי אגו משפיעים על כולנו, גם אם לא יהיה נוח להודות בכך. וסטטיסטיקה, בין אם זה רייטינג, הצלחת מוצר או מספר חברים באתר, מהלכת קסם על כולנו. גם ב'חיים האמיתיים', מחוץ למחשב. |
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לעיתים, יש "יציאות" כל כך מטופשות לאנשים בוגרים, שגורמים לי לתהות אם בשלב כלשהו הם הפסיקו להתפתח...
לפני מס' ימים שאל אותי אחד מהחברים ב"קפה" מאיזו עדה אני, כאילו שזה רלוונטי לכתיבה שלי או לוירטואליות שבאתר, מה גם שאיני מכירה אותו, ואין לי כל עניין להכיר...
שלחתי לו תשובה, אם יש לו תוכניות שההורים שלנו יפגשו רגע לפני שנמסד את היחסים בנינו, כי אם לא, אין לי כוונה לענות לו.
כמובן שתשובה לא קבלתי!!
והוא נעלם כלעומת שבא.
אבא שלי תמיד היה אומר לי כשהייתי צעירה ו"פגיעה" ש..."לא חשוב מה אומרים אלא, מי אומר", משפט זה ממשיך ומלווה אותי עד היום.
אולי תשני את הכותרת לאיך נמנעת מחבר לא שווה
הוא לא שווה גם את הכתיבה פה
עזבי אותך, הוא לא שווה את זה.
גם בעיניי... אבל אני לא אובייקטיבית...
כן.
... כמו בחיים.
מקווה שהחלפת המיילים בינינו עזרה קצת לתיקון ההרגשה.
ותראי לכמה זה לא מפריע שאת בכסא גלגלים.
חוץ מזה הרגשתי כאילו אני כתבתי את הפוסט הנ"ל.
וסבבה של גישה.
אני כותבת בקפה עדות על מה שאני רואה בפלסטין, בעיקר במחסומים. הגעתי לכאן כי את אתר הארגון שאני פועלת בתוכו, מחסום ווטש', כמעט ולא קוראים. חשבתי למצוא מקום אחר, כזה שמישהו כבר מתעניין, כדי לפרסם בו את עדויות המחסומים שלי.
מה לא הגיע אלי בתגובות ובעיקר בהודעות פרטיות. אחסוך לך. אני מניחה שקיבלתי מנה גדושה במיוחד של כוכבים אדומים וחסימות. בלי סוף מכתבי נאצה. היו שהציעו לי חברות רק כדי למלא את תיבת הדואר שלי בקללות ובסוף, כשנמאס להם, לחסום אותי. הרגשתי היטב כמה אנשים מרשים לעצמם ברשת, בחסרונן של עיניים, לזנוח קודים בסיסיים של יחס לזולתם.
לא פעם חשתי מופתעת מעוצמת הרגשות שעוררו בי חברי הווירטואלים. החברים ווירטואלים, הרגשות לגמרי לא. נזכרתי גם אני בימי בית הספר. אבל יש יתרונות בלהיות השמאלנית-נאצית-זונה של האתר. נעשתי שוב ומהר מאוד מבוגרת. חוש הביקורת המפותח בלאו הכי שלי שב לחיים. היום אני ממיינת הודעות. אלו שכתובות ברישול, בילדותיות, אפילו לא נקראות עד הסוף. ודאי לא זוכות לתגובה. אלו שכתובות מתוך מחשבה, בהחלט כן. ודאי הימניות שבהן. יש חברים ווירטואלים ויש חברים ווירטואלים.
db יקר, מנקודת המבט הזו, ודאי שכל זה 'רגשי'.
מה לעשות שבמקביל לתובנות ה'גבוהות' או ה'מוארות' יותר, אני גם בן אדם... ודבר אנושי אינו זר לי...
היי
פעם היינו קוראים לזה "ריגשי"...זוכרת ?
היום סתם מחשבה יוצרת מציאות...לקחת הכל בסבבה...כי אם כבר להתרגש...אז לפחות שיהיה ממשהו טוב...קשה להתרגש ממשהו טוב ? אממממ...זו סיבה מספיק טובה לשאול למה..ולעשות את המקסימום להבין ולפתור את זה הכי מהר שאפשר...
שאלה קצרה לפני מדיטציה...והתשובה יכולה להדהים אותך.. :)
db
איתן ויוסף היקרים מאוד - איזה כייף לי!
ושלי.
כוכב על האומץ
*
היי,
למען האמת, כבר לא זוכרת למה ביקשתי את חברותו.
ובטח שלא אבקש שוב...
יקירתי
עכשיו אחרי שניכתב הפוסט הזה
והתגובות הניפלאות המצורפות ,
כיתבי לו שוב ובקשי שיקרא את הפוסט
ושיתבייש בעצמו . אולי תוכלי לשנות משהו בהתנהגותו ,
אם הוא ירגיש בושה !
אפשר להיות חברתך ?
כוכב רק בערב יגיע
תודה. והגאווה הדדית.
דייזי,
נכון. זה בדיוק התהליך שביצעתי - מובן שמיהרתי לבדוק מה קרה... ללא תשובה.
רק אחרי זה כתבתי פוסט.
זרעונית,
תודה על הגישה האופטימית...
גם אני לא...
מיושבת בדעתה
יקירה
אל לנו לשפוט את תודעתו הנמוכה של החבר
חבר?
הוא פינה מקום של כבוד לחבר אמיתי:)
ערב טוב
דבי
לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות בעניין "הסירוב" . הרי אין אפשרות לסרב יש רק אפשרות לא לאשר ויש הבדל גדול בין השניים.
סיכוי מאוד סביר שהברנש איבד את בקשת החברות בין הודעות זבל רבות (כמו שאמרה קודמתי). הייתי מהמרת על סיבה טכנית ולא מהותית.
אני הייתי כותבת מייל לבחור ושואלת בנימוס (ולו רק למען התחקיר) אם יש איזושהיא סיבה בגינה הוא לא קיבל את הצעת החברות. לאחר תשובתו שבי לכתוב פוסט המשך :)
את רק הרווחת. עדיין לא מבין מישהו שלא מאשר בקשת חברות.
אין לי, אלא לשלוח חיוך.
ונשיקה.
הכיטוב שסירב לך.
ככה תהיי חברה רק שלי.
אני מכירה אותו.
גם לי הוא לא הסכים.
אחרי שמונה חודשים שוכחים מזה...
:)
היי,
ערב מצויין לך ולכולנו.
קצת התבלבלתי מחישובי הסטטיטיקה שלך... אבל בוא נגיד שאחרי פרסום הפוסט הזה והתגובות שהוא קיבל - התעשתתי באחת.
ערב נעים,
האמת שמעולם לא דחו את בקשת החברות שלי. אני מניח שזה בגלל ש- 97% מחבריי הציעו לי חברות (רק בחודש האחרון הצעתי חברות בעצמי. ולא מתוך סנוביות חלילה, פשוט לא ידעתי איך עושים זאת מבחינה טכנית). ה- 3% הנותרים שלהם כבר הצעתי חברות אישרו אותי בחודש האחרון כך שאין לי ממש ניסיון עם סירוב כזה או אחר.
א. אני חושב שהוא הפסיד ביג טיים.
ב. את נכה ??? הייתי בטוח שאנחנו מדברים על נכותו של הסרבן .. לא כך ???
ג. אני מצטרף למילותיה של חברתי אורית גפני היקרה. נסי לברר על מהות הדחיה ואולי בכלל
תביני שהסיבה אינה נעוצה בנכות שלך אלא מסיבות אחרות (סתם חומר למחשבה).
כך או כך ... זה רק מראה לנו עד כמה חלק מהחברה שלנו "נכה" ועד כמה אנו "בריאים". ואני לא עושה הכללה חלילה. יש כאן אנשים בהחלט נהדרים.
עדי היי,
תמיד כייף לפגוש אותך פה...
באשר לשאלותיך -
רוב המגיבים בעלי ניסיון מה בקפה, ויודעים שפרוצדורת בקשת החברות בד"כ פשוטה, ולא כוללת אפילו 10% מהחשיבות ששאלותיך טוענות לה.
לא ביקשתי חברות על שום רקע אחר, מלבד קטע כתוב שמצא חן בעיניי.
ולא 'קדם לכך' דבר.
אבל כייף לדעת שאתה פה.
טוב, מעבר לזה שכבר תיאר כאן 1 במדויק את זה שיצרת תסריט והוא שיחק את התפקיד, ומעבר לכך שכבר נתנו כאן כמה סיבות, מעבר לזה שזכית לאהדה, ולכל אלו אני מצטרף כמובן...
מה בדיוק היה שם לא כ"כ ברור עדיין. על איזה רקע ביקשת את החברות?
האם היה דו שיח לפני?
האם הוא לא אישר את החברות באופן אקטיבי או פאסיבי?
וכן הלאה... כי יכולים להיות הרבה תסריטים, והרבה נורמות שונות ומשונות לאנשים, ורובן דווקא לגיטימיות, גם אם לא עולות בקנה 1 עם שלך
תודה, מתוק,
בדיעבד, היה שווה לפרסם את הפוסט האחרון רק כדי לקבל כזאת הפגנת אהדה...
הוא לא יודע מה הוא הפסיד?
כן הוא הפסיד נשמה מדהימה.
את נפלאה.
כן...
אני יודע,
זה לא יהיה פופולארי...
אבל אולי לא אישר כי לא ראה,
אולי כי לא אוהב את מה שאת כותבת,
אולי לא בא לו להוסיף חברים חדשים,
אולי היה לו יום רע,
אולי הוא בכלל שונא נשים.
או אוהב רק בלונדיניות.
בקיצור, חוץ מחשש להדבקות דרך המחשב יש מספיק סיבות לא לאשר כשלא רוצים.
וממה להיעלב בחרת את.
את יצרת תסריט, הוא קיבל את התפקיד ואת כועסת עליו כי שיחק את התפקיד שאת נתת לו.
וכן, אני רוצה להיות חבר שלך
אבל בגלל הכתיבה ולא בגלל הכיסא
תודה.
זה מה שנקרא, הילדות מתנגנת להם בתחת.אל תקחי זאת אישי.
לפעמים מקבלים בתיבה הרבה הצעות חברות, ספמים והודעות אישיות
ומן הטיבעי שבקוצר של זמן (מי לא גולש בעבודה?)יש סדר עדיפויות ולעיתים זה נישכח.
זה קרה לי לא אחת.
בטח שאת אנושית...!
את לא יודעת שאנחנו תמיד חכמים על אחרים...:-)
האמת... האתר הזה "מעיר את הדובים הרדומים"... !
כלומר אחרי שהבנו כבר בחיים האמיתיים - להתרחק מחברים "מרעילים" והבנו כבר עוד כל מיני תובנות חשובות... פתאום האתר הזה שוב "מכניס" חיינו אלפי אנשים בלתי מוכרים ובלתי נראים. כך שכמו בחיים - לנסות לקחת את הכל בקלות - ולהנות ממה שמתאים לנו.
כי יש פה אנשים נפלאים - באמת !
שוב -תודה !
בס"ד
הוא הפסיד - משמע אני הרווחתי...
.
בדיוק כמו ביסודי, היכללות בחבר'ה'נחשבים' או 'מקובלים' לא מעידה על דבר.
ועדיין, כולנו פועלים ומגיבים כאילו כן...
ה"חברות" הזאת בקפה - זה כאלה שטויות! לא תמיד כמובן, אבל בדרך כלל.
שני שליש מאלה שנמצאים ברשימה שלי - אני לא מבינה מה הם עושים אצלי.
הם לא מגיבים לי אף פעם. אין להם בלוג משלהם. ואם יש - הם כותבים בנושאים שלא מעניינים אותי כלל.
ובנוסף, יש גולשים שצוברים חברים לרשימה לשם סטטיסטיקה בלבד. יש להם כמה אלפים בד"כ.
אז נכון שיש לי כ-70 "חברים" לאתר. אבל אני ברי יודעת שכמות החברים האמיתיים היא קטנה הרבה יותר - איזה 20 איש, לא יותר.
לכן, אנא אל תתרגשי מזה שלא "זכית" כביכול.
הלוואי עליי חצי מהשלווה הזו.
תודה!
נכון.
תודה על הפרופורציות שצוברים עם הזמן...
ושלא תהיה טעות - למרות לימודיי ונסיוני, אני אנושית כמו כולם פה.
דרך יפה להסתכל על זה.
תודה.
בובה
אנשים כאלה הם אנשים קטנים
הם נכים בראש
ואין לך מה להתיחס אליהם
יקירתי - את בטוחה ששווה לך להניח הנחות במקרה הזה...? אם כן... אז אנסה מנקודת מבטי ברשותך....
כשהייתי חדשה ולא אשרו לי חברות - זה אכן היה מעליב ! לאט לאט את מבינה ששולחים כאן המון דואר זבל - ובקשת חברות פשוט עלולה להעלם ! לאחרים יש המון חברים וזה מכביד.
אני רואה שכתוב לך בכרטיס שאת מטפלת בשיטת הגשטלט - כך שאת מבינה יותר ממני את "השריטות" פה של כולם :)))
היות שאני כבר שנה באתר (אני מבינה את זה לאור העובדה שמחר אני חוגגת יום נשואין... ולפני שנה הוצאתי פוסט שאני חוגגת עם "כנסיית השכל") - יש לי המון חברים - כל פעם שואלים אותי למה אני לא מוחקת את כל אלה שבכלל לא מגיבים לי - כי זה באמת מכביד ב"פוסטים של חברים".
אני חוששת שאנשים יפגעו - כי אולי יש כאלה שקוראים אותי וחושבים שהם לא טובים בכתיבה ולכן לא מגיבים..? וגם ביננו - לכל אחד נעים שיש לו חברים - אז מה אכפת לי להיות חברה..? !
לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות אישיות - ותאמיני לי שיהיו לך עוד המון חברים - זה עניין של זמן - וכמה את מגיבה אצל אחרים.
בהצלחה - והמון בריאות !