| הוא ירד כל ערב עם הנמר, עם הג'ינס הקצרים שיושבים עליו פרפקט, עם הסיגריה ביד והמפתחות בכיס של התחת. ואיזה תחת.. כל השכנות הציצו מהתריסים בערגה, במיוחד אלה שברוב טיפשותן בחרו דווקא בחתול. והיו גם שכנות עם כלבים, או נכון יותר כלבות. והנמר רחרח, כמו בעליו, והכלבות רחרחו, כמו גם בעלותיהן. ומה שקרה על הדשא בין בעלי ארבע רגליים, המשיך אחר כך בבתי השכונה, בין בעלי שתיים, ארבע ושש רגליים, או לפעמים על רגל אחת.ואז הוא נעלם..נעלם!!והכלבה החביבה עליו, זו מזן הפודל ההונגרי, או בולגרי, או רומני, בה תמיד חשדתי. ממנה תמיד חששתי. היא, כלבה מיוחמת שכמותה, משכה אותו אל תוך המלונה, וקשרה אותו בקולר. נתנה לו בונזו ועוף מתובל, סידרה לו פנסיון מלא. אבל מה זה מלא..אול אינקלוד, הכלבה.ואני ידעתי, הוא עוד יחזור. יכשכש בזנב וירוץ אלי כמו פעם. ואני, כמו חתולה גאה, אמתח את זנבי, אזקור את גבי, ויאללה – לך הביתה. |