nomen omen
השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית
כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד
והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן
© כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.
ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
ותודה
פוסטים אחרונים
- וואו.. אפשר פתאום שוב? 24/6/19
- invictus - William Ernest Henley 1849–1903 14/5/11
- "אני לא פמיניסטית" או מבוא לפמיניזם אבולוציוני 16/11/10
- דבורה בארון 1/11/10
- ביער ובעיר – ש"י עגנון (מתוך הקובץ אלו ואלו) 22/10/10
- סאראמגו 21/7/10
ארכיון
ביום השישי
. ביום שישי תוקפים אותי הפחדים. זה מתחיל כשאני מתרוממת מהמיטה ושולחת רגל יחפה לנעלי הבית הקמוטות. ידיעה מקפיאה אותה באוויר, בנעל אורב עקרב. אני חוטפת את הכסופות ומנערת היטב ורק אחרי שלב ההוכחות מעיזה להסס אצבעות קפואות פנימה. מבטי מחיש את השעון, בלילה הוא בטוח נעצר, הלך על ההתעמלות, בקצב הזה תוך חודש אהיה רכה ומכוערת, הוא יעזוב אותי, בסופו של דבר רק בגלל שאני עוד נראית טוב הוא סובל את האופי המחורבן שלי, אני נעמדת בזינוק. ורק בגלל שביום שישי אני לא עובדת יש לי זמן לפחד, אבל כדאי שאזהר עם ההתלהבות כדי לא לאבד את שיווי המשקל ולעוף מהגלריה למטה, עשרים שנה אני יודעת שאשלם על שלא היה לי זמן להתקין מעקה. גם להמשיך להרגיש אשמה לא ממש עוזר, נשבעת לתקן את זה, גם את זה, כשרק יהיה לי זמן. לאחרונה דווקא יש לי זמן, נכנסה פחות עבודה, הלקוחות שלי עוזבים, אני יורדת בסולם, הם גם משלמים פחות, עוד מעט לא יהיה מה לאכול, היד מחליקה. בכל הכוח אני נאחזת באחד השלבים, רק לא להישמט, רגע, שהנשימה תסתדר. אני מצליחה להגיע, קרקע בטוחה, אתמול דווקא היתה רעידת אדמה, צפויה אחת גדולה, ממש גדולה, לא ביטחתי את הבית, וגם המשקופים פה לא משהו, אני מכינה לזה שנשאר למעלה קפה כדי שהריח יעיר אותו. זה לא עוזר. אותו גם רעש אדמה לא יעיר, באדים מתערבל החשש שהוא ישכח בכלל לקום ויישן ויישן עד שימות. ביום שישי הוא תמיד ישן כל כך הרבה, בסוף הוא יתקע על הצד במיטה שבניתי מעל חדר הארונות כשהייתי צעירה, והוא נורא השמין מאז שהכרנו, הוא בטח שוקל המון עם כל הגובה הזה, אף אחד לא יצליח להוריד אותו בסולם הצר והתלול שמיועד לנעורים זריזים ולא לנושאי גופות. פוערת את המקרר, חלב מרגיע, לא? הוא בטח לא השאיר כלום עם כל הקורנפלקס שהוא טחן בלילה, והוא גם לא ימות כל כך מהר. דווקא נחמד שהוא סותם קצת את הפה, אולי זו מחלת השינה, יש המון יתושים השנה. מה יקרה אם הוא ישכב שם שנים וינחר, הרי אפילו לסובב אותו לצד השני כדי שינחר קצת לשם אני לא אצליח, הלך עלי, בחיים לא אצליח להירדם, בעצם אחרי כמה שבועות הוא בטוח ירזה קצת ואז זה יהיה קל יותר. . |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ועז יכול להתנקד בפתח, אולם גם בצירה, ואז אולי זה יותר מדויק
אז ניפגש ב- Yellow
הי ב, תודה לך :)
עכשיו, כשאתה יודע אפילו במי מדובר :) אענה, לא, הוא לא נחר והיה גבוה ורזה
ולגבי העז.. נו, טוב, שיהיה
היי גל
את כותבת מעניין
(לי יש בעיה עם טקסטים ארוכים)
ואני אוהבת.
תודה נטע יקרה, ממש לא חשבתי שזה יקרה לי :)
יששש...
כייף לי כפול 300
וזה וואחד מספר שתדעי לך
נטע, שלוות רוחך השברירית העניקה לי את הכוכב ה- 300, מקום ישאר לך בליבי לעד :)
ושרון, טוקולוש.. איזה יופי, יש לי כמה כאלה מתחת למזרון שאין תחתיו הגבהה, דחוקים ומחוצים הם אורבים לי
נשמע כאילו גדלת בדרום אפריקה, טוקולוש קוראים להם.
שם גם מגביהים מיטות כדי שלא יעלו עליהם חלילה...
עשית לי תחושה של כתיבה אינטואיטיבית ריגשית וקצת מטורפת,
ההזדהות איתה ערערה את שלוות נפשי השברירית
*
הלוואי עלי יכולת השינה הזו :)
את המראה, שלו
ואתה גם יודע מי ההוא
יפה (שלא במפתיע)
נומי נומי
ובשלווה
דווקא היה לי בראש מעקה ברזל דק, רישום באוויר, ומן הסתם לעולם לא יהיה מעקה, תחושת הסכנה התמידית והפתיחה אל החלל למטה הן הענין במציאות
בטקסט.. זה טקסט
מעקה עץ, אבל חזק כמו בטון?
מתנדב? סיכמנו כבר שאתה בעניני ברזל, אני מאנשי העץ
ומאז נכתב הקטע עברו עוד ימים רבים, בלי מעקה
ברזיליה, אכן דמויות החושך הללו.. שמעתי עליהן, אני דווקא כילדה הייתי נורא אמיצה, הולכת בחושך בראש מורם, הפחד אצלי הגיע רק בשלב ממש מאוחר, תמיד הייתי קצת מפגרת :)
מכניס גם מכניס....
מחבר אותי ב-בום! לזכרון ילדות רחוק שכבר נשכח..
על דמות דמיונית קטנה ומפחידה שהיתה מחכה לי מתחת למיטה.. בלילות..
אשקרה הייתי מדלגת בקפיצה אל המיטה... ולא מעיזה ללכת ליד..
כוכב שעוד יגיע..
ידעתי שתזדהה, יגאל :)
עקרבים זה דווקא הצד החזק אצלי והפחד מהם ממש לא דמיוני כאן . :) שנה שעברה 14
השנה (עד עכשיו) 1
טפו טפו טפו ... האב הבן ורוח הקודש
נותנים בתחרות?