כותרות TheMarker >
    ';

    ענת ניב

    הצצה אל העולם שמאחורי המיקרופון, לא רק למיקרופומנים

    נעים מאד, סימפסון, מארג' סימפסון (חלק א')

    10 תגובות   יום שלישי, 20/5/08, 10:15
    לא, זה לא היה פשוט בכלל להכנס לנעליים גדולות כל-כך, שלא לדבר על הפריזורה בכחול.
     זה התחיל בזימון לאודישן, או כמו שנהוג לכנות בעולם "המיקרופומנים"- voice test, כי הרי לא רואים אותנו, רק שומעים. האמת היא שלרוב זה מזל, כי אפשר פשוט לקום בבוקר, לצחצח שיניים, לכחכח מעט בגרון ולצאת לעבודה. לא חשוב מה נלבש ואיך נתאפר, אם בכלל, לא נורא אם יצא חצ`קון באמצע הפנים, למי איכפת, כי מה שחשוב אצלינו זה הקול. 

    הגעתי לאולפן משקשקת וסקפטית לחלוטין:

     

     א. מי האדיוט שהחליט לדבב את הסימפסונים?!

     ב. מי האדיוט שהחליט שאני מתאימה לתפקיד?

     ג. האם אני עד כדי כך אדיוטית לחשוב שאקבל את התפקיד? 

     

    קצת רקע: אני מדבבת כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי, לא תמיד מול מיקרופון, אבל זה היה רק עניין של זמן. מילדות פיתחתי כישרון תמוה ומפחיד את כל המתבונן - אני מסוגלת לומר סימולטנית את משפטי האדם המדבר מולי ובסינכרוניזציה מעוררת השתאות, ללא דיליי. מהצד זה נראה כאילו אני קוראת מחשבות, ולפעמים אף נדמה כאילו אני מקדימה את דברי האדם העומד מולי, אבל זה רק תעתוע. עכשיו כשאני חושבת על - איך לא השכלתי לעשות מזה כסף? הייתי יכולה לנדוד עם מופע יחיד "בכח המחשבה" במתנ"סים וקיבוצים.

    ברוב שעות היום אני מוצמדת לאיזשהו מיקרופון, אם זה מול סרט או סדרה מצויירת,סדרת תעודה, פרסומת או פרומו לטלויזיה ואוהבת לשמוע את עצמי חזק. לא מטעמי נרקיסיזם, חלילה, אולי דווקא מחירשות מתהווה, אחרי שנים שזוג אוזניות מוצמד לי משני צדי המוח.

     מלהתחרמן מהקול של עצמי נגמלתי לאחר שהפסקתי לשדר בימי הרדיו העליזים ברדיוס 100fm, לפני כעשר שנים, שם הגשתי במשך שנתיים כל מיני תוכניות כמעט ללא תשלום, אבל מי צריך כסף כשאפשר לארח ולראיין מלא אומנים, לדבר עם המסוק בשבע בבוקר (כן, זה מסוק אמיתי, לא אפקט), לספר על המחלפים (סגול במ`) הפקוקים, ללהג ולהגג על כל דבר שבא לי החל ממצב הרוח שהתעוררתי איתו באותו בוקר ועד לדילמות הרות גורל בעניין הבאמפרים בכניסה לראש העין, וכן לייצר תסכיתי רדיו מוטרפים והזויים (כולל יצירת אפקטים מקוריים של דלת חורקת, חלון דופק), אפילו היו לי שלושה מאזינים קבועים שידעו את התשובות לכל השאלות (בתוכנית שעשועון שהגשתי)  וקיבלו תמיד ארוחה זוגית במסעדה השכונתית שפומפמה בלי סוף בברייקים לפרסומות.

     כיום, כשאני לא מול המיקרופון אני יושבת בקונטרול (מהצד השני של הזכוכית) ומביימת קולות של אנשים אחרים, מנסה להוציא מהם דמויות שונות, בהתאם לצורך, ושומרת עליהם שלא יברחו מהדמות. אבל לדבב את מארג`!!!! על זה בחיים לא הרשיתי לעצמי לחלום. 

    הרי אסור לגעת בפרות קדושות. ועוד קול כמו שלה, מאיפה היא מוציאה אותו, לעזאזל, מהישבן? כך חשבתי.. הרי היא נשמעת כמו טרקטור מקרטע המנסה לעשות רוורס בדרך כורכר חצצית ומסולעת.

     

    שתבינו, אחרי 20 שנות דיבוב של עשרות דמויות ובימוי קולות של עוד כמה עשרות דמויות מצאתי עצמי רועדת מפחד לקראת האודישן. היו לי סיוטים בלילה, בהם הומר ובארט מאיימים עלי בגודל טבעי שאם אני מתכוונת לקחת למארג` את הקול הם ידאגו לכך באופן אישי שאסולק מספרינגפילד, ואני בכלל גרה ברעננה..

     

      ישבתי בתא ההקלטה מול המסך, צפיתי באישה המופלאה הזו, היודעת לעמוד על שלה, המלאה בחכמת חיים העוזרת לה לשרוד את החיים הקשים עם בעל יוזלס, ילד היפראקטיבי שלא נוטל רטלין, ילדה דעתנית מאין כמוה ומוצץ אחד מהלך ו.....התאהבתי. 

    המשך יבוא...        

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/08 20:53:

      צטט: אורית-ב 2008-11-29 13:59:19


      איזה כבוד, ענת! לדבב את מארג' סימפסון האלילה! להיכנס לנעליה הענקיות של ג'ולי קובנר!

      ולפי הדוגמית שהבאת כאן, את עושה זאת נפלא.

       

      תודה, אורית!

       

      אכן היה כבוד גדול ואתגר ענק, שלא לדבר על ההנאה הצרופה.

        29/11/08 13:59:


      איזה כבוד, ענת! לדבב את מארג' סימפסון האלילה! להיכנס לנעליה הענקיות של ג'ולי קובנר!

      ולפי הדוגמית שהבאת כאן, את עושה זאת נפלא.

        10/7/08 15:50:

      צטט: דרור בבוקר 2008-07-10 00:45:23


      לא הצלחתי לפענח עד היום את הסיבות שבגללן הדיבוב לעברית של סרטים מצויירים, ובכלל אלה המגיעים מעבר לאוקינוס, הופך להיות ממלאכת מחשבת של התאמת קול וניואנסים בגרסה המקורית לעירבוביה צעקנית חסרת תחושה וחן בגרסה המקומית.

       

      בטלויזיה כמובן המצב גרוע לאין שיעור.

       

      זה כללי ואין לי הייכרות עם העבודה שלך.

       

      יש הרבה בדבריך.

       

      הדיבוב באופן כללי במגמת שיפור ניכרת בשנים האחרונות.

      כאחראית על הדיבוב בשני ערוצים אני חייבת לציין שאני מאד מקפידה על ליהוק, שפה וסגנון.

      עדיין יש אולפני דיבוב שלא עוברים פיקוח ומחלטרים.

       

      יש גם הרבה תוכניות טלויזיה לא מדובבות שהן מתחת לכל ביקורת, צעקניות ורדודות.

       

      אם תפתח את ערוץ לוגי לילדים תבחין בדיבוב מעולה, איכותי בגובה העיניים. לא מתיילד ולא צעקני.

       

      תודה,

       

      ענת

       

       

        10/7/08 00:45:


      לא הצלחתי לפענח עד היום את הסיבות שבגללן הדיבוב לעברית של סרטים מצויירים, ובכלל אלה המגיעים מעבר לאוקינוס, הופך להיות ממלאכת מחשבת של התאמת קול וניואנסים בגרסה המקורית לעירבוביה צעקנית חסרת תחושה וחן בגרסה המקומית.

       

      בטלויזיה כמובן המצב גרוע לאין שיעור.

       

      זה כללי ואין לי הייכרות עם העבודה שלך.

        28/5/08 17:24:

      וואו! תודה!

       

      כבר אני רואה הרבה יותר טוב מגניב

       

      ו..קבלי כוכב להארת הדרך

       

       

       

      ב ה צ ל ח ה

        20/5/08 10:33:

      הו. זה כבר נשמע הרבה יותר טוב !

        20/5/08 10:31:

      חלילה!!! הכיצד אוכל להכפיש את הומי, בן זוגי העדין והמתוק, סמל הסקס והתוכן:)

       

      תודה רבה!

        20/5/08 10:25:

      האמת שמגיע לך כוכב אדום בגלל שהכפשת את הומר סימפסון אבי הרוחני

      אבל הסתפקתי בירוק.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ענת ניב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין